מחנה הריכוז טאוכה
מחנה הריכוז טאוכה (גרמנית: KZ-Außenlager Taucha) היה מחנה משנה של מחנה הריכוז בוכנוולד בעיירה טאוכה(אנ') שליד לייפציג שבגרמניה. המחנה נבנה בסוף אוגוסט או תחילת ספטמבר 1944 על ידי האסאג ברחוב Freiherr-vom-Stein-Strasse 3a (כיום רחוב מתיאס ארצברגר 7). מחנה המשנה הרביעי של האסאג היה מגודר באמצעות תיל ושמור במגדלי שמירה. למעלה מ-1,350 נשים נכלאו שם ועבדו שם בעבודות כפייה.
הטרנספורט הראשון עם 500 אסירים הגיעה למחנה טאוכה ב-7 בספטמבר 1944. טרנספורטים נוספים הגיעו ב-16 בספטמבר וב-6 באוקטובר עם 300 נשים כל אחד, וב-10 באוקטובר עם 400 נשים.
מפקדי המחנה היו אס אס שארפיהרר שמידט (Schmidt) ומתחילת 1945 - מרטין וגנר. הם היו אחראים על שמירת המחנה על ידי 50 אנשי אס אס ו-14 סוהרות. השמדה באמצעות עבודה פגעה במיוחד בשבויות הצועניות ובנשים היהודיות ששובצו באופן מיוחד לעבודה פיזית קשה ומסוכנת. כ-200 מהאסירות גורשו לאושוויץ לאחר זמן קצר בגלל בריאותן הלקויה.
יום עבודה נמשך שתים-עשרה שעות. המזון היה דל, ותנאי ההיגיינה לא מספקים. תנאים אלה הביאו במהירות - ולעיתים קרובות - למחלות ולמוות בקרב העובדים. בפברואר 1945, למעלה מ-70 נשים חולות הוחזרו למחנה הריכוז רוונסבריק. לפני סגירת מחנה טאוכה גורשו עוד 150 חולים קשה - 67 מהם צוענים - לברגן בלזן.
ב-14 באפריל פורק תת-מחנה טאוכה ו-1,200 הנשים נאלצו לצעוד בצעדת מוות לעבר טפליץ. נשים מותשות נורו על ידי אנשי האס אס. לפני שהגיעו ליעד, הניצולים המעטים שוחררו על ידי הצבא הסובייטי. 80 הנשים החולות והנטושות בטאוכה שוחררו על ידי הצבא האמריקאי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רות אליעז, רוח חיים, ספריית פועלים, 1990.
