מבצע הצגת תכלית
| מלחמה: הסכסוך הישראלי-פלסטיני | ||||||||||||||||||||||
| תאריכים | 16 באפריל 1988 | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | תוניס שבתוניסיה | |||||||||||||||||||||
| עילה | מניעת פיגועי טרור שתוכננו על ידי אבו ג'יהאד | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||||
מבצע הצגת תכלית היה מבצע צבאי שבוצע בתוניסיה על ידי צבא הגנה לישראל ב-16 באפריל 1988, כפעולה משולבת של כוחות שונים כגון סיירת מטכ"ל, שייטת 13, חיל האוויר ושייטת ספינות הטילים ובשיתוף פעולה עם "המוסד". במהלך המבצע התנקשו לוחמי הסיירת בחיי ח'ליל אל-וזיר (בערבית: خليل الوزير), המוכר בכינוי אבו גִ'האד (ابو جهاد על שם בנו הבכור ג'יהאד) (10 באוקטובר 1935 - 16 באפריל 1988), שהיה ממייסדי תנועת פת"ח וראש הזרוע הצבאית של אש"ף, ושימש כסגנו של יאסר ערפאת[1].
הרקע למבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבצע להתנקשות באבו ג'יהאד תוכנן להתבצע ערב הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984. אולם ב-6 ביולי 1984 פרסם אמנון אברמוביץ' במעריב ידיעה על המבצע המתוכנן בלשון מרומזת[2][3], ובעקבות זאת המבצע נדחה.
בשנת 1985, לאחר שסוכל ניסיון לבצע פיגוע גדול במחנה הקריה בתל אביב[4] באמצעות הספינה "אטבירוס"[5], אותו יזם אבו ג'יהאד, "סומן" האיש כיעד להתנקשות. שלושה ניסיונות להורגו נכשלו[6]. ראש אמ"ן, אמנון ליפקין-שחק[7], הטיל את המשימה על סיירת מטכ"ל בפיקוד אל"ם משה יעלון[8]. יעלון הטיל את משימת התכנון על סגנו נחום לב וקצין המודיעין אייל רגוניס. בנוסף ביצעו "המוסד" ואמ"ן איסוף מודיעיני מקיף על אל-וזיר, סביבת ביתו בתוניס, בני ביתו, שגרת יומו ועיסוקיו. במסגרת איסוף המודיעין דרש הרמטכ"ל, דן שומרון משלמה גל, ראש אגף "קיסריה", כי אנשיו יישארו בעמדת תצפית מוסווית על הווילה בה התגורר אל-וזיר עד תום המבצע[9].
מאחר שהווילה הייתה במרחק 5 ק"מ מחוף הים בו עמדו כוחות היחידה לנחות, האימונים התבצעו ברמת השרון המצויה במרחק דומה מחוף תל ברוך. בעקבות פיגוע 'אוטובוס האמהות' שתוכנן על ידי אל-וזיר בקרבת הקריה למחקר גרעיני בדימונה והביא למותם של 3 אזרחים ישראלים, התקיים דיון שכלל את ראש הממשלה יצחק שמיר, שר הביטחון יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס, הרמטכ"ל דן שומרון, סגן הרמטכ"ל אהוד ברק, ראש אמ"ן אמנון ליפקין-שחק, יועץ ראש הממשלה לטרור יגאל פרסלר, ראש המוסד נחום אדמוני וסגנו שבתי שביט, ובמהלכו אושר המבצע.
מהלך המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההכנות לפעולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כוחות צה"ל יצאו מישראל ביום רביעי 13 באפריל אל היעד בארבע ספינות טילים ובליווי צוללת[10]. אחת הספינות שימשה כחפ"ק בהנהגתו של סגן הרמטכ"ל אהוד ברק ועימו גם ראש מספן הים - עמי אילון, שייצג את חיל הים[7]. על החפ"ק הצה"לי פיקד יפתח רייכר-עתיר[9]. ובספינה אחרת הוכן חדר ניתוח[10]. ב-13 באפריל הגיעו לחברת השכרת כלי רכב בתוניס אשה ושני גברים מהמוסד ושכרו שני מיניבוסים מסוג פולקסווגן טרנספורטר, ורכב פיג'ו 305[10].
ב-15 באפריל הגיע הכוח הפושט של סיירת מטכ"ל בפיקוד לב ויעלון, ליעדן בלב ים, באמצעות כלי שיט אותם הפעילו לוחמי שייטת 13, בפיקוד יואב גלנט[11], אשר בתחום אחריותם הייתה גם אבטחת חוף הנחיתה.
עם לילה הגיעו שני מטוסי בואינג 707 ("ראם") של חיל האוויר הישראלי, האחד הותאם במיוחד לצורכי לוחמה אלקטרונית, טס מעל תוניס וחסם את המכ"ם התוניסאי, כך שלא יגלה את הכוחות המתקרבים. והשני היה מטוס תדלוק למטוסי הקרב שחגו באזור להעניק חיפוי אווירי לפעולה[10]. בנוסף לכך, התחברו אנשי "המוסד" לרשת הטלפון המקומית, כדי למנוע כל אפשרות להזהיר את אבו ג'יהאד.
מהלך הפעולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצוללת התקרבה לחוף א-רואד, ודיווחה שהוא שומם. שני זוגות לוחמים משייטת 13 רכובים על צוללות זעירות המכונות "חזיר" הגיעו לחוף ופגשו שם את אנשי ה"מוסד" שהמתינו במקום עם כלי הרכב ששכרו מראש. לאחר שהצוללנים דיווחו בקשר לספינות האם שהחוף מאובטח, הורדו חמש סירות גומי לים והגיעו לחוף עם עשרים לוחמי סיירת מטכ"ל שחולקו לארבע חוליות: 2 לביצוע הפעולה ו-2 לאבטחה[10]. בשלב זה נעצר המבצע לזמן מה, מכיוון שאבו ג'יהאד לא שהה בביתו בעת הגעת הכוח. לאחר מכן התברר שאבו ג'יהאד היה בפגישה עם פארוק קדומי[10]. הכוח הסתתר והמתין, בשעה 01:30 אבו ג'יהאד שב עם שני שומרי ראשו, האחד נשאר במכונית והשני עלה לבית. הכוח המתין כשעה נוספת, ואז ניתן האות להתחיל במבצע.
ראשית הוחלט לטפל בשומר שבמכונית, שני לוחמים[12] התקרבו למכונית, האחד היה מחופש לאשה שנושאת בידה בונבוניירה שהסתירה את האקדח שבידו השנייה והרגו את השומר הראשון. חוליה אחרת פרצה את דלת העץ המשוריינת בביתו של אבו ג'יהאד והלוחמים חדרו לביתו. חוליה אחת ירדה למרתף והרגה שם את שומר הראש השני ואת הגנן שבמקרה ישן שם, וחוליה אחרת רצה במעלה המדרגות היישר לחדר השינה של אבו ג'יהאד ואשתו.
אבו ג'יהאד לא ישן, הוא התיישב ליד שולחנו וכתב איגרת לראשי האינתיפאדה בישראל. לפתע שמע רעש עמום מבחוץ, נטל את אקדחו ופתח את הדלת, מולו ניצב קצין שירה עליו מחסנית שלמה. לדברי אשתו של אבו ג'יהאד - אום ג'יהאד, שאר חברי החוליה ביצעו בו וידוא הריגה, כשעל פי דבריה, אחד מהם היה לא אחר מאשר מפקד הסיירת יעלון[13]. אנשי אש"ף טענו שהלוחמים ירו כשבעים כדורים ו-52 מהם פגעו באבו ג'יהאד.
במקום שהו אשתו - אום ג'יהאד, בתו חנאן, והתינוק נידאל בן השנתיים. הלוחמים לא ירו בהם. שני בניו הגדולים שהו בחו"ל בזמן הפעולה. הלוחמים אספו מסמכים, ואת הכספת שהייתה בקיר עקרו ולקחו אותה עמם. הפעולה בתוך הבניין הסתיימה בפחות מחמש דקות.
לאחר ההתנקשות באבו ג'יהאד, חזרו לוחמי סיירת מטכ"ל למכוניותיהם ונסעו לכיוון החוף. נשיא תוניסיה הזניק כוחות קרקע ומסוקים, שמצאו את המכוניות הנטושות שהותיר הכוח הישראלי על חוף הים בעת נסיגתו. הלוחמים הושטו בסירות הגומי של שייטת 13 בחזרה לספינות הסער[14], ושטו בחזרה לישראל[15].
לאחר המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]יום לאחר המבצע פרצו מהומות ברחבי הגדה ורצועת עזה, בהן נהרגו 14 אזרחים פלסטינים, מספר ההרוגים הגבוה ביותר עד אז במהלך האינתיפאדה הראשונה[16].
באפריל 1988 בהחלטה 611 של מועצת הביטחון של האו"ם גינתה המועצה את הפעולה.
במאי 1988 נכשל פיגוע התאבדות שנועד לפוצץ את שגרירות ישראל בניקוסיה. ארגון אבו נידאל לקח אחריות לפיגוע, ואמר כי הוא נעשה כנקמה על ההתנקשות באבו ג'יהאד[17].
במשך שנים נמנעה ישראל מלאשר או להכחיש שכוחותיה הם שביצעו את ההתנקשות, ולמעשה לא התייחסה אליו כלל. רק בשנת 2012 אישר מנכ"ל משרד ראש הממשלה בזמן המבצע, יוסי בן אהרון, כי סיירת מטכ"ל אחראית להתנקשות[18]. לנחום לב הוענק צל"ש הרמטכ"ל על פועלו במבצע[19]. ב-2010 פורסם כי לוחם הסיירת, חגי פלג, עוטר בזמנו בצל"ש אלוף על תפקידו בפעולה[20].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה זונדר, סיירת מטכ"ל, הוצאת כתר, 2000, הפרק "רצח אבו ג'יהאד", עמודים 238–248.
- יוסי מלמן ודן רביב, מרגלים לא מושלמים, ספריית מעריב, 1990, עמודים 316–319.
- בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד",קוראים, 1998, עמודים 226–229.
- זאב דרורי, מנהיגות שקטה - דן שומרון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2016.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רונן ברגמן, 52 קליעים בלב טוניס, באתר ynet, 23 במרץ 2012.
- חדשות 2, לוחם סיירת מטכ"ל הודה: "אני יריתי באבו ג'יהאד", באתר מאקו, 1 בנובמבר 2012.
- עמיר רפפורט, אבו ג'יהאד, הסיפור שלא סופר, "ישראל דיפנס", 1 בנובמבר 2012, כפי שהועלה ב"אתר הגבורה".
- רונן ברגמן,, ידיעות אחרונות, 1 בנובמבר 2012, כפי שהועלה באתר פרש.
- עמיר רפפורט ומוריה בן יוסף, 25 שנה לחיסול בכיר אש"ף: הסיפור המלא, באתר nrg, 6 באפריל 2013.
- חיסול אבו ג'יהאד - הסיפור המלא ISRAELDEFENSE מאי, 10 2013.
- אמיר תיבון, אדריכל החיסול, באתר מאקו, 22 במאי 2013.
- אילנה דיין, גלעד טוקטלי ואמיר תיבון, לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו-ג'יהאד, באתר מאקו, 27 במאי 2013[21].
- אבי יששכרוף, אשת אבו ג'יהאד על ליל החיסול: "רעול פנים ירה בו", באתר וואלה, 27 במאי 2013.
- בן כספית, כשבוגארט חיסל את אבו ג'יהאד, אל-מוניטור, 28 במאי 2013.
- רשת 13, רשימת חיסול, עונה 1, פרק 3: חיסולו של אבו ג'יהאד, באתר חדשות 13, 9 בדצמבר 2019
- סרט של אלג'זירה על החיסול (באנגלית)
"סיירת מטכ"ל" מאת אבנר שור ואבירם הלוי: פרק לקריאה, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2020, 27 באוגוסט 2020.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גל פרל פינקל, סקירת ספרות: סקירה למעגל השלישי, מרכז דדו, 19 בדצמבר 2021.
- ^ קרתגו? שיהיה קרתגו, מעריב, 6 ביולי 1984: "טיכסו המנהיגים עצה ומצאו רעיון. לא מבריק אמנם, אבל זה מה שיש. אי מרוחק קורסיקה שמו. נלכה שמה, חשבו, ונעשה מעשה. אפשר אולי אפילו יעלה בידינו אגב־אורחא ללכד את מנהיג המורדים יאסרוס? או את אחד מסגניו. ישימו בכלוב ובעצרת המוגים בככר־מלכי־קרתגו יהיה הוא אורח הכבוד. או־אז רוח חדשה תנשב מן הים.
- ^ אברמוביץ', אמנון, באתר העין השביעית
- ^ מיכל יעקב יצחקי, כך סיכל חיל הים פיגוע גדול בלב הקריה, באתר ישראל היום, 12 באפריל 2013.
- ^ חיל הים הישראלי הטביע את הספינה מצפון לפורט סעיד ב-20 באפריל 1985, 20 מחבלים נהרגו ו-8 נשבו.
- ^ עמיר רפפורט, ארבע הנשמות של אבו ג'יהאד, מוסף סופשבוע, "מעריב", 4 באפריל 2008
- ^ 1 2 אילנה דיין, גלעד טוקטלי ואמיר תיבון, לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו-ג'יהאד, באתר מאקו, 27 במאי 2013.
- ^ בוגי מן הצנחנים, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2002.
- ^ 1 2 רונן ברגמן, סופר צללים, ידיעות אחרונות מוסף "7 ימים", 20 בדצמבר 2013, עמודים 38–46, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ 1 2 3 4 5 6 מיכאל בר זוהר, וניסים משעל, צה"ל המבצעים הגדולים, ידיעות אחרונות, 2013, עמ' 216
- ^ אילנה דיין, גלעד טוקטלי, אמיר תיבון, לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו ג'יהאד, באתר מאקו, 27 במאי 2013.
- ^ אחד מהם היה נחום לב (זמן אמת | ההולכים בחושך - אנשי הסוד מדברים, חלק ב, ערוץ היוטיוב של כאן 11, תאגיד השידור הישראלי, 2018)
- ^ יואב לימור ואלון בן–דוד*, מקום ראשון: סיירת מטכ"ל, באתר ynet, 18 בפברואר 2008
- ^ ההשטה והאיסוף ביצעו ספינות סער 4.
- ^ צה"ל המבצעים הגדולים, ידיעות אחרונות, 2013
- ^ אבינועם בר יוסף, מהומות שיא בשטחים בעקבות ההתנקשות בתוניסיה: 14 נהרגו, מעריב, 17 באפריל 1988
- ^ גיא בכור, אבו נידאל: זו נקמה על אבו ג׳יהאד, חדשות, 12 במאי 1988
- ^ בני טוקר, "הדיון הפומבי על תקיפה באיראן - הפקרות", ערוץ 7, 2 באוגוסט 2012
- ^ רס"ן נחום לב, באתר הגבורה, מתוך "אתר הגבורה".
- ^ חן קוטס-בר, דוברמן, "מעריב", 19 בנובמבר 2010
- ^ כלי השיט המופיעים בסרט הם מסדרת סער 5 אשר הראשונה מהם נכנסה לשירות חמש שנים מאוחר יותר. ההשטה והאיסוף ביצעו ספינות סער 4.