לעשות רוצח

לעשות רוצח
Making a Murderer

סוגה	דוקומנטרי
יוצרים	לורה ריקרדי מוירה דמוס
כותבים	לורה ריצ'ארדי, מוירה דמוס
בימוי	לורה ריצ'ארדי, מוירה דמוס
ארץ מקור	ארצות הברית
שפות	אנגלית
מקום התרחשות	מחוז מניטווק
מספר עונות	2
מספר פרקים	20
הפקה
חברת הפקה	נטפליקס
הפצה	נטפליקס
אתר צילומים	מחוז מניטווק
מוזיקה	גוסטבו סנטאולאלה
אורך פרק	47-66 דקות
שידור
רשת שידור	נטפליקס
תקופת שידור מקורית	18 בדצמבר 2015 – 19 באוקטובר 2018
קישורים חיצוניים
אתר רשמי
דף התוכנית ב-IMDb

לעשות רוצח או להפוך אדם לרוצח (באנגלית: Making a Murderer) היא סדרת טלוויזיה דוקומנטרית אמריקאית בת 20 פרקים, בהפקת חברת נטפליקס אותה ביימו לורה ריקרדי ומוירה דמוס, המתארת את סיפורו של סטיבן אייברי, תושב מחוז מניטובק במדינת ויסקונסין בארצות הברית אשר ריצה 18 שנים בכלא בשל תקיפה מינית וניסיון לרצח של תושבת המחוז פני בירנסטן בשנת 1985. לאחר ניתוח בדיקות DNA שהוכיחו כי לא היה לו כל קשר לאירועים, שוחרר אייברי בשנת 2003. שנתיים לאחר מכן, נעצר אייברי בשנית והוגש נגדו כתב אישום בגין רצח הצלמת תרזה הולבק. הוא הורשע ברצח בשנת 2005, ומרצה מאסר עולם עד היום.

במקביל, עוקבת הסדרה אחרי סיפורו של ברנדון דסי, אחיינו של אייברי, שהורשע אף הוא ברצח תרזה הולבק ומרצה מאסר עולם.

העונה הראשונה הועלתה לאתר החברה ב-18 בדצמבר 2015. עם עלייתה, יצרה הסדרה הד תקשורתי וציבורי נרחב בארצות הברית אך גם ברחבי העולם, כאשר מאות אלפי בני אדם חתמו על עצומות הקוראות לנשיא ארצות הברית ברק אובמה לתת חנינה לאייברי ולדסי.

ב-22 ביוני 2017, לאחר מספר תהפוכות בערכאות המשפטיות, הורה בית המשפט לערעורים במדינת ויסקונסין, לשחרר את ברנדון דסי ממאסר באופן מיידי, לאחר שהתקבלה טענת עורכי דינו כי חקירתו הייתה לא חוקית.^[1]

הסדרה מגוללת את סיפורו של סטיבן אייברי, בן למשפחה ענייה של מתבודדים המתגוררת במחוז מניטווק (Manitowoc) בוויסקונסין. בשנת 1985 הואשם אייברי באונס ובניסיון לרצח של תושבת המחוז פני בירנסטן. הרצח התרחש ביער בסמוך למגרש הגרוטאות שבו מתגוררת משפחתו. על אף העובדה שהראיות במקרה זה היו שנויות במחלוק��, הורשע אייברי על ידי חבר המושבעים ונשלח לכלא ל-18 שנים. בשנת 2003, שוחרר אייברי לאחר שבדיקת DNA שבוצעה ניקתה אותו מאשמה וחשפה כי התוקף האמיתי היה אנס אלים שפעל במשך שנים באזור והיה מוכר למשטרה.

לאחר שחרורו מהכלא, הגיש אייברי תביעה על סך 36 מיליון דולר כנגד משרד השריף המקומי ונגד מחוז מניטווק בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל מאסר השווא. בשנת 2005, שבועות ספורים לפי שתביעתו התבררה בבית המשפט, נעצר אייברי בשנית והוגש נגדו כתב אישום בגין אונס, רצח והתעללות בגופתה של צלמת מקומית בשם תרזה הולבק, שנראתה בפעם האחרונה בשטח שסביב ביתו, לאחר שהגיעה לצלם באתר הגרוטאות של המשפחה^[2]

החל משלב זה עוקבת הסדרה אחרי ההתנהלות המשפטית בעניינו של אייברי.זו כוללת צילומים ממושכים מדיוני בית המשפט, בהם עורכי דינו של אייברי מנסים להילחם על חפותו, כשמולם עומדים שוטרים ואנשי המחוז, אותם ביקש אייברי לתבוע על הנזק שנגרם לו בשל תקופת המאסר הממושכת שעבר.

במקביל לסיפורו של אייברי, מתואר ההליך המשפטי של אחיינו ברנדון דסי, אשר בעת האירוע היה בן 16 בלבד. לאחר הרצח נלקח דסי לחקירה במשטרה ולאחר לחץ ממושך מצד החוקרים, כפי שעולה מפרקי הסדרה, הודה במיוחס לו והואשם ברצח מדרגה ראשונה, התעללות בגופה ובתקיפה מינית מדרגה שנייה. הוא נידון למאסר עולם, אותו הוא מרצה כיום.^[3]

יוצרות הסדרה מוירה דמוס ולורה ריקרדי, שהכירו בלימודי הקולנוע באוניברסיטת קולומביה, התוודעו לפרשה לראשונה בנובמבר 2005 לאחר שקראו מאמר בעיתון "הניו יורק טיימס" אודות סיפור מעצריו של סטיבן אייברי.^[4] הן הסתקרנו והחליטו לנסוע לוויסקונסין על מנת לחקור את המקרה. במקור, תכננו השתיים להישאר באזור מספר שבועות ספורים, אך ההשתלשלות הדרמטית של החקירה הובילה לכך שבילו במחוז שנתיים וחצי, תיעדו את כל הדיונים המשפטיים וראיינו את מרבית המעורבים בפרשה.^[2]

במהלך עשר השנים עד להעלאת הסדרה לרשת, בהן נעו יוצרות הסדרה הלוך ושוב בין ניו יורק לוויסקונסין, הן ליקטו ראיות ובחנו מחדש את פרטי הפרשה בניסיון להבין האם אייברי הופלל על ידי רשויות האכיפה והתביעה בניסיון להימנע מלהודות בקלונם ולשלם את הפיצויים. במהלך הסדרה, השתיים חושפות את הכשלים במנגנון הפנימי של מערכת המשפט האמריקאית, המאפשרת לאדם חף מפשע להיאסר בעוון פשע שלא ביצע במשך 18 שנה.^[5]

הסדרה הוצעה למגוון רשתות (ביניהן HBO) שוויתרו עליה, לפני שנטפליקס רכשה אותה. במקור, הזמינה הרשת עונה של 8 פרקים אך לאחר מכן הגדילה את ההזמנה לעשרה פרקים.

קן קראץ', התובע הראשי במשפטם של אייברי ודאסי יצא בביקורת כנגד הסדרה וטען כי יוצרות הסדרה השאירו על רצפת העריכה מידע רלוונטי שיוכיח את אשמתו של אייברי. לפיו, "באופן מכוון, הן לא מספרות לצופים על לפחות 80% מהראיות שהוצגו בפני חבר המושבעים, ובהן הסלולרי של תרזה הולבק, מצלמתה, מכוניתה ומקומות נוספים שבהם הופיע הדי־אן־איי של אייברי".^[5][6]

בביקורת על הסדרה בעיתון "הניו יורק טיימס", נכתב כי הסדרה ממשיכה מצד אחד את טרנד סדרות ה"דוקו-רצח" דוגמת "The jinx" ו-"Serial", אך מנגד היא מספקת חוויה שונה ומיוחדת, המדמה קריאה של ספר - מותח, אינטנסיבי ורווי תהפוכות, אך מצד שני לעיתים מעייף, אטי וחוזר על עצמו.^[7]

במגזין "טיים" ציינו כי הסדרה משכנעת בעוול הקשה שהיא מציגה, אבל מנגד הדגישו כי מדובר בגרסה אחת של האמת. בהקשר זה, צוין במגזין כי מרתון הצפייה האינטנסיבי בסדרה מעניק לכל צופה את התחושה שהוא מומחה לפרשה. ובכך הופך פשע שהתרחש במציאות, לבידור להמונים. בדומה לטענתו של קראץ', פורטו בכתבת המגזין מספר פרטים משמעותיים לפרשה, שלא צוינו במסגרת הסדרה.^[8]

במסגרת כתבה במגזין "פיפל", הגיבו יוצרות הסדרה לטענות בנוגע למידע שנשאר על רצפת העריכה וטענו כי הייתה זו משימה בלתי אפשרית לכלול כל עובדה בנוגע לפרשה במסגרת הסדרה.^[9]

בינואר 2016, כחודש לאחר עליית הסדרה לרשת, טענה ארוסתו לשעבר של אייברי ג'ודי סטצ'ובסקי, במסגרת תוכנית אירוח בה הופיעה, כי היא מאמינה שאייברי אשם ברצח הולבק וסיפרה כי נהג כלפיה באלימות והכה אותה פעמים רבות.^[10] בתגובה, טענו עורכי דינו של אייברי כי סטצ'ובסקי הייתה נתונה תחת לחץ רב, גם במהלך המשפט, להפסיק לתמוך באייברי.

בחודש זה פרסמה פגי בירנשטן, קורבן האונס במשפטו הראשון של אייברי, כתבה ב"פרויקט מרשל", עיתון תחקירים מכוון, בלתי תלוי וללא כוונת רווח, המתמחה בסיקור מערכת המשפט הפלילי באמריקה, בה סיפרה על תחושותיה לאחר שהבינה כי היא אחראית למאסרו הממושך של אדם חף מפשע. כן סיפרה על הכעס שהציף אותה כשגילתה שנעשים מאמצים להוכיח את חפותו של מי שהאמינה שאנס אותה ועל תסכולה ביחס לשיטות שבהן השתמשו השוטרים כדי לגרום לה להצביע על אייברי במסדר הזיהוי, ולאשר שהוא זה שתקף אותה.^[10]

לאחר עליית הסדרה, חתמו מאות אלפים על שתי עצומות מקוונות שדורשות מהנשיא אובמה להעניק חנינה לאייברי ולאחיינו ברנדון דסי.^[11][12] על אף יוזמה זו, בסמכותו של נשיא ארצות הברית להעניק חנינה רק לאנשים שהורשעו בפשעים פדרליים, ועל כן אין ביכולתו להעניק חנינה לאייברי ולדסי, שכן הם הורשעו בבתי משפט של מדינת ויסקונסין.^[13] אתר "vox" בו צוין מידע זה יצא בביקורת כנגד יוזמת העצומות, לפיה "העצומות מעידות על בעיה גדולה יותר בהבנת הציבור את מערכת המשפט האמריקאית ובאופן שבו היא מוצגת על ידי התקשורת".^[5]

בעקבות ההד התקשורתי סביב הסדרה והעדויות שנחשפו בה, הגיש אייברי ב-7 בינואר 2016 בקשה לעמוד מחדש לדין, בטענה שלא מימש את זכותו להליך הוגן.^[14]

ב-12 באוגוסט 2016, הורה בית המשפט במילווקי לשחרר את ברנדון דסי ממאסר בתוך 90 יום, לאחר שהתקבלה טענת עורכי דינו כי חקירתו הייתה שלא כדין והפרה את זכויותיו החוקתיות ואת התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית, המבטיח את הזכות להליך הוגן. עורכי דינו טענו כי ההודאה הוצאה מדסי בכוח, שהוא היה קטין בעת החקירה, שנחקר ללא נוכחות מבוגר מטעמו וכן קיבל הבטחות שווא מטעם החוקרים. בהחלטתם קבעו השופטים כי: "הבטחות שווא חוזרות ונשנות, שנלקחו בחשבון יחד עם כל הגורמים הרלוונטיים – גילו של דסו, מוגבלות שכלית והיעדר מבוגר תומך בחייו, הובילו להודאה שלא מרצון".^[3][15] עם זאת, ב-17 ביוני 2016, קיבל בית המשפט לערעורים בוויסקונסין את עמדת התביעה וקבע כי דסי יישאר במאסר.^[16] ב-22 ביוני 2017, שינה בית המשפט לערעורים את החלטתו וקבע כי יש לשחרר את דסי ממאסר^[1]. למרות זאת, ביולי 2017 ביקשה הפרקליטות של וויסקונסין שימוע חוזר ובדצמבר 2017 בית המשפט לערעורים הותיר את הרשעתו של דסי על כנה, ברוב של 4 מול 3 שופטים.^[17]

בטקס פרסי האמי ה-68 שנערך בלוס אנג'לס בספטמבר 2016, זכתה הסדרה בארבעה פרסים, בכללם פרס לסדרה התיעודית הטובה ביותר.^[18]

כל עשרת פרקי הסדרה הועלו במלואם לאתר חברת נטפליקס ב-18 בדצמבר 2015

מדיה וקבצים בנושא לעשות רוצח בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של לעשות רוצח

• לעשות רוצח, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• "לעשות רוצח", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "לעשות רוצח", באתר נטפליקס
• "לעשות רוצח", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "לעשות רוצח", באתר Metacritic (באנגלית)
• "לעשות רוצח", באתר אידיבי
• "לעשות רוצח", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)