לחם משנה

ערך זה עוסק בדין שמשמעו לברך את ברכת המוציא על שתי חלות בשבת. אם התכוונתם לאחד מנושאי כליו של הרמב"ם, שכתב רבי אברהם די בוטון, ראו לחם משנה (ספר).

לֶחֶם מִשְׁנֶה ביהדות הוא חיוב לברך על שני כיכרות לחם או חלות בכל אחת מסעודות שבת או יום טוב. מקור השם "לחם משנה" הוא על פי האמור בפרשת המן שהוא גם מקור הדין: ”וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.” (שמות טז כב)

בתלמוד^[1] למדו דין זה מהמסופר בתורה בפרשת בשלח (טז, כב-כז) על ירידת המן בשעה שבני ישראל נדדו במדבר לאחר יציאת מצרים: בכל יום חול היה המן יורד בכמות המספיקה ליום אחד, אך ביום שישי ירדה מנה כפולה, גם בעבור יום השבת בו לא ירד המן. כזכר לעניין זה, תיקנו לברך בשבת על שתי חלות. מקור השם הוא מהפסוק: ”וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.” (שמות טז כב)

לפי גרסה אחת של המכילתא^[2], דין זה תקף גם בסעודות יום טוב, היות שבדומה לשבת גם ביום טוב לא ירד המן, בעוד בערב יום טוב ירדה מנה כפולה. תוספות^[3] הביאו גרסה אחרת באותו מדרש שטען הפוך.

גם נשים חייבות בלחם משנה, אף שזו מצוות עשה שהזמן גרמא, היות שנשים חייבות בכל דיני השבת כגברים.^[4]

על פי הקבלה^[5] הבוצע הזכר, מסמל את יעקב אבינו, ושני הלחמים מיצגים את נשותיו רחל ולאה.

לכתחילה יש להעדיף שהלחמים ל'לחם משנה' יהיו שלמים, אך כעדיפות שנייה ניתן לחבר חצאי לחם באופן כל שהוא (לדוגמה, באמצעות קיסם), או לברך על לחם פרוס סגור בשקית (או קפוא). בדיעבד כאשר אין בנמצא גם לחם פרוס וכדומה ניתן לקיים דין זה גם באמצעות שתי פרוסות.

ערך מורחב – כיסוי החלות

את הלחם לסעודת שבת נהוג לכסות במפה קטנה המיועדת לכך בזמן הקידוש. במקורו של המנהג עומד הדין שנאמר בתלמוד (פסחים ק ב) "אין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש, ואם הביא, פורס מפה ומקדש". דין זה מתבסס על המציאות בעבר, בה היה שולחן קטן ונייד לפני כל אחד מהסועדים. אולם כבר כתבו התוספות כי בימינו שהשולחנות כבדים, נוהגים תמיד לפרוס מפה על החלות ולקדש. ואמנם כך דעת רוב הפוסקים להלכה. עם זאת, הגר"א כנאמן לדברי התלמוד היה נוהג שלא להביא את הלחם לשולחן עד אחרי קידוש^{[דרוש מקור]}, וכך נהגו ההולכים לדרכו.

בדברי הפרשנים ישנן שלש סיבות לדין זה של כיסוי החלה:

• ישנה קדימות ללחם על פני יין, אך הקידוש נערך לרוב דווקא על יין. לכן נהוג לכסות את החלות.
• זכר למן שכוסה בשכבת טל מלמטה ושכבת טל מלמעלה.
• "כי היכי דתיתי סעודתא ליקרא דשבתא"(= כדי שתבוא הסעודה לכבוד השבת) (שאילתות דרב אחאי).

מברכים על החלות את ברכת המוציא כשהם שלמות. נוהגים להחזיק את החלות ביד בשעת הברכה. בדרך כלל נהוג לבצוע רק אחת מהחלות, אך יש הנוהגים לבצוע את שתי החלות. יש הנוהגים (על פי הקבלה) לבצוע בסעודת ליל שבת את החלה התחתונה, ובסעודת יום השבת וכן בסעודות יום טוב את העליונה. מנהג נוסף הוא לברך על 12 חלות (מנהג על פי הקבלה).

אחרי הקידוש ונטילת הידיים מתבלים את הפת במעט מלח כדי שלא תהיה תפלה, וכן לזכר הקרבנות בבית המקדש בהם נאמר "על כל קורבנך תקריב מלח"^[6], ומחלקים לכל אחד מבני הבית מן הלחם. יש הנוהגים בתקופה שבין ראש השנה עד הושענא רבה לטבול הלחם בדבש במקום מלח, כסגולה לשנה מתוקה.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: לחם משנה

• הערך "לחם משנה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה