כרובית
 כרובית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו־פסיגיים |
| סדרה: | צלפאים |
| משפחה: | מצליבים |
| סוג: | כרוב |
| מין: | כרוב הבר |
| תת־מין: | כרובית |
| שם מדעי | |
 Brassica oleracea botrytisלינאוס, 1753 | |
כרובית (שם מדעי: Brassica oleracea botrytis) היא ירק חד-שנתי, זן של מין כרוב הבר ממשפחת המצליבים. לכרובית ראשי פרחים לבנים, שמסודרים על ענפים הנובטים מגבעול אכיל. יש המוצאים דמיון בצורה ובטעם בין הכרובית לברוקולי. לפרח הכרובית צורה פרקטלית, שמורכבת מעותקים מוקטנים של עצמה, אם נבחן חלק של הפרח תחת הגדלה, המראה שיתגלה יהיה דומה לצורת הפרח המקורי, וכך גם אם נבחן חלק מתוך החלק הזה. המילה "כרובית" היא חידוש של אליעזר בן-יהודה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצאה המדויק של הכרובית לוט בערפל, אך מניחים שבויתה מכרוב הבר באגן הים התיכון בתקופה הרומית. ג'ון ג'ררד כתב בספרו שמתיאור הכרוב בספרו של מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס, "קאטו הזקן", ניכר שלא הכיר את הכרובית, אך מכותבים רומים מאוחרים יותר ניכר שהכירו את הכרובית[1]. פליניוס הזקן מנה מספר זנים של כרוב ויש המזהים את הכרובית עם אחד מהם[2]. אזכורים נוספים שככל הנראה מתייחסים לכרובית מופיעים במאה השישית, ובמאה ה-12 תוארו שלושה זנים של כרובית על ידי המאוּרים בספרד כזנים שהגיעו מסוריה[3]. רמברט דודואנס מזכיר אותה בספרו, וטוען שהיא ככל הנראה לא הייתה ידועה בעת העתיקה[4]. בכתבים מהמאות ה-17 עד ה-19 מוצגת הכרובית כמגיעה מקפריסין[5]. הכרובית החלה להתפשט מאיטליה לצפון ומערב אירופה במאה ה-17[6], אולם עוד בשנת 1694 כמעט ולא גידלו אותה בצרפת[7]. בשלב מסוים היא עלתה על שולחנו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ובמהירות רבה החלה לצבור פופולריות מיוחדת בקרב חקלאי חבל ברטאן שבצפון-מערב צרפת שרבים מהם החלו לגדל את הכרובית.
בתחילת המאה ה-19 החלו לגדל בהודו זן של כרובית שהתאים את עצמו לאקלים החם והלח של הודו[8].
גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכרובית רגישה במיוחד לתנאי גידולה. בדרך כלל היא מתפתחת טוב באקלים קריר ולח. קולסי (ראשי) הכרוביות שגדלות ביובש הם קטנים ולא מוצקים. עם זאת, קור קיצוני עלול לפגוע בכרובית בצורה קשה.
לרוב, צמחי כרובית מתחילים את גידולם בחממה בה הם מונבטים מזרעים וגדלים לתקופה של 35-40 ימים. לאחר מכן, מועברים שתילי הכרובית לשדה בו הם גדלים במשך 40-300 ימים נוספים, בהתאם לזן ולתנאי הגידול המקומיים. חשיפת תפרחת הכרובית לאור השמש בשדה גורמת לשינוי צבעה מלבן לצהוב ועל כן נהוג לקשור את עלי הכרובית סביב ראש הכרובית באופן המסתיר את ראש הכרובית מהשמש, כדי להותיר את התפרחת לבנה לצורך שיווק[9].
על פי הערכה לשנת 2002, ברחבי העולם גידלו כ-15.3 מיליון טון של כרובית על שטח של 8120 קמ"ר. אזורי הגידול העיקריים של כרובית היו סין - 3030 קמ"ר, הודו - 2600 קמ"ר, אירופה - 1200 קמ"ר, צפון אמריקה - 370 קמ"ר, המזרח התיכון - 200 קמ"ר, צפון אפריקה - 100 קמ"ר ויפן - 100 קמ"ר. באפריקה הטרופית מגדלים את הכרובית בכמות קטנה ברמות גבוהות עם אקלים יחסית קריר, ובמערב אפריקה בעונה הקרה[10].
בישראל, שטח הגידול של כרובית גדל בהתמדה משנת 1970 עד שנת 2000, משטח של 5.2 קמ"ר ב-1970, 6.7 קמ"ר ב-1980, ו-9.9 ב-1990 ל-12.2 קמ"ר בשנת 2000, גידול שתאם את הגידול באוכלוסייה. בשנת 2005 גידלו כרובית על שטח של 11.3 קמ"ר וב-2006 על שטח של 15.8 קמ"ר[11]. היקף התפוקה של הכרובית בשנים 2000-2008 נע בין 20.2-26.1 מיליון טון לשנה[12].
אכילת הכרובית
[עריכת קוד מקור | עריכה]| ערך תזונתי ל-100 גרם | |
| קלוריות | 25 קק"ל |
|---|---|
| חלבונים | 1.92 ג' |
| פחמימות | 4.97 ג' |
| שומן | 0.28 ג' |
| ויטמינים | |
| ‑ ויטמין C | 48.2 מ"ג |
| ברזל | 0.42 מ"ג |
| סידן | 22 מ"ג |
| מגנזיום | 15 מ"ג |
| אשלגן | 299 מ"ג |
| נתרן | 30 מ"ג |
| סיבים תזונתיים | 2 ג' |
| מקור: משרד החקלאות האמריקני | |
הכרובית זכתה לפופולריות עוד ביוון העתיקה ובקיסרות הרומית, בהן היה נהוג לאכול רק את "החלק הלבן" של הכרובית, דהיינו את הפרחים ועוקציהם. בהמשך, האיטלקים אימצו גם את העלים והגבעולים הירוקים של הכרובית.
בימינו מגדלים כרובית בעיקר בשל התפרחת שלה. בדרך כלל אוכלים את הכרובית מבושלת או מטוגנת, אך יש מתכונים רבים גם לכרובית טרייה, לרוב קצוצה דק לתוך סלט, אפויה וכבושה. הכרובית מהווה חלק מסלטים רבים - בדרך כלל עם ברוקולי, אפונה וגזר. הכרובית נמכרת טרייה וקפואה וגם בתערובת של ירקות מיובשים[13].
כשרות הכרובית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פוסקים יהודים רבים רואים בכרובית כירק בו מצויים שרצים זעירים שאין אפשרות להוציא אותם בשטיפה ובגלל התפרחת של הכרובית אף אי אפשר גם לבדוק ולראות את השרצים בה. יש הסוברים שכדי לאכול כרובית על פי ההלכה יש לזרוק את התפרחת ומנגד יש הסוברים שמספיק ניקוי והשריה בסבון או חומר ניקוי דומה ולאחריו שטיפה במים זורמים.[14]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כרובית, באתר ITIS (באנגלית)
- כרובית, באתר NCBI (באנגלית)
- כרובית, באתר Tropicos (באנגלית)
- כרובית, באתר GBIF (באנגלית)
- כרובית, באתר IPNI (באנגלית)
- כרובית באתר מבשלים
- כרובית באתר גאמנון
- מתכון לכרובית מטוגנת(הקישור אינו פעיל) באתר וואלה
- מתכון לכרובית מוקרמת(הקישור אינו פעיל) באתר וואלה
- כרובית באתר "ויקי הגינה האורגנית"
- שרי קפלן, פרח השכונות: כל הסיבות הבריאות לאכול כרובית, באתר וואלה, 23 בפברואר 2016
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Charles McIntosh, The Book of the Garden, Volume 2, 1855, page 98, See Cato's description of Cabbage at Dr. Thomas Stearns Lee, Cato on Cabbage, Naturodoc site
- ^ Henslow, George, The origin and history of our garden vegetables, to which is added their dietetic values, London 1912, pages 33-34
- ^ Libner Nonnecke, Vegetable production, Springer, 1989, page 383
- ^ Henslow, George, The origin and history of our garden vegetables, to which is added their dietetic values, London 1912, page 34
- ^ Libner Nonnecke, Vegetable production, Springer, 1989, page 383
- ^ G. J. H. Grubben, Vegetables, PROTA, 2004, page 139
- ^ Charles McIntosh, The Book of the Garden, Volume 2, 1855, page 98
- ^ G. J. H. Grubben, Vegetables, PROTA, 2004, page 139
- ^ BRILLIANT WHITE CAULIFLOWER, PCT patent publication 2008/042392, paragraphs 4-5
- ^ G. J. H. Grubben, Vegetables, PROTA, 2004, page 139
- ^ שטחי גידולים חקלאיים, לוח 19.02, שנתון סטטיסטי לישראל 2009
- ^ תפוקה חקלאית, לפי ענף ומוצר, לוח 19.17, שנתון סטטיסטי לישראל 2009
- ^ G. J. H. Grubben, Vegetables, PROTA, 2004, page 139
- ^ הרב אליעזר מלמד, כשרות הכרובית והברוקולי, באתר פניני הלכה
