כלכלת הפלטפורמה

כלכלת הפלטפורמה היא פעילות כלכלית וחברתית המנוהלת ומאורגנת באמצעות פלטפורמות דיגיטליות, לרוב על בסיס רשת האינטרנט.

סוג הפעילות הנפוץ ביותר הוא פלטפורמות עסקאות. פלטפורמות אלו הן אפליקציות ואתרים לחיבור ותיווך בין צרכנים לבין נותני שירותים, באמצעות 'מיקור המונים', לעיתים גלובלי או בפריסה גאוגרפית רחבה, או תוך הצעת עבודה לנותני שירות קרובים באמצעות אפליקציות מבוססות מיקום (כגון מוניות ושליחויות). בניגוד לצורות אחרות של תיווך בין נותני שירותים וצרכנים (כמו לוח מודעות או ספר טלפונים), במודל כלכלת הפלטפורמה הן נותני השירות והן הצרכנים מתקשרים מול חברת הפלטפורמה ולא ישירות האחד עם השני. דוגמאות לפלטפורמות שכאלו הן Airbnb, Uber, Gett ו-וולט.

מודל זה, המכונה לעיתים גם פלטפורמות עבודה דיגיטליות, מתבסס על פי רוב על הימנעות מיצירת יחסי עובד-מעביד, באמצעות הגדרת העובדים במסגרתו כ'נותני שירות' או כ'פרילנסרים'. הוא מכונה לעיתים בביקורתיות כלכלת הגיג (Gig Economy) או בתרגום מקובל לעברית: כלכלת החלטורה^[1] (מבקרי התחום מכנים אותו לעיתים אף בשם 'כלכלת החלטורע' כהלחם בסיסים של חלטורה ורע).^[2] אף על פי כן, לאורך השנים במספר מדינות נקבע כי במקרים מסוימים ובהתאם למידת השליטה של הפלטפורמה בניהול העבודה - כן חלים יחסי עבודה בין חברת הפלטפורמה לבין העובדים שנתנו באמצעותה שירותים.

ניהול כוח העבודה בכלכלת הפלטפורמה נעשה פעמים רבות באמצעות מנגנונים אלגוריתמיים המתבססים על אפליקציות המנתרות את מיקום העובד, על מערך דירוגי ביצועים והתנהגות ומשוב מלקוחות. אלגורתמים אלו, כמו גם המערכת ההסכמים שבין העובדים לאפליקציה לרבות התגמול, ההתחייבויות, האפשרות לקבל או לדחות עבודה, הנורמות המצופות מעובד, האפשרות לבטל את ההתקשרות והשימוש בנתונים הנאספים על ידי הפלטפורמה - נקבעים על פי רוב באופן חד-צדדי על ידי חברת הפלטפורמה.^[3]

סוג נפוץ נוסף של פלטפורמות הן אלו המספקות עבור לקוחותיהן מסגרות טכנולוגיות אותן ניתן להתאים לשימוש אישי (לדוגמה: Wix). סוג אחר פעילות במסגרת כלכלת הפלטפורמה המתבססת על הנגשת משאבים פיזיים, על פי רוב באמצעות השכרתם לטווח קצר - כגון אפליקציות להשכרת אופניים, קורקינטים או מכוניות (דוגמת אוטותל או תל אופן) כלכלה זו מכונה לעיתים גם כלכלה שיתופית, על אף שאיננה בהכרח כלכלה שיתופית במובן הקואופרטיבי או הקומונלי של המילה.^[2] גם מודלים של כלכלה משתפת, במסגרתם המשתמשים תורמים או יוצרים תוכן על גבי פלטפורמות דיגיטליות, עשויה להתפס כחלק מכלכלת הפלטפורמה.^[4]

על אף שדוגמאות לתצורה כלכלית זו ניתן למצוא גם מוקדם יותר, השימוש בביטוי כלכלת הפלטפורמה החל בשנות ה-2000 ובייחוד לאחר המשבר הכלכלי של 2008 שלאחריו התחזקו ברחבי העולם חברות המתבססות על מודל עסקי זה, כשהן משתלטות על נתח הולך וגדל של הפעילות הכלכלית, לעיתים גם על ��שבון עסקים מסורתיים. תרמו לכך בין היתר התרחבות הנגישות לאינטרנט בפס רחב, שירותי הענן וההתבססות של טלפונים חכמים בשוק, שאפשרה הטמעת אפליקציות בהיבטים נוספים של חיי היום יום.^[3] כך לדוגמה תחנות המוניות המסורתיות הצטמצמו בהדרגה לעומת אפליקציות להזמנת מוניות או שירותי נסיעה כמו Uber או GETT. מגפת הקורונה שהגבירה באופן משמעותי את העבודה מרחוק בעולם המערבי וטלטלה את שוק העבודה המסורתי שרבים מעובדיו יצאו לחופשות כפויות או לאבטלה, תרמה אף היא להתבססות כלכלת הפלטפורמה.^[3] גם חברות מסורתיות הגבירו את שיתוף הפעולה והקשרים העסקיים שלהם עם פלטפורמות. כך למשל, ענף המסעדנות שתחום השליחויות בו התרחב מאוד באמצעות פלטפורמות שליחיות כגון וולט או תן ביס.

התפתחות הבינה המלאכותית, פתחה שוק עבודה נוסף שחלקו הגדול מבוצע באמצעות כלכלת פלטפורמה בשיטה של 'מיקור המונים' - הן להכשרת ואימון האלגוריתמים והן להשלמת משימות ותיקונים של פרויקטים המבוצעים באמצעות בינה מלאכותית. בנוסף חברות תוכן וטכנולוגיה רבות מוציאות משימות כגון עיצוב, תמלול, תרגום, תיוג תמונות וכו' ל'מיקור המונים' באמצעות הפלטפורמות.^[3]

על פי מחקר של האיחוד האירופי גדלה כלכלת הפלטפורמה מ-3 מיליארד יורו ב-2016 ל-14 מיליארד יורו ב-2020 עם למעלה מ-500 פלטפורמות פעילות. כ-75% מהפלטפורמות הושפעו מהשלכות מגפת הקורונה, כשפעילות פלטפורמות המוניות ירדה ב-35% ופעילות פלטפורמות משלוחי המזון גברה ב-125%.^[5] מספר עובדי כלכלת הפלטפורמה באיחוד האירופי מוערך בכ-28 מיליון ועל פי ההערכות צפוי לגדול ל-43 מיליון עד שנת 2025.^[6]

על פי מחקר של ארגון העבודה הבינלאומי, מספר הפלטפורמות האינטרנטיות ומבוססות המיקום צמח בעולם מ-142 בשנת 2010 ל-777 בשנת 2020. 29% מהן היו בארצות הברית, 8% בהודו ו-5% בבריטניה. כ-96% מכספי ההשקעות בפלטפורמות עבודה דיגיטליות היו מרוכזות באסיה (56 מיליארד דולר), צפון אמריקה (46 מיליארד דולר), ואירופה (12 מיליארד דולר) בעוד אמריקה הלטינית, אפריקה והמדינות הערביות הושקעו בכך 4 מיליארד שקלים. נכון ל-2019, פלטפורמות שכאלו הניבו הכנסות ב-52 מיליארד דולר, מהם 49% בארצות הברית, 23% בסין ו-11% באירופה. הערכת שיעור המועסקים בכלכלת הפלטפורמה היא מורכבת. סקרים ומחקר סטטיסטי מארופה וארצות הברית מציגים נתונים משתנים הנעים בים 0.3% ל-22% מהמועסקים.^[3]

נכון לשנת 2021 מרבית עובדי כלכלת הפלטפורמות הם צעירים בני פחות מ-35, בייחוד במדינות מתפתחות. על אף שנשים עובדות אף הן באמצעות פלטפורמות, הן מהוות רק כ-40% מעובדי הפלטפורמות, ובפלטפורמות מבוססות מיקום רק 10%. נשים נוטות לבצע במסגרת כלכלת הפלטפורמות עבודות בתחום השירותים המשפטיים, תרגום, כתיבה ועריכה, ומשימות הקשורות לשירותים עסקיים למכירות ולשיווק. במדינות מסוימות מספקות הפלטפורמות מקור חשוב להזדמנויות עבודה עבור מהגרים.^[3]

המוטיבציות המרכזיות שנמצאו לעבודה בכלכלת הפטפורמה היא רצון בהשלמת הכנסה, העדפה או צורך לעבודה מהבית או לגמישות בשעות העבודה. בפלטפורמות מבוססות מיקום נמצא כי בין המוטיבציות המובילות - חוסר הזדמנויות לתעסוקה חלופית, שעות עבודה גמישות והכנסה גבוהה יותר בהשוואה לעבודות אחרות. באפליקציות מבוססות המיקום הרוב המוחלט של העובדים ציינו כי זהו מקור הכנסתם המרכזי ואילו באפליקציות אינטרנטיות למיקור המונים כשליש מהעובדים ציינו כי זהו מקור הכנסתם המרכזי. אחוז זה היה גבוה יותר בקרב נשים ובמדינות מתפתחות^[3]

במרבית העולם חוקי התחרות אוסרים על עובדי כלכלת הפלטפורמות המוגדרים כ'עצמאים' ולא במסגרת יחסי עובד-מעביד להתארגן באיגודי עובדים לצורך ניהול משא ומתן קיבוצי על זכויותיהם מול חברות הפלטפורמה. עם זאת, בכמה מקומות נעשו ניסיונות התארגנות של עובדים בכלכלת הפלטפורמות, וניסיונות לשבות במחאה על תנאי העבודה, לרבות בישראל.^[7][8][9] אופן התארגנות אפשרי נוסף במסגרת כלכלת הפלטפורמות הוא הקמת פלטפורמה קואופרטיבית בבעלות העובדים.^[10][11]

ארגון העבודה הבינלאומי מציין כי לכלכלת הפלטפורמות פוטנציאל לסייע לשילב קבוצות עובדים שונות הסובלות מחסמים שונים בשוק העבודה - לרבות אנשים עם מוגבלות, צעירים, מהגרים ועובדים ממדינות מתפתחות - שיכולים לקבל באמצעות הפלטפורמות עבודות במיקור המונים גם ממדינות מפותחות, ולבצע עבודות מרחוק. גם עסקים יכולים לדבריהם לקבל כך גישה לכוח עבודה גלובלי ומקומי נוסף ולהתרחב באמצעות הפלטפורמות לשווקים נוספים^[3]

פורום קהלת מציין כי באמצעות רשת המשתמשים הרחבה והאלגוריתמים, מאפשרת כלכלת הפלטפורמה לזרז ולהוזיל עסקאות. כשהצלחת החיבור בין ספק שירות ולקוח אינה תלויה במחויבות של הצדדים לפעול במועד קבוע, אלא בידיעה של הצדדים כי ככל הנראה יצליחו לתאם עסקה באמצעות ריבוי מידע והעברה יעילה שלו בין הצדדים.^[12]

לצד הייתרונות הגלומים בכלכלת הפלטפורמות, הן ארגון העבודה הבינלאומי והן האיחוד האירופי הביעו חשש מהשפעות שליליות שעשויות להיות לה על שוק העבודה, בדגש על הפגיעה בהגנות שנוצרו לאורך השנים על זכויות עובדים. תצורת העבודה המקובלת בכלכלת הפלטפורמות המבקשת להימנע מקביעת יחסי עובד-מעסיק מייצרת אוכלוסיות גדולות של עצמאים קטנים שאינם נהנים מהגנות סוציאליות הקיימות בחוקי העבודה ובהסדרי העבודה עבור שכירים לרבות הטבות כלכליות, ביטחון תעסוקתי, זכות ההתאגדות - ובמקומות מסוימים אף נגישות לביטוחי בריאות שמסופקים על ידי המעסיקים. סוגיה נוספת היא מידת האחריות של הפלטפורמה לבטיחות עובדיה, להתנהלותם, ולביטוחם בביטוח כנגד תאונות.

יש הרואים בחלקים מכלכלת הפלטפורמה שכלול של תצורות העסקה קבלנית שנועדה להחליש את כוח המיקוח של העובדים ולהרחיק בין העובדים לבין הגורמים הנהנים מכוח עבודתם. גאי סטנדינג טוען שהתפתחות כלכלת הפלטפורמה ותצורות ההעסקה החריגות בה, יחד עם תצורות העסקה קבלניות אחרות, תרמו להתפתחות הפרקריאט - המעמד הפגיע, הנעדר ביטחון תעסוקתי, כלכלי וסוציאלי.

חשש נוסף הוא מפני הכוח של הפלטפורמות ביחס לעסקים הקטנים ההולכים ונהיים תלויים בהם לצורך שיווק וגיוס לקוחות כגון מפני מצבים של הפקעת מחירי עמלות מצד פלטפורמות משלוחים כלפי מסעדות.^[3]

לעיתים נמתחת ביקורת על השפעת כלכלת הפלטפורמות על מרחבים ציבוריים, בייחוד כשהרגולציה אינה מספיקה לקבוע תקנות בקצב שיהלום את התפתחותה המהירה. כך למשל ההתפתחות המהירה של שירותי פלטפורמה להשכרת קורקינטים ואופניים חשמליים, בטרם יש הסדרה מספיקה של שבילים ייעודיים לכלי רכב אלו - שינתה את אופי השימוש בכבישים ומדרכות, ויצרה חיכוכים ביניהם לבין הולכי רגל ורכבים ותאונות.^[13][14]

פלטפורמות להשכרת דירות כמו AirBNB, שלכאורה אמורות היו לאפשר סבלט של דירות מגורים לזמן קצר - יצרו בפועל שוק של דירות-מלון המושכרות קבוע באמצעות הפלטפורמה - זאת פעמים רבות בניגוד לרגולציה הקיימת על עסקי מלונאות. תופעה זו מעוררת ביקורת בין היתר שכן היא גרמה לעליית מחירי הדיור במרכזי ערים.^[15]/^[2]

מדינות מסוימות נקטו צעדי מדיניות להגנה על עובדי כלכלת הפלטפורמות. באוסטרליה וניו זילנד ניסחו את חוקי הבטיחות והבריאות כך שיכסו גם עובדים בכלכלת הפלטפורמות. בברזיל החלטה שיפוטית הרחיבה את חקיקת הבטיחות והבריאות גם על עובדי פלטפורמות. בצרפת נקבע כי חברות הפלטפורמה ידרשו לכסות את עלות ביטוח התאונות של עובדים עצמאים.^[3]

ברבות ממדינות אמריקה הלטינית הורחב חוק הביטוח הלאומי כך שיחול גם על עובדים עצמאים. באינדונזיה ומלזיה נקבע כי יהיו זכאים לקצבאות פציעה ונכות מעבודה. בעקבות מגפת הקורונה הרחיבה אירלנד את הזכות לדמי מחלה ביחס לעובדים עצמאים, ובפינלנד וארצות הברית הורחבה הזכאות לדמי אבטלה כך שתכלול אותם.^[3]

סוגיית סיווגם של עובדי כלכלת הפלטפורמה ככאלו שחלים עליהם יחסי עובד-מעביד או כ'עצמאים' נותרה סוגיה מרכזית בהסדרת כלכלת הפלטפורמות, ומדינות שונות נקטו מדיניות שונה ביחס לכך - פעמים רבות בעקבות הליכים משפטיים. במקרים מסוימים הכירו בתי משפט בעובדי פלטפורמות כעובדים שכירים, בדרך כלל בהתבסס על מידת השליטה שיש לפלטפורמה על ניהול העבודה. במקרים אחרים נקבעה 'קטגוריית ביניים' בין עובדים שכירים לעצמאים, במסגרתה החילו בתי הדין על הפלטפורמות חלק מחובות המעסיקים ועל העובדים חלק מזכויות העובדים הקבועות בחוק. במקרים אחרים נקבע כי עובדי כלכלת הפלטפורמות הם אכן עצמאים - זאת בדרך כלל בהתאם למידת השליטה והגמישות שלהם בקביעת זמני העבודה, התגמול ובחירת הלקוחות.^[3]

כאמור, במרבית מדינות העולם ישנן מגבלות חוקיות על התאגדות 'עצמאים' המקשים על התארגנות עובדי הפלטפורמות. זאת, בניגוד לאמנות ארגון העבודה הבינלאומי הקובעות כי זכות ההתארגנות והזכות לניהול משא ומתן קיבוצי תהיה נגישה לכלל העובדים. מדינות מסוימות כמו קנדה, אירלנד, יפן וספרד קבעו קטגוריות מסוימות של 'עצמאים תלויים' שלהם הזכות לניהול מיקוח קולקטיבי. בדנמרק, נחתם הסכם קיבוצי בין איגוד מקצועי לפלטפורמת ניקיון אשר אפשר לחלק מהעובדים לעבור למעמד של עובדים ביחסי עובד-מעביד.

במדינות רבות באיחוד האירופי, כמו גם בברזיל, הודו וניגריה נקבעו הוראות להבטחת ההגנה על פרטיות עובדי כלכלת הפלטפורמה והנתונים שלהם. בצרפת, תיקון לחוק העבודה מקנה לעובדים זכות גישה לנתונים הקשורים לפעילותם בפלטפורמה.^[3]

באוסטרליה, שלוש מהמדינות הגדולות חוקקו חוקים הקובעים חובת שקיפות באשר לשכר העובדים והדרך בה האלגוריתמים קובעים את סידור העבודה, וכן המחייבים את הפלטפורמות להתאים את השכר הממוצע המשולם לעובדים לשכר המינימום.^[16]

לאור העובדה שחברות פלטפורמה פועלות לעיתים קרובות באופן גלובלי, בארגון העבודה העולמי המליצו על גיבוש צורה כלשהי של דיאלוג ותיאום בין מדינתי ומדיניות בינלאומית בנושא - בדומה לאמנת העבודה הימית של מדינות הארגון. בין היתר קרא הארגון להבטיח כי החלטות סופיות המשפיעות על העבודה בפלטפורמות יתקבלו על ידי בני אדם ולא על ידי אלגוריתמים. עם זאת, ניסיון לגבש אמנה שכזו נכשל לאור התנגדות נציגי המעסיקים בארגון.^[17]

הפרלמנט האירופי אישר בפברואר 2023 חוק הקובע כי נקודת המוצע ביחס לעובדי פלטפורמות תהיה כי הם מועסקים על ידי חברת הפלטפורמה, ובמקרה של טענה לאי קיום יחסי עובד מעביד, חובת ההוכחה תחול על חברת הפלטפורמה.^[18] החוק הבהיר כי שליטה של החברה בתגמול עבור עבודה, הטלת תנאים בהקשר של זמני עבודה, מניעת האפשרות לסרב לבצע עבודות או להיעזר בקבלני משנה או במחליפים, הצבת תנאים שונים לגבי אופן ביצוע השירות מצד הפלטפורמה ומניעת האפשרות לנותן השירות לבנות לעצמו בסיס לקוחות נפרד מהפלטפורמה ולהתקשר עימם באופן ישיר - יהוו חלק מהקריטריונים המגדירים העסקה ישירה של עובדי פלטפורמות.^[16] בנוסף נקבע בהתאם להמלצות ארגון העבודה הבינלאומי כי הפלטפורמות יחויבו לוודא שהחלטות חשובות המשפיעות על העובדים יתקבלו על ידי בני אדם ולא על ידי אלגוריתמים.^[18]

שרת הכלכלה אורנה ברביבאי הורתה בינואר 2022 על הקמת צוות בזרוע העבודה אשר יבחן את סוגיית יחסי העבודה בכלכלת הפלטפורמה.^[19] ההסתדרות הגישה לצוות חוות דעת הקוראת להיפוך נטל ההוכחה, כך שעובדי כלכלת הפלטפורמה יוכרו כעובדים ביחסי עובד-מעביד, למעט במקרים בהם תוכיח חברת הפלטפורמה כי תצורת ההעסקה שלהם איננה הולמת את המבחנים המשפטיים שנקבעו ליחסי עובד מעביד.^[20]

במקביל, עובד בחברת השליחויות וולט עתר לבית הדין לעבודה במטרה לקבוע הכרה כי בין החברה לשליחיה חלים יחסי עובד מעביד. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את בקשתו לדון בתיק כתובענה ייצוגית.^[21] החברה ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, והתיק בנושא עדיין נדון.^[22] מול העותר התייצבו בהליך גם ארבעה עובדים המתנגדים להגדרתם כשכירים, המיוצגים על ידי עורכי דין מארגון הימין פורום קהלת.^[23]

בחברת השליחויות תן ביס, שעובדיה כן מועסקים בהעסקה ישירה נעשו מספר ניסיונות להקמת ועד עובדים. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי החברה פגעה בהתאגדות עובדיה.^[7] שליחי חברת וולט הפגינו לאורך השנים מספר פעמים ואף קיימו שביתות לא רשמיות בתגובה לשינויים חד צדדיים במדיניות החברה אשר השפיעו על שכרם ועל תנאי עבודתם.^[24][8] בבאר שבע מחו המסעדנים כנגד מודל העמלות של וולט ותן ביס, והקימו שירות משלוחים משותף.^[25]

חברת Uber ניסתה להיכנס לישראל החל משנת 2014, אך נתקלה במאבק ובהתנגדות מצד ועד נהגי המוניות, שהפעילו לחץ פוליטי במטרה למנוע את כניסתה.^[26] ביוני 2023 הודיעה החברה על הפסקת פעילותה בישראל.^[27]

בהקשר של אפליקציות להשכרת אופניים חשמליות וקורקנטים, נקבע בישראל כי הפלטפורמות יחויבו לוודא כי למשכיר יש רישיון נהיגה. כמו כן הרגולציה בישראל מחייבת חבישת קסדה בעת השימוש בכלי רכב אלו. עיריית תל אביב יפו מחייבת מחייבת התקנת לוחיות רישוי על קורקינטים להשכרה הפועלים בתחומה, ובעבר נבחנה הכוונה להטיל חובה כזו בחוק בכל הארץ.

מדיה וקבצים בנושא כלכלת הפלטפורמה בוויקישיתוף

• ארגון העבודה העולמי, The role of digital labour platforms in transforming the world of work, 23 בפברואר 2021
• Marguerita Lane, Regulating platform work in the digital age, OECD 2020
• EU rules on platform work, Council of the EU
• ד"ר רובי נתנזון, פורת פרץ ואמילי קלינגר, שיתוף עובדים בעידן הדיגיטלי וכלכלת הגיג, באתר מכון מאקרו.
• עו"ד אפרת סעד-סונא, מהן פלטפורמות ומהם היתרונות של השיטה? באתר פורום קהלת
• הדס יום טוב, ‏"כלכלת החלטורה תמשיך להתרחב, ולטווח הארוך זו בעיה", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 באוגוסט 2021
• ד"ר יעקב הכט, על "כלכלת הפלטפורמות" ו"הכלכלה המשתפת" (2016), באתר איגוד האינטרנט הישראלי, 19 באפריל 2016