יפעת ארליך

ערך זה עוסק בעיתונאית ישראלית. אם התכוונתם לרופאה ישראלית, ראו יפעת ארליך (רופאה).

יפעת ארליך

יפעת ארליך
לידה	24 במאי 1978 (בת 46) מבשרת ציון, ישראל
מדינה	ישראל ישראל
עיסוק	עיתונאית, פובליציסטית, מורה לפיזיקה
תחקירים בולטים	ראו בגוף הערך
סוג כתב	עיתונאית חוקרת
תחום סיקור	תחקירים, בעיקר בתחומי חברה, חינוך ומשפחה
קישורים חיצוניים
פייסבוק	yifat.erlich.7
טוויטר	YifatErlich

יפעת ארליך (נולדה ב-24 במאי 1978) היא עיתונאית, סופרת ופובליציסטית ישראלית.

ארליך, בתם של הסופרת מירה קדר (בתו של יצחק אלידר), ושל הרב שמואל קדר, נולדה במבשרת ירושלים. כשהייתה בת 16 עברה משפחתה לעפרה, שם למדה באולפנה.

בעלת תואר ראשון בפיזיקה ובמחשבת ישראל ותואר שני ביהדות זמננו מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת התזה שלה, בנושא חלומות בשואה, זכתה בפרס גולדהירש לשנת 2010. בשנת 2019 לימדה פיזיקה באולפנת עפרה.

ב-2003 השתתפה בהגשת תוכנית האירוח "הצנועות והחסודות" בערוץ התכלת. הייתה מראיינת אורחת קבועה בתוכנית הבוקר של מרב מיכאלי בערוץ 10, ובעלת טורים פובליציסטיים באתר nrg ובאתר ynet. עד סוף 2010 עבדה כעיתונאית ב"מקור ראשון". עסקה בכתבות תחקיר בנושאים חברתיים, בין השאר בסוגיות רגישות בחברה הדתית כמו הפלות יזומות, גירושים, חשיפת כתות, העתקות בבחינות בגרות, רצח נשים אתיופיות והרחקה של תלמידים מישיבות תיכוניות.

לאחר שציפי חוטובלי נבחרה לכנסת, ארליך החליפה אותה כחברת פאנל קבועה בתוכנית "מועצת החכמים" בערוץ עשר. באוגוסט 2010 פרשה מן התוכנית.

ארליך השתתפה בהגשת פינה על פרשת השבוע בתוכנית "בחצי היום" ברשת ב' ומשתתפת ב"ועדה המסדרת" בתוכנית "סדר יום" של קרן נויבך.

בנובמבר 2010 הצטרפה לצוות 360, תוכנית תחקירים של "רשת", כחברת מערכת, כתבת ותחקירנית. היא השתתפה במשך כמה חודשים בפגישות של "נשות השאלים". כתבתה בנושא הייתה התחקיר הפותח של 360^[1]. בכתבה נוספת ראיינה ארליך בכלא את אחת המנהיגות של קהילה זו, ברוריה קרן מבית שמש, אשר כונתה בתקשורת "אמא ��ליבאן" והורשעה בהזנחת ילדיה. בראיון התנצלה קרן לראשונה על כך שפגעה בילדיה.

תחקיר עיתונאי נוסף של ארליך חשף, על רקע המתיחות בעמנואל בין אשכנזים לספרדים, טענות שמנהל תלמוד תורה האשכנזי פגע מינית בילדים ספרדים. מאוחר יותר הורשע המנהל בפרשה.

במהלך שנת 2011 שבה לפרסם כתבות תחקיר ומגזין ב"מקור ראשון" ובהמשך גם ב"מעריב". היא פרסמה תחקיר המשך לכתבה שפרסמה עוד קודם^[2] ועסקה בתעלומת מותו של הרב משה טלבי, שנמצא ירוי בצומת ברבבה^[3]. התחקיר הוביל לפתיחת התיק בידי הפרקליטות ולהכרת משרד הביטחון בטלבי כנפגע טרור^[4].

פרסמה תחקיר גם על קהילת "לב טהור" בקנדה, ובו תיארה התעללות וחטיפת ילדים^[5]. תחקיר נוסף עסק בשחיתות ומינויים פוליטיים בקרן למפעלי שיקום^[6], ובעקבותיו הודח צוות הניהול של הקרן.

בשנת 2014 עזבה את "מקור ראשון" והצטרפה כעיתונאית חוקרת לתוכנית "המערכת עם מיקי חימוביץ'" בערוץ 2. במקביל החלה לכתוב ב"ידיעות אחרונות" טורי דעה באמצע השבוע וכתבות מגזין ותחקיר במוסף השבת.

ביולי 2015 פרסמה תחקיר ב"ידיעות אחרונות" על שוחד בבית הדין הרבני בירושלים, שהוביל למעצרם של מזכיר הרכב ומקורב לדיין הרב אליהו אברז'ל.

באוקטובר 2015, בגיליון מיוחד לציון 20 שנה לרצח רבין של "ידיעות אחרונות", פרסמה כתבה על מרגלית הר-שפי, שבה נחשף כי עמדתו הרשמית של השב"כ, שנוסחה בכתב ונאמרה בעל פה לפרקליטות המדינה, הייתה כי הר-שפי לא העלתה בדעתה שיגאל עמיר ירצח את רבין.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת נבחרה על ידי ועדה ציבורית מטעם מפלגת הבית היהודי למקום השלישי ברשימת המפלגה בבחירות, ששוריין לאישה^[7]. כשבוע לאחר מכן פרשה מהרשימה, לאחר מחלוקת עם בכירי המפלגה, באומרה שלא תסכים לרוץ ברשימה אחת עם חברי עוצמה יהודית^[8][9][10].

אחרי כחודשיים של צינון, באפריל 2019, שבה ארליך לכתיבה העיתונאית ב"ידיעות אחרונות", ככתבת במוסף לשבת וכפובליציסטית במדור הדעות. בפברואר 2021, על רקע המשבר הכלכלי שעבר "ידיעות אחרונות", סיימה את עבודתה בעיתון.

במרץ 2021 הצטרפה לצוות הכותבים של "ישראל היום"^[11]. תחילה כתבה את המדור "אנשים טובים" במגזין שישבת. בהמשך החלה לכתוב טור שבועי קבוע במוסף הפוליטי "ישראל השבוע", תחת הכותרת "על זה". במסגרת הטור מביאה ארליך תחקירים, גילויים ונתונים חדשים בסוגיות שונות שעל סדר היום. ארליך הייתה שליחת "ישראל היום" לסיקור המלחמה באוקראינה, במסגרת זו יצאה למולדובה, רומניה ואוקראינה. ושליחת "ישראל היום" לסיקור רעידת האדמה בטורקיה.

בפברואר 2017 יצא לאור ספרה הראשון, "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר" - סיפור חייה של דפנה מאיר, שנרצחה בפיגוע בעתניאל, המשלב גם טקסטים שכתבה מאיר.

באוגוסט 2017 יצא לאור ספר הפרוזה הראשון שלה, "כמה מוכר, כמה זר". הספר קושר בין סיפור אהבתם בהווה של מתנחל וקראית, לבין סיפור הקראים בשואה.

באוגוסט 2019 יצא לאור ספרה השלישי, "שמיים שאין להם חוף", המתאר את סיפור חייו של רב-סרן בניה שראל, מפקד פלס"ר גבעתי שנהרג בקרב רפיח במהלך מבצע צוק איתן^[12].

לאחר נישואיה התגוררה במשך שש שנים במאחז עמונה. מאז פברואר 2006, לאחר הריסת תשעת הבתים בעמונה, מתגוררת עם משפחתה בעפרה.

נשואה לעו"ד אריאל ארליך ואם לחמישה.

מדיה וקבצים בנושא יפעת ארליך בוויקישיתוף

• יפעת ארליך, ברשת החברתית פייסבוק
• יפעת ארליך, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• יפעת ארליך (1978-), דף שער בספרייה הלאומית
• יפעת ארליך, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רענן שקד, "מדינת ישראל היא התנחלות אחת גדולה", באתר "ידיעות אחרונות", 9 באוגוסט 2017
• "כמה מוכר, כמה זר": בין השומרון לאוקראינה - הפרק הראשון בספר, באתר ynet, 12 באוגוסט 2017
• רבקי גולדפינגר, עניין אישי והפעם עם יפעת ארליך, עיתון בשבע