יוסי גנוסר
| |
| לידה | 31 בדצמבר 1945 |
|---|---|
| פטירה | 13 בינואר 2004 (בגיל 58) |
| תאריך עלייה | 1957 |
| מדינה | ישראל |
| השתייכות |
 שירות הביטחון הכללי |
| תקופת הפעילות | 1968–1987 (כ־19 שנים) |
| תפקידים בשירות | |
| מ"מ ראש אגף חקירות, ראש מרחב צפון, ראש האגף לענייני זרים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| איש עסקים | |
יוסי גנוסר (31 בדצמבר 1945 – 13 בינואר 2004) היה מבכירי שירות הביטחון הכללי, איש עסקים ומתווך שיחות השלום בין יצחק רבין ויאסר ערפאת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם אוסיה גינזבורג ב-31 בדצמבר 1945[1] בווילנה בירת ליטא הסובייטית. בשנת 1957, כשהיה בן 12, עלה לישראל עם משפחתו. למד בכפר הנוער "הדסים". התגורר ברמת גן, שם למד בתיכון אהל שם[2]. בצה"ל שירת בשלישות. לאחר מכן, למד באוניברסיטה העברית בירושלים כלכלה ופילוסופיה[3].
תפקידיו בשב"כ
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1968 התגייס לשב"כ, ושינה את שם משפחתו לגנוסר. סיים אולפן ערבית כשפה שנייה ושלט ברהיטות בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית[3].
החל ממאי 1970, עבד באגף לענייני ערבים בירושלים כאיש שטח במגזר הערבי. ב-1972 עבר למרחב דרום, בו התקדם עד לראש צוות באגף החקירות. ב-1975 מונה לראש מחלקה במטה השב"כ וב-1978 לראש מחלקה באגף האבטחה של הארגון. ב-1979 מונה לסגן וממלא מקום ראש אגף החקירות וב-1981 לראש מרחב צפון. בשנת 1984 יצא לשליחות בת שנתיים בצפון אמריקה כאחראי על תחום הביטחון בצפון ומרכז אמריקה. עם שובו לישראל השתקע בכוכב יאיר. בהמשך עמד בראש אגף לענייני זרים, ובתפקידו זה נטל חלק חשוב במאות חקירות[4], ביניהם גם באיתורו של "מרגל האטום" מרדכי ואנונו, ב-1986[5], חקירת איש מודיעין רוסי בכיר שנשלח למשימות בישראל, חקירת עיזאת נאפסו, קצין צה"ל ממוצא צ'רקסי, שנעצר בחשד לקשר עם סוכן אויב והעברת אמל"ח וחקירת חוליית הריגול של אודי אדיב ודן ורד שנחשדו בקשר עם המודיעין הסורי[4].
ב-1979 נשלח לארצות הברית ללמוד את תחום הפוליגרף. עבר קורס ארוך בצבא ארצות הברית וסיים בהצטיינות יתרה[4]. הוא הכניס את הפוליגרף לארץ ולשב"כ ככלי בעבודת החוקרים בשב"כ, וכתב את תורת הלחימה לשימוש בפוליגרף. יעקב פרי כינה את גנוסר כ"הפוליגרפיסט הטוב ביותר שהיה בשירות"[4].
בין היתר, היה ראש המחלקה לסיכול פח"ע וריגול ערבי וראש מרחב צפון של השב"כ. בתפקיד האחרון היה ממונה על בניית תשתית המודיעין של השב"כ בלבנון לאחר מבצע "שלום הגליל" וניהל מבצעי סיכול טרור רבים.
ב-26 באפריל 1984, מונה לבקשת יצחק שמיר, כנציג השב"כ בוועדת זורע, ועדת בירור שמונתה לחקר נסיבות מותם של שני מחבלים שהיו מעורבים בחטיפת אוטובוס "אגד", לאחר שנלקחו חיים לחקירת אנשי השב"כ. אירועים אלו כונו פרשת קו 300. בעת פרשת קו 300 היה גנוסר מפקד מרחב צפון בשב"כ, ולא נכח באירוע[6].
במהלך הישיבות, משהתפוצצה פרשת קו 300, הסביר גנוסר שהתבקש על ידי ראש השב"כ, אברהם שלום, להסתיר את מעורבות השב"כ בחיסול המחבלים, ולדווח לשב"כ על עדויות שעלו בדיוני הוועדה[7]. גנוסר הודה בכך ואמר כי שלום אמר לו שהדבר נעשה על דעת ראש הממשלה עצמו[8]. בסופו של דבר, קיבלו כל המעורבים בפרשה, ובכללם ראש השב"כ, גנוסר, היועצים המשפטיים ואנשי השב"כ שהיו מעורבים פיזית בהמתת המחבלים, חנינה מראש, מנשיא המדינה חיים הרצוג, בטרם להגשת כתב אישום או הרשעה[9]. גנוסר ביקש להימנע מקבלת חנינה, בטענה שהיא תכתים את מקבליה, אך בסופו של התרצה לאחר לחץ מחבריו בארגון[6]. לאחר הפרשה, גנוסר מונה לתפקיד חדש בשב"כ[10]. למרות זאת, לאחר זמן לא רב, הוא החליט לפרוש מהשב"כ, לאחר שהעריך כי בנסיבות שנוצרו לא יתמנה לתפקיד ראש הארגון.
עם פרישתו, מינה אותו אריאל שרון ליו"ר מכון הייצוא, ותמונתו פורסמה בעיתונות בינואר 1987[11]. התמונה זוהתה על ידי קצין צה"ל עיזאת נאפסו שהגיש באותו זמן ערעור לבית המשפט העליון על הרשעתו בריגול, כראש צוות החוקרים שהוציאו ממנו הודאת שווא בעינויים. לטענת נאפסו, גנוסר נקט כלפיו בטקטיקות חקירה קשוחות, שהובילו אותו להודות גם בעבירות שאותן הוא לא עשה[12][13]. בדיקה חוזרת שנעשתה על ידי הפרקליטות בעקבות טענות נאפסו ומשבר האמון בין הפרקליטות והשב"כ בעקבות פרשת קו 300 מצאה כי נאפסו אכן עונה בחקירותיו וכי חוקרי השב"כ שיקרו בבית המשפט כאשר הכחישו את העינויים. על גינוסר נמתחה ביקורת קשה לגבי אופן התנהלותו בחקירה, שבה חריגה מהפקודות על ידי קצין צה"ל הובילה להרשעת שווא בריגול חמור.
בעקבות הפרשה, הוקמה ועדת לנדוי אשר לראשונה קבעה כללים מוסדרים לשימוש בשיטות החקירה, הכוללות לחץ פיזי בחקירות השב"כ.
בהמשך פנה גנוסר לעס��ים פרטיים.
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1992, תמך גנוסר ביצחק רבין בבחירות לראשות העבודה (1992), יחד עם יאנוש בן-גל, אורי אור ואפרים סנה[14]. בבחירות לכנסת השלוש עשרה, הוצב גנוסר במקום 53 של רשימת העבודה, אך לא נכנס לכנסת[15].
בשנת 1993 פסל בג"ץ את מינויו למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון נוכח מעורבותו בפרשת קו 300[16], אך הוא מונה ליושב ראש חברת הדיור הממשלתית "עמידר", תפקיד אותו מילא עד 1997[17].
ב-1998 עמד בראש ועדה ציבורית שהמליצה על רפורמה במערך שירותי הכבאות וההצלה, שעיקרה שינוי ארגוני והפיכתו ממבנה של איגודי ערים למערך ארצי, וכן הכפלת מספר הכבאים. המלצות הוועדה יושמו לבסוף לאחר השרפה בכרמל[18].
תהליך השלום
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנת 1985, שימש גנוסר כשליח בין ראשי ממשלות ישראל לרשות הפלסטינית[19].
בשנת 1985, נשלח לשליחות לתוניס על ידי שמעון פרס להיפגש עם יאסר ערפאת. ב-1988[19], הצהיר כי הוא "מוכן לדבר עם אש"ף"[20].
בהמשך, פעל גנוסר כאיש קשר מטעם ראש הממשלה יצחק רבין ליאסר ערפאת[21].
בשנת 1992, מינה אותו יצחק רבין לתפקיד מתאם הפעולות לענייני השבויים והנעדרים. בתקופה זו, הקפיא גנוסר את פעילותו העסקית, כדי למנוע ניגוד עניינים[21].
לגנוסר היו קשרים עסקיים הדוקים עם בכירים ברשות הפלסטינית, ולטענת העיתון "מעריב" הוא קישר אותם לבנקים בשווייץ ובעסקאות שונות[22]. כמו כן היה שותף עסקי קרוב של איש העסקים האוסטרי מרטין שלאף, ותיווך בינו לבין ראש הרשות יאסר ערפאת ויועצו הכלכלי מוחמד ראשיד[23]. בין השאר, דווח בעיתונות כי היה מעורב בהקמת קזינו אואסיס ביריחו[24].
בשנת 1999 שימש גנוסר יועץ לראש הממשלה אהוד ברק בשיחות על הסכם שארם[25]. בעקבות מעורבות זאת הוגשה עתירה לבג"ץ על ניגוד עניינים עקב קשריו העסקיים ברשות[26], אך העתירה נדחתה[27]. גנוסר השתתף בועידת קמפ דייוויד, במסגרתה נערך משא ומתן בין ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק ליושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, בחסותו של ביל קלינטון[28].
בדצמבר 2002 נפתחה, בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, חקירת משטרה נגד גנוסר[29], שהתמקדה בשאלה, אם גנוסר מסר מידע מטעה על קשריו העסקיים במסגרת העתירה לבג"ץ[30]. בנובמבר 2003 פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, החליטה לסגור את תיק החקירה נגד גנוסר מחוסר אשמה[31].
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי[32] בשנית לניצה (אמנית[33]), ואב לארבעה. בנו הבכור, שחר, נהרג ב-1991 במהלך שירותו בצה"ל ברצועת עזה[34].
גנוסר נפטר בשנת 2004 בביתו שבכוכב יאיר מסרטן[35], ונקבר בבית העלמין קריית שאול.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רון מיברג, צד גימ"ל: חייו ומלחמתו של יוסי גנוסר, אור יהודה : כנרת זמורה-ביתן דביר, תשע"ד 2014, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נחום ברנע, החקירה האחרונה של יוסי גינוסר, כותרת ראשית, 8 ביולי 1987
- שרה ליבוביץ-דר, יוסף מלך השטחים, באתר הארץ, 18 באפריל 2001
- אטילה שומפלבי, יוסי גנוסר נפטר הלילה בביתו, באתר ynet, 13 בינואר 2004
- "רבין וערפאת דיברו איתי ב'ארבע' עיניים", באתר ynet, 13 בינואר 2004: הראיון האחרון שנערך עם גנוסר ב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות
- אטילה שומפלבי ואילן מרסיאנו, "יוסי היה איש של שלום שנלחם בטרור": בכיר השב"כ לשעבר, יוסי גנוסר, נפטר הלילה בביתו ממחלה קשה, באתר ynet, 13 בינואר 2004
- אורי סביר, החייל האלמוני גנוסר, באתר ynet, 14 בינואר 2004: הספד
- יוסי מלמן, יוסי גינוסר, לשעבר מבכירי השב"כ מת בגיל 58, באתר הארץ, 12 בינואר 2004
- אדם ברוך, כולנו יוסי גנוסר, באתר nrg, 11 בדצמבר 2004 - אדם ברוך הקדיש פרק בספרו החדש לאיש המסתורין מהשב"כ שייעץ לראשי ממשלה
- "מה נשמע בבית": בחודש הבא תמלא שנה למותו של יוסי גנוסר. הנה הפרק שהקדיש לו אדם ברוך בספרו, שראה אור השבוע, באתר nrg, 11 בדצמבר 2004
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ רונית ויס-ברקוביץ, לא מתגעגעים, חדשות, 29 במאי 1992, תמונה, חדשות, 29 במאי 1992 (הכתבה המלאה עמוד 9, עמוד 11)
- ^ 1 2 מיברג 2014, פרק 4 - טבילת אש, עמודים 45–54
- ^ 1 2 3 4 מיברג 2014, פרק 13 - החוקר הטוב היותר בשירות, עמודים 139–150
- ^ רון מיברג, חשיפה: מה היה חלקו של יוסי גנוסר בלכידתו של מרדכי ואנונו, סופהשבוע, 16 בדצמבר 2013
- ^ 1 2 מיברג 2014, פרק 5 - הדג מסריח מהראש, עמודים 55–70
- ^ בן כספית, 300 טון: פרשת השב"כ בגרסת איציק מרדכי, באתר nrg, 29 באוקטובר 2011.
- ^ אדם ברוך, מה נשמע בבית, עמ' 100.
- ^ מיברג 2014, פרק 22 - החנינה ושברה, עמודים 234–250
- ^ אחד ממקבלי החנינות לתפקיד בכיר בשב"כ, מעריב, 17 באוגוסט 1986, המשך
- ^ חשיפה, מעריב, 14 בינואר 1987
- ^ רונן ברגמן, איתי אילנאי, "החוקר איים שיעצור את אשתי ויפשיט אותה מולי": כך הצליח השב"כ להפליל קצין בצה"ל, באתר ynet, 31 במרץ 2023
- ^ רונן ברגמן ואיתי אילנאי, המסמכים החשאיים נחשפים: כך תפר שב"כ פרשת ריגול ובגידה לקצין מצטיין, באתר ynet, 30 במרץ 2023
- ^ מיברג 2014, פרק 26 - החונטה בדרכים, עמודים 273–284
- ^ רשימת המועמדים לכנסת השלוש עשרה, י"פ 4017 מ-14 ביוני 1992
- ^ בג"ץ 6177/92 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד מז(2), 229.
- ^ מעריב, יוסי גנוסר התפטר מתפקידו כיו"ר עמידר, באתר גלובס, 14 באפריל 1997
- ^ אילן ליאור, שריפה בכרמל, 15 שנות ועדות ודו"חות, אך כמעט דבר לא נעשה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2010
- ^ 1 2 מיברג 2014, פרק 27 - הזונה מאחורי הווילון, עמודים 285–298
- ^ שמעון כהן, פרס והחוק קווים מקבילים?, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2004
- ^ 1 2 רמי טל, איש הסוד, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת מתאריך 9.1.200
- ^ שירות גלובס, תחקיר "מעריב": יוסי גנוסר, שליח רה"מ ברק לערפאת, ניהל עבור ראש הרשות הפלסטינית חשבון בסך 300 מיליון דולר, באתר גלובס, 6 בדצמבר 2002
- ^ גידי וייץ, שלאף והפוליטיקה הישראלית, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010
- ^ אורה קורן ואביבה קרול, מקורות בטחוניים: יוסי גנוסר ושמעון שבס מעורבים בהקמת הקזינו ביריחו, באתר גלובס, 25 באוקטובר 1998
- ^ יואב יצחק, יוסי גנוסר סייע לברק במו"מ שארם, באתר גלובס, 6 בספטמבר 1999
- ^ שמואל דקלו, יוסי גנוסר לבג"ץ: לא מוכן להציג בפומבי המידע על פעילותי העיסקית, באתר גלובס, 27 ביולי 2000
מאת שמואל דקלו, בג"ץ סירב להוציא צו מניעה נגד שיתוף יוסי גנוסר במו"מ עם הפלשתינים, באתר גלובס, 18 ביולי 2000 - ^ מיברג 2014, פרק 33 - הקונסיליירי המבמבם, עמודים 342–351
- ^ מיברג 2014, פרק 32 - קמפ בקלאווה, עמודים 329–341
- ^ עתי"ם, היועץ המשפטי לממשלה הורה למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד המעורבים בפרשת יוסי גנוסר, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2002אסף זוהר, המשטרה בוחנת פתיחת חקירה נגד יוסי גנוסר ועזרד לב, באתר גלובס, 6 בדצמבר 2002
- ^ אסף זוהר, עוזרד לב, שותפו לשעבר של יוסי גנוסר, העיד היום במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2002
- ^ הדס מגן, נסגר התיק נגד יוסי גנוסר בנוגע לעסקיו עם הרשות הפלשתינית בעת שייעץ לברק, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2003
- ^ מיברג 2014, פרק 20 - הכל נשאר במשפחה, עמודים 212–221
- ^ פיסול ציור אמנות, באתר של ניצה גנוסר
- ^ מיברג 2014, פרק 25 - שחר הומה יונה, עמודים 265–272
- ^ יוסי גנוסר, שהיה מבכירי השב"כ, נפטר ממחלת הסרטן, באתר גלובס, 13 בינואר 2004
