ונתנה תוקף

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף
וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נורָא וְאָיֹם וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.[1] אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה. וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת, וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּו. וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע. וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן. וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין. לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין. כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין. וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן. כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ.[2] מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ. כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי. וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ. וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה[3] מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה[4] כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת כִּי לא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ אִם יָשׁוּב מִיַָד תְּקַבְּלוֹ. אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם וְאַתָּה יוֹדֵעַ יִצְרָם כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם. אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר, וְסוֹפוֹ לֶעָפָר בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכַחֲלום יָעוּף. וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם אֵין קִצְבָה לִשְׁנוֹתֶיךָ וְאֵין קֵץ לְאֹרֶךְ יָמֶיךָ וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבותֹ כְּבוֹדֶךָ. וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶךָ שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ. וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּדֶשׁ.

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף הוא פיוט מסוג סילוק הנאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה, ובהרבה מקומות גם ביום הכיפורים.^[5] בקהילות אשכנז ואיטליה נאמר הפיוט בחזרת שליח הציבור על תפילת העמידה, כמבוא לאמירת הקדושה. בקהילות ספרדיות בודדות נהוג לאומרו לפני תפילת העמידה של תפילת מוסף, בתוך תפילת מוסף או לאחר סיומה. ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג לומר את הפיוט כלל.

הפיוט "ונתנה תוקף" נחשב לאחד הפיוטים הידועים והפופולריים ביותר בימים הנוראים ובתפילה היהודית בכלל. הוא מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של אלוהי ישראל ואת אפסות האדם מולו. מסורת מהמאה ה-12 מייחסת אותו לדמות מהמאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא (מיינץ), אולם המחקר המודרני מלמד כי הפיוט נכתב מאות שנים קודם לכן (ר' פסקת "במחקר" להלן).

הפיוט זכה ללחנים רבים, ובדורות האחרונים חדר גם למחזורים ספרדיים. לצד הלחנים המסורתיים ידוע במיוחד לחנו של יאיר רוזנבלום (1990), שנכתב כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה על רקע אבלם על נפילת חבריהם במלחמת יום הכיפורים, והתפרסם בביצועו של חנוך אלבלק.

לעיתים קרובות מתרחש ביצירות קדושות מציאות בה המסורת מייחסתן למקור עתיק, ואילו החוקרים מאחרים את זמנן; במקרה של "ונתנה תוקף" אירע דבר הפוך: הפיוט "ונתנה תוקף" נמצא בקטעי גניזת קהיר כסילוק לקדושתא, ובמחזורים ישנים – אך מסורת מהמאה ה-12 ייחסה אותו לדמות מתחילת המאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא (מיינץ). הסיפור מופיע בספר "אור זרוע" מן המאה ה-13,^[6] שהעתיק אותו מכתביו של רבי אפרים בן יעקב מבון (שנולד בשנת 1133). בחלק מהמחזורים מופיע הסיפור בסמוך לפיוט.

האגדה מתארת כיצד דרש ההגמון של מגנצא מרבי אמנון, שהיה גדול הדור, להמיר את דתו. כדי שיפסיקו להטרידו ובשביל לדחותם, אמר רבי אמנון שהוא צריך שלושה ימים כדי לשקול בדבר. אחר כך התחרט על שלא דחה את ההגמון לאלתר, ובכך רמז לו כביכול שהמרת הדת בכלל לא באה בחשבון מבחינתו. ביום השלישי, משלא הגיע לארמון, הביאוהו אל ההגמון בכוח. רבי אמנון הציע להגמון לכרות את לשונו, שכשלה כאשר לא דחתה את ההצעה מיד, על מנת לקדש את שם ה' ולהראות שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן להתנצר. אך ההגמון חפץ להעניש דווקא את רגליו, שלא הביאו אותו לארמון. הוא עונה בייסורים איומים, ואנשי ההגמון כרתו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו אחת אחת והמליחו את הפצעים במלח. היה זה בסמוך לראש השנה, ומשהחזירוהו לביתו והגיע החג, ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם, לפני אמירת קדושה, פתח את פיו ואמר את פיוט "ונתנה תוקף"; משסיים אותו נפטר.^[7] ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון בחלום לרבנו קלונימוס בן משולם (בן למשפחה איטלקית שהיגרה לאשכנז), השלים את הפיוט וציווה אותו להפיצו בכל הקהילות, וכך נעשה.^[8]

חוקרים מודרניים חלוקים בשאלה האם רבי אמנון הוא דמות הי��טורית או אגדית. השם "אמנון" לא היה בשימוש בקרב יהודי גרמניה בתקופה זו, ואכן חלק מנוסחי הסיפור מדגישים את סמליות השם והקשר שלו למילה "אמונה". עם זאת, השם היה בשימוש מסוים בקרב יהודי איטליה, כך שאם היה רבי אמנון דמות היסטורית, סביר שהיה איטלקי או בן לאחת המשפחות שהיגרו מאיטליה לאשכנז הקדומה (כמו משפחת קלונימוס). במקור הסיפור, שבספר "אור זרוע", לא מופיע כי רבי אמנון חיבר את הפיוט הזה, אלא רק שאמרו ושציווה לאחר מכן בחלום להפיץ אותו, כך שייתכן כי הפיוט היה מוכר באיטליה אך לא במגנצא, ורבי אמנון היה זה שהפיץ את הפיוט אצל האשכנזים עד שקנה את מקומו המכובד במחזורים.

יש המדגישים את הדמיון של הסיפור לסיפורים אחרים בני אותה תקופה העוסקים בקידוש השם, וגם לסיפורים נוצריים. המאחרים את הסיפור, מנסים ללמוד ממנו על האווירה הדתית והתרבותית בקרב יהודי אירופה במאה ה-12, בעיקר בעקבות פרעות תתנ"ו. יש הטוענים שהסיפור חובר כדי להגביר את יוקרתו של הפיוט ולחזק את מעמדו, אולם אין לטענה זו סימוכין.

לאחר שנוסח הפיוט נמצא בכתבי יד עתיקים בגניזת קהיר, חל מפנה במחקר. על סמך לשון הפיוט ועל סמך מספר פיוטים קדומים אחרים שעושים שימוש בתכניו ובניביו, החוקרים מייחסים אותו לפייטן ארץ-ישראלי קדום, ככל הנראה בן התקופה הביזנטית ומוקדם לימיו של אלעזר בירבי קליר. ייתכן שמחבר הפיוט הוא יניי, אך יש הטוענים שהפיוט קדום עוד יותר. מוסכם שלא ניתן לאחר את התיארוך יותר מהמאה ה-10.

בגניזת קהיר מופיע "ונתנה תוקף" כסילוק החותם קרובת קדושתא לתפילת המוסף ביום הראשון של ראש השנה, אשר ממנו שרד בנוסחים המקובלים כיום רק הפיוט הזה.

יהודי איטליה היו הראשונים שאימצו את הפיוט, ופייטניהם הקדומים מושפעים ממנו. מאיטליה הוא עבר לקהילות אשכנז (גרמניה) ולאחר מכן לצרפת. בשל הפופולריות שלו החלו לומר אותו גם ביום ב' של ראש השנה, שעד אז לא נאמר בו סילוק כלל, ומאוחר יותר במנהג אשכנז המזרחי החלו לומר אותו גם בתפילת המוסף של יום הכיפורים, במקום הסילוק המקורי של יום זה. הפיוט נאמר גם על ידי יהודי תימן אשר מתפללים בנוסח השאמי.

בקהילת רומא, אומרים אותו גם בהושענא רבה.^[9]

המנגינה האשכנזית המסורתית מורכבת משלושה חלקים:

• הראשון, סלסול על פי המנגינה הרגילה לכל שאר פיוטי ה"קדוש" והמנגינה הבסיסית של הסליחות;
• החלק השני מתחיל במילים "ומלאכים יחפזון", ובו המקהלה ומתפללי בית הכנסת חוזרים על מילים אלו על רקע סלסול נוסף וגבוה של החזן, המשמר את המנגינה הבסיסית;
• החלק השלישי מתחיל במילים "כבקרת רועה עדרו" – לחלק זה מנגינות רבות ובלתי תלויות בחלק הראשון, ובין היתר ידוע לחנו של הרב שלמה קרליבך.

המנגינה המסורתית כפי שמושמעת ברוב בתי הכנסת האשכנזים (ליטאים, חסידים וציוניים-דתיים) הוקלטה על ידי החזן יוסלה רוזנבלט, והוא צירף אליה את לחנו המקורי למילים "כבקרת רועה עדרו" (חלקו המוכר של לחן זה מתחיל מאמצע ההקלטה).

הפיוט "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון" מושר לרוב במנגינה נוספת. גם לחלק זה לחנים רבים ידועים, רובם וריאנטים השומרים על מסגרת הבסיס של לחן הסליחות.

המנגינה הספרדית מבוססת על הניגון הספרדי של תפילות הימים הנוראים אם כי נהוג שהחזן אשר משורר את התפילה בקול מאלתר מעט בקטע "וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וכו'" על מנת לרגש את הקהל ו"לזעזע" אותם.

בשנת 1990 חיבר יאיר רוזנבלום לחן מודרני לפיוט, כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה. נפילת 11 מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים שינתה את יחסם של רבים מחברי הקיבוץ ליום זה, שהפך ליום זיכרון המחובר ליום הדין של כלל העם היהודי.^[10] הלחן החדש משלב מוטיבים מתפילות אשכנז וספרד וממקורות אחרים. הוא כונה "מרגש" ו"מצמרר", וזכה למחמאות על האופן שבו הוא מעצים מילות הפיוט. יתר על כן, בשל הרקע ליצירת הלחן החדש וזהות יוצרו, הוא נתפס כסמל לאפשרות חדשה של שילוב המסורת היהודית בתרבות הישראלית.^{[דרוש מקור]} הפיוט בלחן זה הושר לראשונה על ידי חבר קיבוץ בית השיטה וסולן להקת הגבעטרון חנוך אלבלק בטקס יום הכיפורים בקיבוץ. בגרסה זו מושמע השיר תדירות בתחנות רדיו בישראל בתקופת ראש השנה ויום כיפור, והלחן אף אומץ על ידי חזנים בבתי כנסת רבים.

באלול תשס"ט ביצע אברהם פריד בהיכל התרבות את השיר, בהגייה אשכנזית. הביצוע הוקלט ויצא בתקליט שדרים, והפך ללהיט בתחנות הרדיו הדתיות. ביצוע נוסף הוא של הזמר אודי אולמן, בדואט עם אביו החזן דוד אולמן, המופיע באלבומו של אודי אולמן "דברי שיר". בקיץ תשס"ב הקליטו החזנים האחים משה וזאב מולר את הקטע בעיבודו של מנחם בריסטובסקי. (לשמיעה לחצו כאן)

ב-1993 הוציא חיים בנט לחן לפיוט בביצוע של שלמה כהן ומקהלת רננו חסידים באלבום אוהבי ה'.

ב-2011 נוסף לפיוט לחן חדש על ידי המלחין יובל מסנר, כחלק מההצגה "המלבוש", על פי סיפורו של ש"י עגנון, שעיבד וביים הבמאי אודי בן סעדיה, יחד עם השחקן ישי מאיר. הטקסט של הפיוט אינו מופיע בטקסט המקורי של עגנון, אבל היות שכל הסיפור רווי באווירה המיוחדת של יום כיפור, חשבו היוצרים שהחיבור בין שתי היצירות, יכול להוסיף רובד נוסף לדרך בה הסיפור נקרא.

ב-2022 הוציא הזמר איציק ויינגרטן סינגל בשם "שמך נאה" על מילות חלקו האחרון של הפיוט החל מ"שמך נאה" ועד "על מקדישי שמך" ללחן של יוסי גרין ובעיבודם של אלי קליין ואיצי ברי.^[11]

הפיוט, ובייחוד השורות העשויות במתכונת "מי... ומי...", זכה לארמזים ואזכורים רבים, בפרט בשירה העברית והיהודית המודרנית. כבר בפיוט הקדום, כתב רבי אלעזר בירבי קליר סילוק לראש השנה שבו קטע הבנוי על פי "ונתנה תוקף" ומרחיב אותו. על יסודן של מילים אלה בנוי גם הבית השני ב"שיר של מנוחות" ביצירתו של נתן אלתרמן "שמחת עניים": "והרהרנו דומם: מי באש ייצרף / ומי יישקט, בת, ומי ייטרף, / ומי יישאר לבדד, ואולי / לא תקום בו גם רוח לומר אללי". מילותיו המיוחדות של הפיוט היוו השראה גם לשירו המפורסם של לאונרד כהן "Who by Fire" (מי באש), שנכתב ב-1974 בעקבות חוויותיו של כהן בסיבוב הופעות מול חיילי צה"ל בחזית מלחמת יום כיפור. בשבוע הראשון של האינתיפאדה השנייה, השבוע שלאחר ראש השנה, אחד השירים בטורו השירי השבועי של צור ארליך ב"מקור ראשון" נשא את הכותרת "ימים נוראים" והיה עשוי במתכונת "מי... ומי..." (מקור ראשון, ז' בתשרי תשס"א, 6 באוקטובר 2000). הפיוט היווה השראה גם לשיר "פיוט לימים הנוראים" של המשורר ערן צלגוב, שפורסם באנתולוגיה "לצאת!", שיצאה לאור בעקבות תחילת מבצע עופרת יצוקה.^[12]

אברהם פרנקל, "דמותו ההיסטורית של ר' אמנון ממגנצא וגלגוליו של הפיוט 'ונתנה תוקף' באיטליה, אשכנז וצרפת", ציון סז (תשס"ב), עמ' 125–138, מובא באתר הפיוט והתפילה

• רונן קצוף, ונתנה תוקף, דף שבועי 985, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן, ה'תשע"ג
• הרב חנן פורת, תנ"ך שבעל פה, כבני מרון - מאמר על מקורותיו התנ"כיים של הפיוט.
• איבן מרקוס, קידוש השם באשכנז וסיפור רבי אמנון ממגנצא, קדושת החיים וחירוף הנפש : קובץ מאמרים לזכרו של אמיר יקותיאל, מרכז זלמן שזר, 1992, עמ' 131–148

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: ונתנה תוקף
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ונתנה תוקף

• רשימת מאמרים על ונתנה תוקף באתר רמב"י
• הפיוט ונתנה תוקף, באתר הפיוט והתפילה
• ונתנה תוקף, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• מידע על ונתנה תוקף בקטלוג הספרייה הלאומית
• שולמית אליצור, לא התחבר במגנצא, באתר מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות, מאמר על מקור הפיוט, ‏24 בספטמבר 2019
• יוסף יהלום, ונתנה תוקף קידוש השם, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2002
• חננאל מאק, ויהי ביום הדין בראש השנה, ויבואו כיתות מלאכים לפני ה', באתר הארץ, 24 במרץ 2003
• אורי פז, סיפורה של תפילת ונתנה תוקף, באתר "Aish"
• מקבץ מקורות משווים לנתנה תוקף: כחרס הנשבר, באתר מדרשת
• דניאל שרשבסקי, ניתוח ספרותי של הפיוט 'ונתנה תוקף', באתר "תרבות•il"
• הרב אליעזר מלמד, 'ונתנה תוקף' וסוד הקיום היהודי, באתר ישיבה, ט' בתשרי תשס"ה
• יואב פרידמן, משנה תוקף: שלל ביצועים ל"ונתנה תוקף", באתר ynet, 17 בספטמבר 2010
• גוטהרד דויטש, ‏"אמנון ממגנצא", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• יוסף יהלום, "ונתנה תוקף" - המקור והחיקויים, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2015
• שולמית אליצור, גילויים חדשים על מקור הפיוט המרטיט "ונתנה תוקף", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 17 בספטמבר 2017
• דור סער-מן, מי במים ומי באש: המיתולוגיה סביב "נתנה תוקף" ויום הכיפורים, בלוג אנו – מוזיאון העם היהודי, ספטמבר 2018
• רונית שטיינברג, כחרס הנשבר, באתר מכון שכטר למדעי היהדות, ‏12 בספטמבר 2021

גרסאות אודיו:

• "ונתנה תוקף", בביצוע המוכר של רבי שלמה קרליבך, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 04:54)
• הפיוט 'ונתנה תוקף' בלחן החזני, באתר הפיוט והתפילה
• ונתנה תוקף, בביצוע חנוך אלבלק, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 06:51)
• ונתנה תוקף, בביצוע יצחק חלפון (חדש), סרטון באתר יוטיוב (אורך: 14:03)
• יאיר שלג, ונתנה תוקף - שילוב מדהים של מילים ולחן, באתר הפיוט והתפילה
• אור ברנע, האזינו: "ונתנה תוקף" של אודי שפילמן, באתר ynet, 11 בספטמבר 2007
• הקלטה של "ונתנה תוקף" באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
• ונתנה תוקף, בביצוע של עמיר בניון מתוך מופע המחווה ליאיר רוזנבלום, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 07:33)

סדר תפילות יום הכיפורים על פי ההלכה הנוהגת כיום
טרם החג	כפרות • תפילת מנחה • סעודה מפסקת
ערבית	לך אלי תשוקתי/תפילה זכה • כל נדרי • תפילת שבע עם וידוי • סליחות • וידוי
שחרית	תפילת שבע עם וידוי • וידוי • אבינו מלכנו • קריאת התורה והפטרה • תפילה לשלום המדינה או תפילה לשלום המלכות • ונתנה תוקף
מוסף	תפילת שבע עם וידוי • עלינו לשבח • סדר העבודה • ברכת כהנים • סליחות • וידוי
מנחה	אשרי יושבי ביתך • קריאת התורה • ספר יונה • תפילת שבע עם וידוי • סליחות
תפילת נעילה	אשרי יושבי ביתך • תפילת שבע עם וידוי • חזרת הש"ץ • וידוי וברכת כהנים • סליחות • תקיעת שופר • לשנה הבאה בירושלים • תפילת ערבית • ברכת הלבנה
שונות	יום הכיפורים בבית המקדש • שעיר לעזאזל • עבודת כהן גדול • חמשת העינויים • יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים • פיוטי יום הכיפורים

יום הכיפורים
ערב יום הכיפורים	כפרות • סעודה מפסקת
מצוות היום	חמשת העינויים • שעיר לעזאזל • יום הכיפורים בבית המקדש
תפילות ופיוטים	סדר תפילות יום הכיפורים • לך אלי תשוקתי • תפילה זכה • כל נדרי • וידוי • סליחות • י"ג מידות • אבינו מלכנו • הנני העני ממעש • ונתנה תוקף • סדר העבודה • מראה כהן • על ישראל אמונתו • תפילת נעילה • פיוטים נוספים
מנהגים	ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם • קיטל • תקיעת שופר • ספר יונה
שונות	מסכת יומא • עשוראא • יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים • יום כיפור קטן
חגי ישראל ומועדיו

ראש השנה
מצוות החג	תקיעת שופר
מנהגים	מנהגי ערב ראש השנה • התרת נדרים • סדר ליל ראש השנה • שנהיה לראש ולא לזנב • תשליך
תפילות ופיוטים	תפילות ראש השנה • אחות קטנה • עת שערי רצון להפתח • מלכויות זכרונות ושופרות • ונתנה תוקף • וכל מאמינים • למנצח לבני קרח מזמור • פיוטים נוספים
מראש השנה עד ליום הכיפורים	עשרת ימי תשובה • ימים נוראים • תפילת אבינו מלכנו • סליחות • בין כסה לעשור
שונות	מסכת ראש השנה • לא אד"ו ראש • ימים נוראים (ע��נון) • בראש השנה
חגי ישראל ומועדיו