הולנד באירוויזיון

הולנד באירוויזיון

מדינה	הולנד הולנד
רשת שידור	NTS (1956-1969) NOS (1970-2009) TROS (2010–2013) AVROTROS (2014-)‎
השתתפות ראשונה	שווייץ לוגאנו, 1956
זכיות	גרמניה פרנקפורט, 1957 צרפת קאן, 1959[1] ספרד מדריד, 1969[2] שוודיה סטוקהולם, 1975 ישראל תל אביב-יפו, 2019
השתתפויות	64
היעדרויות	4
אירוח האירוויזיון	הולנד הילברסום, 1958 הולנד אמסטרדם, 1970 הולנד האג, 1976 הולנד האג, 1980[3] הולנד רוטרדם, 2021
השתתפות אחרונה	שוודיה מאלמה, 2024

הולנד השתתפה בתחרות האירוויזיון כ-64 פעמים החל מהצטרפותה לראשונה ב-1956 והיא נמנית בין שבע מדינות מייסדות התחרות כאשר רק בלגיה, בריטניה, צרפת וגרמניה השתתפו בתחרות יותר פעמים. הולנד נעדרה מהתחרות ארבע פעמים ב-1985, 1991, 1995 ו-2002, ניצחה חמש פעמים ב-1957, 1959, 1969, 1975 ו-2019 ואירחה את התחרות חמש פעמים ב-1958, 1970, 1976, 1980 ו-2021. לאור כל ניצחונותיה, יחד עם לוקסמבורג, בריטניה וצרפת, הולנד מדורגת במקום השלישי בטבלת הניצחונות של התחרות עם חמישה ניצחונות.

לאחר החלת שלב חצאי-הגמר ב-2004, הולנד כשלה לעלות לגמר התחרות משלב חצי-הגמר כשמונה שנים ברציפות בין השנים 2005-2012, אך הצליחה לעלות לגמר התחרות תשע פעמים ב-2004, 2013, 2014, 2016, 2017, 2018, 2019, 2021 ו-2022.

הולנד השתתפה בתחרות 64 פעמים כאשר עשתה את הופעת הבכורה בתחרות הראשונה ב-1956 כחלק משבע מדינות מייסדות התחרות: חמש פעמים מתוכן הולנד ניצחה בתחרות, ונכון ל-2024, היא נמצאת במקום השלישי בטבלת הניצחונות בכל הזמנים של התחרות יחד עם לוקסמבורג, צרפת ובריטניה, כשלפניהן נמצאות אירלנד ושוודיה, שיאניות הזכיות עם 7 זכיות כל אחת. הולנד ניצחה בתחרות חמש פעמים בתולדותיה ועל כן היא אחת מעשר המדינות המצליחות ביותר בתחרות: היא ניצחה בפעם הראשונה ב-1957 עם השיר "Net als toen" שבוצע על ידי קורי ברוקן, אשר שימשה כנציגתה של הולנד פעמיים נוספות: ב-1956 כאשר התוצאות של המדינות המשתתפות בתחרות לא ידועות מלבד המדינות המנצחת ו-1958 בו הגיעה למקום האחרון. נכון ל-2024, ברוקן היא המקרה היחיד בתולדות התחרות שאמן מסיים את גמר התחרות גם במקום הראשון וגם במקום האחרון. בפעם השנייה ב-1959 עם השיר "Een beetje" שבוצע על ידי טדי סחולטן, בפעם השלישית ב-1969 עם השיר "De troubadour" שבוצע על ידי לני קור, אולם באותה שנה ניצחו שלוש מדינות נוספות: בריטניה, ספרד וצרפת מאחר שלא היה חוק שובר שוויון, בפעם הרביעית ב-1975 עם השיר "Ding-a-dong" שבוצע על ידי להקת "טיץ'-אין" ובפעם החמישית ב-2019 עם השיר "Arcade" שבוצע על ידי דאנקן לורנס. התוצאה הטובה ביותר של הולנד בתחרות מלבד המקום הראשון היא המקום השני, אליו הגיעה רק פעם אחת בתולדותיה ב-2014 עם השיר "Calm After The Storm" של להקת "The Common Linnets". הודות להישגה ב-2014, הולנד חדלה להיות אחת המדינות שניצחו אך מעולם לא הגיעו למקום השני בתחרות. הולנד הגיעה פעם אחת בתולדותיה למקום השלישי ב-1974, פעמיים למקום הרביעי ב-1972 ו-1998 ופעמיים למקום החמישי ב-1980 ו-1987.

הולנד הגיעה חמש פעמים בתולדותיה למקום האחרון בתחרות (4 פעמים בגמר ופעם אחת בחצי-הגמר) כאשר פעמיים מתוכן היא לא קיבלה ולו נקודה אחת בגמר התחרות. המקום הגרוע ביותר של הולנד בגמר תחרות אירוויזיון הוא המקום ה-23, אליו היא הגיעה פעמיים בתולדותיה: בפעם הראשונה ב-1994 עם השיר "Waar is de zon?" של וילקה אלברטי ובפעם השנייה בעת אירוח התחרות ב-2021 עם השיר "Birth of a New Age" של ז'אנגו מקרוי.

ניתן לסכם את הישגיה של הולנד בתחרות כמעורבים: מראשית ימיה בתחרות ועד אמצע שנות ה-70 היא רשמה ארבעה ניצחונות בתחרות וניצחון נוסף ב-2019 ועל כן היא נחשבת לאחת מעשר המדינות המצליחות ביותר בתחרות, אך גם סיימה לא מעט פעמים במקומות האחרונים בתחרות. מהחלת שלב חצאי-הגמר ב-2004 הולנד עלתה לגמר התחרות משלב חצאי-הגמר שבע פעמים בלבד ב-2004, 2013, 2014, 2016, 2017, 2018 ו-2019 ולא הצליחה לעלות לגמר התחרות שמונה שנים ברציפות מ-2005 עד 2012. ב-2015 הולנד שוב כשלה לעלות לגמר התחרות. בסך הכל, הולנד כשלה להעלות לגמר התחרות כ-9 פעמים בתולדותיה. אנוק, אשר נבחרה כנציגתה של הולנד ב-2013, הייתה הראשונה אשר הצליחה לעלות לגמר משלב חצאי-הגמר לראשונה מ-2004 וסיימה את גמר התחרות במקום התשיעי. שנה לאחר מכן, ב-2014, הולנד סיימה במקום הראשון בחצי-הגמר ובמקום השני בגמר התחרות. ב-2019 נבחר כנציגה של הולנד דאנקן לורנס עם השיר "Arcade". השיר סומן עם יציאתו כמועמד לניצחון באירוויזיון 2019. בגמר התחרות סיימה הולנד במקום הראשון עם 492 נקודות.^[4] ניצחונה של הולנד ב-2019 התרחש אחר ארבעים וארבע שנים בהן לא ניצחה בתחרות.

הולנד פתחה את ערב התחרות 6 פעמים בתולדותיה, ב-1956,^[5] 1965, 1967, 1970, 1975 ו-2001, יותר מכל מדינה אחרת בתחרות.

הולנד אירחה את התחרות בשטחה כ-5 פעמים בתולדותיה: ב-1958, 1970, 1976, 1980 ו-2021. שלוש הפעמים הראשונות היו לאחר שניצחה בתחרות, התחרות ב-1980 התקיימה בהולנד כי ישראל, אשר ניצחה אשתקד, סירבה לארגן את התחרות בפעם השנייה ברציפות עקב בעיות כלכליות וב-2021 התחרות התקיימה שנתיים לאחר ניצחונה בתחרות משום שהתחרות ב-2020 התבטלה עקב מגפת הקורונה.

התחרות ב-1969 הסתיימה בניצחונן של ארבע מדינות, ולכן נערכה הגרלה לקבוע מי תהיה המדינה המארחת מבין ארבע המדינות המנצחות של השנה הקודמת, ונקבע כי הולנד תארח את התחרות ב-1970. פינלנד, נורווגיה, שוודיה, פורטוגל ואוסטריה, החליטו להחרים את התחרות באותה שנה בשל תוצאת התחרות שנה קודם לכן ושיטת הצבעת המדינות שלדעתן הייתה צריכה להשתנות. לאור החרמתן של מדינות רבות את התחרות, השתתפו בתחרות רק שתים עשרה מדינות. בשל מספר המדינות המועט, המפיקים והמארגנים בהולנד נאלצו למתוח את קטעי הפתיחה וקטעי הקישור והדבר נעשה באמצעות סרטונים קצרים אשר שודרו בין השירים. הרעיון של קטעי הקישור נחל הצלחה ושיטת סרטוני המעבר שבה כמעט בכל שנה. שיטת סרטוני המעבר אשר יצרו המפיקים בהולנד יצרה בפעם הראשונה יתרון ניכר לצופי הטלוויזיה על פני מאזיני הרדיו. סרטוני המעבר נקראו במשך השנים בכינוי "גלויות", כיוון שהן מציגות את נופי המדינה המארחת או כל מאפיין הקשור למדינה שתעלה על הבמה בסופן.

ב-1980, לאחר סירוב ישראל לארח את התחרות, הולנד לקחה על עצמה את מלאכת אירוח התחרות במקומה, לאחר שרשות השידור הספרדית סירבה לקחת אחריות על אירוח התחרות (ספרד הגיעה למקום השני ב-1979) ורשות השידור הבריטית סירבה לבקשת איגוד השידור האירופי לארח את התחרות בשטחה מכיוון שאירחה את התחרות כשלוש פעמים בשמונה השנים הקודמות. התחרות ב-1980 הייתה הפעם האחרונה בה התחרות לא התקיימה במדינה המנצחת של השנה הקודמת והפעם האחרונה בה הולנד אירחה את התחרות. לתחרות ב-1980, היו קווי דמיון ומוטיבים חוזרים רבים לתחרות שנערכה בהולנד כארבע שנים קודם, ב-1976. בשל השימוש במוטיבים מהתחרות הקודמת שהתקיימה בהולנד, רשות השידור בהולנד הוציאה סכום קטן יחסית על אירוח התחרות.^[6] כמו כן, למעט בשלב הצבעת המדינות, מנחת התחרות, מרלוס פלויטסמה, לא הנחתה את התחרות באנגלית או בצרפתית, מה שאומר שהתחרות כולה התנהלה בהולנדית. באופן דומה למקרה עם ישראל, גם הולנד סירבה לארח את התחרות כשהייתה אמורה להתקיים בשטחה ב-1960, משום שאירחה את התחרות שנתיים קודם. באותה שנה, בריטניה הסכימה לארח את התחרות במקום הולנד.

הולנד, יחד עם בריטניה וגרמניה, הן שלוש המדינות היחידות אשר אירחו את התחרות בארצן מבלי שניצחו בתחרות בשנה הקודמת.

לאחר שאסטוניה ניצחה בתחרות ב-2001, היא אמרה שאין בידיה את האמצעים הכספיים הדרושים על מנת לארח את התחרות ב-2002. לאחר הצהרתה של אסטוניה, הולנד הביעה רצון לארח את התחרות בשטחה במקום אסטוניה. בסופו של עניין, התחרות התקיימה באסטוניה והולנד עצמה לא הורשתה להשתתף בתחרות בשל הישג נמוך בשנה הקודמת.

בעקבות ניצחונה בתחרות ב-2019, הולנד הייתה צפויה לארח את התחרות בפעם החמישית בשטחה. טרם ניצחונה ולאחריו כבר הוגשו הצעות למקומות בהן תארח את התחרות^[7] ולבסוף נבחרה רוטרדם, אך עקב מגפת הקורונה אירוויזיון 2020 בוטל, אבל בסוף המשדר אירוויזיון: Europe Shine a Light, שהתקיים באותו יום שהיה אמור להתקיים גמר אירוויזיון 2020 נודע כי רוטרדם תארח את התחרות ב-2021.

מתוך 63 פעמים בהן הולנד השתתפה בתחרות, כ-39 פעמים היא שלחה לתחרות שיר בהולנדית, כ-20 פעמים היא שלחה שיר באנגלית וב-2006 היא שלחה שיר שמקצתו באנגלית ומקצתו בשפה מלאכותית. בשנים הראשונות של התחרות, לא היו חוקים מסודרים לגבי שימוש בשפות, אך ב-1966, החליט איגוד השידור האירופי להכניס לתחרות את "חוק השפה", כלומר, שכל מדינה מחויבת לשיר בשפה הרשמית במדינה כאשר חוק השפה בוטל לתקופה קצרה, בין 1973-1976. שלושת ניצחונותיה הראשונים של הולנד בתחרות היו עם שיר בהולנדית ושני ניצחונותיה האחרונים באנגלית. "חוק השפה" בוטל סופית ב-1999, וכל שיריה של הולנד בתחרות מאותה שנה היו באנגלית, למעט כאמור, ב-2006 כאשר הולנד שלחה שיר שמקצתו בשפה מלאכותית וב-2010 וב-2022 שלחה שירים בהולנדית.

בדומה למדינות מערב אירופה, להולנד אין מדינות שכנות אשר נוהגות להעניק לה נקודות רבות בתחרות, אך בלגיה, שכנתה, וישראל, נוהגות להעניק לה מספר רב של נקודות. גם הולנד העניקה לישראל את מספר הנקודות הרב ביותר ב-1978 ו-1983 ולבלגיה את מספר הנקודות הרב ביותר ב-1977, 2013 ו-2015. מאידך, משהחלה שיטת הצבעת הקהל, הולנד נוהגת להעניק נקודות רבות לטורקיה ולארמניה. הדבר כנראה נובע מהעובדה שישנם הרבה טורקים וארמנים בהולנד.^[8] כך, למשל, בין השנים 2003-2007, הולנד העניקה לטורקיה את מספר הנקודות הרב ביותר בתחרות ולארמניה היא העניקה מספר הנקודות הרב ביותר בתחרות ב-2008 ו-2010. הדבר דומה למדינות רבות אשר יש להן קשרים כמו יוון וקפריסין, רומניה ומולדובה, סרביה ומונטנגרו, מדינות ברית המועצות לשעבר, המדינות הבלטיות והמדינות הנורדיות.

פסטיבל השירים הלאומי (בהולנדית: Nationaal Songfestival) הוא התחרות הרשמית בהולנד לבחירת הנציג לתחרות האירוויזיון. הפסטיבל הראשון התקיים ב-1956 כאשר שבע המדינות המייסדות של התחרות חויבו על ידי איגוד השידור האירופי לבחור שיר לתחרות הראשונה תוך ארגון תחרות לאומית. באותה שנה, ניצחו בפסטיבל שתי הנציגות הראשונות של הולנד בתחרות, קורי ברוקן ויטי פרל, שהיא גם האמנית הראשונה שהופיעה על במת התחרות, הופיעה עם השיר "De vogels van Holland" הנכתב על ידי אנני שמידט והולחן על ידי קור למיר. ברוקן אשר שימשה כנציגתה של הולנד בתחרות גם בשנה שלאחר מכן, ניצחה בתחרות, מה שהקנה להולנד את הכבוד להיות המארחת של התחרות ב-1958. ברוקן היא היחידה בתולדות התחרות שגם ניצחה וגם סיימה במקום האחרון. הפסטיבל נערך בחודשי החורף: ינואר ופברואר.

במהלך השנים פסטיבל השירים הלאומי ראה שינויים ופורמטים רבים:

• ב-1956-1958, 1962, 1968, 1969, 1976-1978, 1981, 1983-1986, 1989, 1992 ו-1998-2001 התקיימו תוכניות טלוויזיוניות אשר שודרו ברשות השידור בהולנד בה התחרו אמנים שונים שרצו להשתתף בתחרות.
• ב-1967, 1971-1974, 1979, 1987-1988, 1993-1994, 2007, 2009 ו-2011 האמן נבחר תוך בחירה פנימית של רשות השידור בהולנד והצופים צריכים היו לבחור ולהתאים עבורו שיר לתחרות.
• ב-2010 נבחר שיר תוך בחירה פנימית והיה צריך להתאים אמן הישיר אותו בתחרות. לעיתים קרובות, יש בתחרות חבר שופטים מקצועיים אשר קולותיהם משולבים בצוותא עם קולות הצופים, אך באופן חריג, ב-2010, הן השופטים והן הצופים לא השתתפו בפסטיבל. באותה שנה, פייר קרטנר, מלחין השיר אשר נבחר לתחרות צריך היה לבחור, בניגוד לרצונו, את הנציג לתחרות מתוך חמישה מועמדים אפשריים.
• החל מ-2013, הן האמן והן השיר נבחרים באופן פנימי לחלוטין, כמו בתחרויות ב-1961, 1963, 1980 ו-2008, כאשר גם בהן הבחירה נעשתה באופן פנימי. החלטת רשות השידור בהולנד הוכיחה את עצמה, ובפעם הראשונה מהחלת שלב חצאי-הגמר ב-2004, הולנד הצליחה להעלות לגמר משלב חצי-הגמר ולהתמקם באחד מעשרת המקומות הראשונים. בשנה שאחריה, ב-2014, הגיעה הולנד למקום השני בתחרות וב-2019 ניצחה בתחרות.
• ב-1961 ו-1963 הפסטיבל לא שודר בשל שביתה של רשות השידור בהולנד ולכן הבחירה באמן ובשיר נעשו באופן פנימי.
• ב-1985, 1991, 1995 ו-2002 פסטיבל השירים הלאומי לא התקיים כי הולנד לא השתתפה בתחרות באותן שנים.

• 
  רודי קרל מנצח בפסטיבל השירים הלאומי 1960.
• 
  להקת "הספלברקרס" מנצחת בפסטיבל השירים הלאומי 1962.
• 
  קוני וינק מסיימת במקום השני בפסטיבל השירים הלאומי 1968.
• 
  רנה פרנק מסיים במקום השלישי בפסטיבל השירים הלאומי 1968.
• 
  לני קור מנצחת בפסטיבל השירים הלאומי 1969.
• 
  להקת "לבבות הנשמה" מנצחת בפסטיבל השירים הלאומי 1970.
• 
  טיץ'-אין מנצחים בפסטיבל השירים הלאומי 1975.
• 
  סנדרה רימר מנצחת בפסטיבל השירים הלאומי 1979.
• 
  ביל ואן דייק מנצח בפסטיבל השירים הלאומי 1982.
• 
  מריבל מנצחת בפסטיבל השירים הלאומי 1984.

הולנד נעדרה מ-4 תחרויות אירוויזיון לאורך השנים ופעם אחת הפסיקה את שידור התחרות:

היעדרויותיה הראשונות של הולנד מהתחרות התרחשו בתחרויות ב-1985 ו-1991. גמר התחרויות נערך ב-4 במאי באותן שנים, כאשר התקיים יום הזיכרון של הולנד לקורבנות מלחמת העולם השנייה והולנד נאלצה לפרוש מהתחרות, כי השתתפות בתחרות בידור כאשר מתקיים יום אבל נחשב לא ראוי. גם ישראל נאלצה להיעדר מהתחרות כאשר נקבעה לתאריך העברי של ימי הזיכרון השנתיים ב-1980, 1984 ו-1997.

היעדרותה האחרונות של הולנד התרחשו ב-1995 ו-2002, אך הפעם היה זה בשל מיקום נמוך בתחרות בשנה שקדמה לכל תחרות: מקום 23 ב-1994 ומקום 18 ב-2001. במהלך שנות ה-90 ושנות ה-2000 המוקדמות, הולנד הייתה חלק מהמדינות המושפעות בתחרות מהחלטתו של איגוד השידור האירופי לפסול מדינות שהגיעו להישגים נמוכים בתחרות בשנים קודמות, כדי לאפשר למדינות חדשות להצטרף לתחרות. נבע הדבר מריבוי המדינות שביקשו להשתתף בתחרות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן את המדינות שביקשו להשתתף. שתי שיטות לסינון נקבעו לשם כך: סינון של השירים הפחות טובים ומניעה ממדינות שהישגיהן בשנים קודמות היו נמוכים מלהשתתף בתחרות. באותן שנים, הוחלט לערוך הצבעה מוקדמת של צוותי שיפוט מכל המדינות המשתתפות על סמך גרסאות מוקלטות של השירים, ולנפות מן התחרות את השירים שהגיעו לשבעת המקומות האחרונים. ניפוי שיר לאחר שנבחר בתחרות מקומית, תוך השקעת משאבים בארגונה, גרמה אי-נחת בקרב רשתות השידור המשתתפות בתחרות, ולפיכך שונתה המדיניות בשנים שלאחר מכן. כדי לפתור מחלוקות, החל משנת 2004 הונהגה שיטת חצאי-גמר.

הולנד השתתפה בתחרות ב-2000 שנערכה בסטוקהולם, אך בשעה 22:00 (שעון הולנד), ב-13 במאי 2000, רשות השידור בהולנד הפסיקה לשדר את התחרות בפתאומיות בשל אסון הזיקוקין די-נור באנסחדה שהתרחש כמה שעות קודם לכן הגרם למותם של כעשרים ושלושה איש, לפציעתם של עשרות אנשים ולהחרבתם של דונמים רבים.^[9] מאוחר יותר, דובר רשות השידור בהולנד אמר כי מלבד חובתם להעביר דיווחים לצופים על המצב הנוכחי באנסחדה, רשות השידור הרגישה כי לא היה ראוי להמשיך עם שידורה של תוכנית בידור כאשר מתרחש במדינה אסון. בעת הצבעת המדינות, הנקודות שהוענקו למדינות על ידי הולנד נלקחו מתוך הצבעת חבר השופטים, שכן לא התקיימה הצבעת קהל לאחר הפסקת שידור התחרות. התחרות עצמה הוקלטה ושודרה ברשות השידור בהולנד בשלב מאוחר יותר.

שנה	העיר המארחת	מקום התחרות	מנחים
1958	הולנד הילברסום	האיגוד הכללי של רשת הרדיו	גמר: האני ליפס
1970	הולנד אמסטרדם	מרכז הקונגרסים	גמר: וילי דובה
1976	הולנד האג	בניין הקונגרסים של הפורום העולמי	גמר: קורי ברוקן
1980	הולנד האג	בניין הקונגרסים של הפורום העולמי	גמר: מרלוס פלויטסמה
2021	הולנד רוטרדם	אהוי רוטרדם	חצאי-גמר וגמר : שנטל יאנזן, אדסיליה רומבלי, יאן סמיט, ניקי דה יאחר

• 
  להקת "הספלברקרס" בלוקסמבורג (1962)
• 
  להקת "לבבות הנשמה" באמסטרדם (1970)
• 
  ססקיה וסרז' בדבלין (1971)
• 
  סנדרה רימר בהאג (1976)
• 
  מגי מקניל בהאג (1980)
• 
  אדסיליה רומבלי בהלסינקי (2007)
• 
  הינד בבלגרד (2008)
• 
  סיינקה באוסלו (2010)
• 
  אנוק במאלמה (2013)
• 
  ‏The Common Linnets בקופנהגן (2014)
• 
  טרינטי אוסטרויש בווינה (2015)
• 
  דווה בוב בסטוקהולם (2016)
• 
  ‏O'G3NE בקייב (2017)
• 
  ויילון בליסבון (2018)
• 
  דאנקן לורנס בתל אביב-יפו (2019)

• בלגיה באירוויזיון
• טורקיה באירוויזיון
• ארמניה באירוויזיון

מדיה וקבצים בנושא הולנד באירוויזיון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הולנד באירוויזיון (באנגלית)
• האתר הרשמי של פסטיבל השירים הלאומי - אתר האינטרנט הרשמי של פסטיבל השירים הלאומי
• האתר הרשמי של אירוויזיון בקונצרט - אתר האינטרנט הרשמי של אירוויזיון בקונצרט
• האתר הרשמי של רשות השידור בהולנד - אתר האינטרנט הרשמי של רשות השידור בהולנד
• עמוד הפייסבוק של רשות השידור בהולנד - עמוד הפייסבוק הרשמי של הרשות השידור בהולנד
• עמוד הטוויטר של רשות השידור בהולנד - עמוד הטוויטר הרשמי של רשות השידור בהולנד
• היסטוריית ההצבעות של הולנד באירוויזיון
• מילים לשירים שייצגו את הולנד באירוויזיון
• סרטונים בערוץ של רשות השידור בהולנד, באתר יוטיוב
• AVROTROS, ברשת החברתית אינסטגרם

הולנד הולנד באירוויזיון

1956: יטי פרל (De vogels van Holland) & קורי ברוקן (Voorgoed voorbij)‏ 1957: קורי ברוקן (Net als toen)‏ 1958: קורי ברוקן (Heel de Wereld)‏ 1959: טדי סחולטן (Een beetje)‏ 1960: רודי קרל (Wat een geluk)‏ 1961: גריטז'ה קאופלד (Wat een dag)‏ 1962: הספלברקרס (Katinka)‏ 1963: אנני פאלמן (Een speeldoos)‏ 1964: אניק גרונלו (Jij bent mijn leven)‏ 1965: קוני ואנדנבוס (t Is genoeg')‏ 1966: מילי סקוט (Fernando en Filippo)‏ 1967: תרזה שטיינמץ (Ring-dinge-ding)‏ 1968: רוני טובאר (Morgen)‏ 1969: לני קור (De troubadour)‏ 1970: לבבות הנשמה (Waterman)‏ 1971: ססקיה וסרג' (Tijd)‏ 1972: סנדרה רימר ודריס הולטן (Als het om de liefde gaat)‏ 1973: בן קרמר (De oude muzikant)‏ 1974: Mouth & MacNeal‏ (I See A Star)‏ 1975: טיץ'-אין (Ding-a-dong)‏ 1976: סנדרה רימר (The Party's Over)‏ 1977: הדי לסטר (De mallemolen)‏ 1978: הרמוניה (t Is OK')‏ 1979: סנדרה רימר (Colorado)‏ 1980: מגי מקניל (Amsterdam)‏ 1981: לינדה ויליאמס (Het is een wonder)‏ 1982: ביל ואן דייק (Jij en ik)‏ 1983: ברנדט (Sing Me a Song)‏ 1984: מריבל (Ik hou van jou)‏ 1985 1986: פריזל סיזל (Alles heeft ritme)‏ 1987: מרשה (Rechtop in de wind)‏ 1988: ג'רארד ג'ולינג (Shangri-La)‏ 1989: ג'סטין פלמליי (Blijf zoals je bent)‏ 1990: מאיווד (Ik wil alles met je delen)‏ 1991 1992: המפרי קמפבל (Wijs me de weg)‏ 1993: רות ג'קוט (Vrede)‏ 1994: וילקה אלברטי (?Waar is de zon)‏ 1995 1996: מקסין ופרנקלין בראון (De eerste keer)‏ 1997: Mrs. Einstein‏ (Niemand heeft nog tijd)‏ 1998: אדסיליה רומבלי (Hemel en aarde)‏ 1999: מרליין (One Good Reason)‏ 2000: לינדה ווגנמייקרס (No Goodbyes)‏ 2001: מישל (Out On My Own)‏ 2002 2003: אסתר הארט (One More Night)‏ 2004: Re-Union‏ (Without You)‏ 2005: גלניס גרייס (My Impossible Dream)‏ 2006: טרבל (Amambanda)‏ 2007: אדסיליה רומבלי (On Top of the World)‏ 2008: הינד לרוסי (Your Heart Belongs to Me)‏ 2009: De Toppers‏ (Shine)‏ 2010: סיינקה ((Ik ben verliefd (Sha-la-lie)‏ 2011: 3JS‏ (Never Alone)‏ 2012: ג'ואן פרנקה (You And Me)‏ 2013: אנוק (Birds)‏ 2014: The Common Linnets‏ (Calm After The Storm)‏ 2015: טרינטי אוסטרויש (Walk Along)‏ 2016: דווה בוב (Slow Down)‏ 2017: O'G3NE‏ (Lights and shadows)‏ 2018: ויילון (Outlaw In 'Em)‏ 2019: דאנקן לורנס (Arcade)‏ 2020: ז'אנגו מקרוי (Grow)‏ 2021: ז'אנגו מקרוי (Birth of a New Age)‏ 2022: S10‏ (De diepte)‏ 2023: דיון קופר ומיה ניקולאי (Burning Daylight)‏ 2024: יוסט קליין (Europapa)‏

תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות תחרות הזמר של האירוויזיון 1956 • 1957 • 1958 • 1959 • 1960 • 1961 • 1962 • 1963 • 1964 • 1965 • 1966 • 1967 • 1968 • 1969 • 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 • 1975 • 1976 • 1977 • 1978 • 1979 • 1980 • 1981 • 1982 • 1983 • 1984 • 1985 • 1986 • 1987 • 1988 • 1989 • 1990 • 1991 • 1992 • 1993 • 1994 • 1995 • 1996 • 1997 • 1998 • 1999 • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • 2010 • 2011 • 2012 • 2013 • 2014 • 2015 • 2016 • 2017 • 2018 • 2019 • 2020 • 2021 • 2022 • 2023 • 2024 • 2025 האירוויזיון למוזיקאים צעירים 1982 • 1984 • 1986 • 1988 • 1990 • 1992 • 1994 • 1996 • 1998 • 2000 • 2002 • 2004 • 2006 • 2008 • 2010 • 2012 • 2014 • 2016 • 2018 • 2020 • 2022 • 2024 האירוויזיון לרוקדים צעירים 1985 • 1987 • 1989 • 1991 • 1993 • 1995 • 1997 • 1999 • 2001 • 2003 • 2005 • 2011 • 2013 • 2015 • 2017 אירוויזיון הילדים 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • 2010 • 2011 • 2012 • 2013 • 2014 • 2015 • 2016 • 2017 • 2018 • 2019 • 2020 • 2021 • 2022 • 2023 • 2024 האירוויזיון לרוקדים 2007 • 2008 האירוויזיון למקהלות 2017 • 2019 תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005) • המיטב של האירוויזיון (2006) • הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015) • אירוויזיון: Europe Shine a Light (2020) • אירוויזיון קרקס הקסמים ראו גם טקס פתיחת אירועי האירוויזיון • להט"ב ותחרות האירוויזיון • רשימת מנחי האירוויזיון • זוכי תחרות הזמר של האירוויזיון • חוקי תחרות הזמר של האירוויזיון • ערים שאירחו את האירוויזיון • אופנה באירוויזיון (ישראל) • OGAE • פרס ברברה דקס • תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של Fire Saga • תחרות הזמר האמריקאית
מדינות מדינות משתתפות אוסטריה • אוסטרליה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אסטוניה • ארמניה • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הממלכה המאוחדת • יוון • ישראל • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • מולדובה • מלטה • נורווגיה • סלובניה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • קרואטיה • שוודיה • שווייץ מדינות שפרשו אנדורה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • הונגריה • טורקיה • מונטנגרו • מונקו • מקדוניה הצפונית • מרוקו • סלובקיה • רומניה מדינות שנפסלו בלארוס • רוסיה מדינות לשעבר יוגוסלביה • סרביה ומונטנגרו ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון (לבנון)
זוכים שנות החמישים שווייץ ליס אסיה • הולנד קורי ברוקן • צרפת אנדרה קלאבו • הולנד טדי סחולטן שנות השישים צרפת ז'קלין בואייה • לוקסמבורג ז'אן-קלוד פסקל • צרפת איזבל אוברה • דנמרק גרטה ויורגן אינגמן • איטליה ג'יליולה צ'ינקווטי • לוקסמבורג פראנס גל • אוסטריה אודו יורגנס • הממלכה המאוחדת סנדי שו • ספרד (1945-1977) מסיאל • צרפת פרידה בוקארה / הולנד לני קור / הממלכה המאוחדת לולו / ספרד (1945-1977) סלומה שנות השבעים אירלנד דנה • מונקו סברין • לוקסמבורג ויקי לאנדרוס • לוקסמבורג אן-מארי דוד • שוודיה אבבא • הולנד טיץ'-אין • הממלכה המאוחדת Brotherhood of Man • צרפת מארי מרים • ישראל יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתא • ישראל חלב ודבש שנות השמונים אירלנד ג'וני לוגן • הממלכה המאוחדת באקס פיז • גרמניה ניקול • לוקסמבורג קורין הרמס • שוודיה הרייס • נורווגיה בוביסוקס! • בלגיה סנדרה קים • אירלנד ג'וני לוגן • שווייץ סלין דיון • יוגוסלביה ריווה שנות התשעים איטליה טוטו קוטוניו • שוודיה קרולה • אירלנד לינדה מרטין • אירלנד ניב קבאנה • אירלנד פול הרינגטון וצ'ארלי מק'גטיגן • נורווגיה סיקרט גארדן • אירלנד איימר קווין • הממלכה המאוחדת קתרינה והגלים • ישראל דנה אינטרנשיונל • שוודיה שארלוט נילסן העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרק האחים אולסן • אסטוניה טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XL • לטביה מארי אן • טורקיה סרטאב ארנר • אוקראינה רוסלנה • יוון הלנה פפאריזו • פינלנד לורדי • סרביה מריה שריפוביץ' • רוסיה דימה בילאן • נורווגיה אלכסנדר ריבאק העשור השני של המאה ה-21 גרמניה לנה מאייר-לנדרוט • אזרבייג'ן אל וניקי • שוודיה לורן • דנמרק אמילי דה פורסט • אוסטריה קונצ'יטה וורסט • שוודיה מונס סלמרלוב • אוקראינה ג'מאלה • פורטוגל סלבדור סובראל • ישראל נטע ברזילי • הולנד דאנקן לורנס העשור השלישי של המאה ה-21 2020 • איטליה מונסקין • אוקראינה קאלוש אורקסטרה • שוודיה לורן • שווייץ נמו