לדלג לתוכן

הולודומור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הוֹלוֹדוֹמוֹר (באוקראינית: Голодомор; בתרגום מילולי לעברית: "רצח באמצעות רעב" או "הרעבה עד מוות") היה רעב המוני שהתרחש באוקראינה בין 1932–1933. זהו האסון הלאומי הגדול ביותר שפקד את אוקראינה בהיסטוריה המודרנית. מספר המתים לא ידוע, כשההערכות נעות בין 3 ל-10 מיליון נפשות.

ההולודומור היה חלק מהרעב הסובייטי, שהתרחש בכל ברית המועצות, אך השפיע בעיקר על אזור מרכז אוקראינה, שלא כמו הרעב הקודם באוקראינה (1921–1923) והרעב שהיה אחריו (1946–1947), שפגעו באזור דרום אוקראינה, שם הבצורת היא תופעה מוכרת.

רוב החוקרים סבורים כי מדיניות השלטון הסובייטי הייתה הגורם המרכזי לרעב, וכי לתופעות הטבע היה חלק שולי בכך. כן מניחים ששליט ברית המועצות, יוסיף סטלין, היה מודע להשלכות מדיניותו, אך נמנע מלשנותה.[1] הואיל והאוכלוסייה שסבלה מהרעב הייתה בעיקרה האוכלוסייה הכפרית (האוקראינית) בעוד האוכלוסייה העירונית (רוסית ברובה) כמעט לא סבלה מכך, חלק מהחוקרים המודרניים רואים את הרעב כמדיניות מכוונת נגד האוקראינים[דרוש מקור: מי?], היינו סטלין חתר במכוון לתוצאה זו כדי לדכא את הרגשות הלאומיים בציבור זה, כמו גם את רוח ההתקוממות שלו - באמצעות ההרעבה.

מקור השם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "הולודומור" נוצר מהלחם המילים "הולוד" (голод) – "רעב", ו"מור" (мор) – "מגפה"; או, באופן דומה – מהמונח 'Морить голодом', שפירושו "להרעיב", "להמית ברעב".

הסיבות והתוצאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים של המאה העשרים, בראשית ימי ברית המועצות, המפלגה הקומוניסטית עודדה ייצוג המיעוטים הלאומיים בכל דרגי השלטון. האוקראינים נהנו מעשור של תחיית התרבות הלאומית, חיזוק זהותם הלאומית, ביטוי הייחודיות שלהם תוך פיתוח אליטה חברתית אצלם. בהמשך, בתחילת שנות ה-30, התפתחות זו החלה להדאיג את ההנהגה הסובייטית, שחששה מטיפוח הלאומיות האוקראינית על פני האידאולוגיה הסובייטית. מדיניות ה"אוקראיניזציה" הוחלפה ב"רוסיפיקציה", שהביאה לתסיסה באזורים של אוכלוסיה אוקראינית.

בד בבד הוחדרה מדיניות הקולקטיביזציה של החקלאות. הקולקטיביזציה התקבלה בחוסר אהדה בקרב החקלאים. כל עוד שהייתה התנדבותית, מעט מאוד חקלאים הצטרפו לחוות שיתופיות; או אז הממשל החל להפעיל בהדרגה לחץ על החקלאים. לבסוף בסביבות 1929–1930 עשרות אלפי פקידים סובייטים נשלחו לאזורים כפריים כדי לזרז את התהליך. ב-1932 כ-69% ממשקי הבית היו מאוגדים בקולחוזים.

באותו זמן נשלחו כעשרים וחמישה אלף עובדי תעשייה בולשביקים "לסייע" בניהול החוות השיתופיות, תוך שציפו מהם לחסל את ההתנגדות לקולקטיביזציה. מדיניות זו ("דה-קולאקיזציה") התבטאה במאסרים המוניים של "קולאקים", אותם איכרים אמידים שהתנגדו לקולקטיביזציה והחזיקו בתבואה לעצמם. בפועל, המונח "קולאק" הודבק לכל אדם שהתנגד לקולקטיביזציה, ללא קשר למצבו הכלכלי. כ-300 אלף אוקראינים סבלו ממדיניות זו, כשישית מסך כל המיליונים שהוגדרו "קולאקים".

הקולקטיביזציה הובילה לירידה ביבול החקלאי; מהיות אוקראינה ברובה אזור חקלאי שבו הופקה כמחצית יבול החיטה ברוסיה, תוצאות מדיניות זו היו הרות גורל שם במיוחד. בקציר 1932 ציפתה המדינה לאסוף כ-29.5 מיליון טון חיטה מתוך יבול של 90.7 מיליוני טונות. חרף זאת התוצר היה של 55–60 מיליון טון, כשהמדינה אספה רק כ-18.5 מיליון טונות.

גזר דין מוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 באוגוסט 1932 ההנהגה הסובייטית העבירה חוק לפיו על גניבת רכוש ציבורי בברית המועצות יוטל עונש מוות. תחולת חוק זה הורחבה עד שחלה כל לקיחת תבואה על ידי האיכרים לשימוש עצמי. חרף זאת החוק לא נאכף בצורה קשה ונעשו בו שינויים. ב־16 בספטמבר 1932 הפוליטביורו שינה מעט את החוק וקבע כי על גניבה בהיקף קטן של "רכוש סוציאליסטי" לא יינתן גזר דין מוות. לעומת זאת, נקבע כי על חברות בארגון שפועל באופן שיטתי ל"הרס רכוש השייך למדינה" כן יוטל עונש מוות. קולאקים, ללא קשר לחברותם בקולחוז, שארגנו התנגדות או גניבת רכוש של הקולחוז או תבואה - צפויים היו לגזר דין מוות. בפועל, עובדי קולחוז שגנבו רכוש או תבואה של הארגון קיבלו עד 10 שנות מאסר, כשגזר דין מוות הוטל רק על מי שגנבו באופן שיטתי.

השלכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוברי אורח מתעלמים מחקלאים הגוססים מרעב בצידי הדרך, חרקוב, 1933

ב-1932 כשהתברר שאספקת התבואה תהיה נמוכה מהערכות הממשלה, הואשמו ה"קולאקים", ה"לאומנים" וה"פטליוראים" בפגיעה בתוצר החקלאי. לפי דו"ח נשיא בית המשפט הסובייטי העליון ב-15 בינואר 1933, כ-103 אלף איש הואשמו בגנבה. 79 אלף מהמקרים הועברו לטיפול בית המשפט: 4,880 נידונו למוות, 26,086 ל-10 שנות מאסר ו-48,097 לעונשים אחרים.

ויאצ'סלב מולוטוב, ראש ועדה מיוחדת, נשלח לאוקראינה לאכיפת החוקים ומילוי המכסה. צו סודי שהוצא ב-9 בנובמבר קבע שעל ארגוני הביטחון הסובייטים להגביר את האפקטיביות. מולוטוב ציווה גם שאם לא נשארה תבואה בכפר יש להחרים כל מזון אחר הנמצא בכפר.

ב-6 בדצמבר הותקנו חוקים חדשים להטלת הסנקציות הבאות על הכפרים האוקראינים שנחשדו באי-ביצוע תהליך איסוף התבואה: איסור אספקת מוצרים או אוכל לכפרים; החרמת כל מוצר למאכל או תבואה שנמצא באזור; איסור על מסחר כלשהו; החרמת כל המשאבים הפיננסים. מחזיקי תבואה או הסוחרים בה נשפטו, והאכיפה נעשתה בעזרת "בריגדות ההלם" שביקרו לעיתים קרובות בכפרים כדי לאסוף את התבואה. מעשים אלו נעשו ללא התחשבות אם הם שמרו מספיק אוכל להאכיל את עצמם או לזריעה לקציר הבא.

הרעב השפיע בעיקר על האוכלוסייה הכפרית, רובה ככולה אוקראינית. בניגוד לרעב הקודם שנגרם בגלל בצורת וזה שבא אחריו ב-1947, הרעב של 1932–1933 באוקראינה לא נוצר מהתמוטטות התשתיות או ממלחמה אלא כתוצאה מהחלטות מנהליות ופוליטיקה מכוונת. התוצאות היו קטסטרופליות: תוך מספר חודשים אחד האזורים הפוריים ביותר בעולם, סבל מרעב כללי.

מספר הקורבנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הקורבנות של ההולודומור אינו ידוע במדויק. בנאומו של ויקטור יושצ'נקו בפני הקונגרס של ארצות הברית ב-2005, הוא טען כי ההולודומור גבה את חייהם של 20 מיליון בני אדם[2]. לאחר מכן, במאמר בוול סטריט ג'ורנל ב-2007, הוא תיקן את דבריו וטען שנספו בין 7 ל-10 מיליון אוקראינים[3].

במשך השנים ניתנו הערכות של היסטוריונים לפיהן נספו בין 3 ל-10 מיליון אוקראינים[4]. לפי מסמכי ארכיון מברית המועצות מתו בהולודומור לפחות 2.7 מיליון בני אדם. כמיליון מתוכם היו מקרי תמותת תינוקות. היסטוריונים מודרניים בדקו את נתוני הארכיון והצליבו אותם עם נתונים של סקרי אוכלוסין שנעשו באותה תקופה. לפי חישוביהם, מספר הנספים היה כ־3.2 מיליון.

עמדות בינלאומיות כיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
Recognition of the Holodomor as a genocide:
  Officially recognized as an act of genocide
  Officially condemned as an act of extermination
  Officially not recognized as an act of genocide

אף שהיסטוריונים לא הגיעו להסכמה אם המדיניות המכוונת שהובילו הסובייטים מתאימה להגדרת "רצח עם", ישנן מדינות שמגדירות אותו ככזה, בהן:

אוסטרליה[5], איטליה[6], איסלנד[7], אירלנד[8], אנדורה[9], אסטוניה[10], אקוודור[11], ארגנטינה[12], ארצות הברית[13][14], גאורגיה[15][16], הונגריה[17], הוותיקן[18], לטביה[19], ליטא[20], מולדובה[21], מקסיקו[22], ספרד[23][24], פאראגוואי[25], פולין[26], פרו[27], צ'ילה[28], צ'כיה[29], צרפת[30], קולומביה[31], קנדה[32] ורומניה[33].

מצד שני, רוסיה מסרבת בכל תוקף לכנות רעב כ"רצח עם", וטוענת שמדובר בהשלכה של הקולקטיביזציה שממנה סבלו כל עמי ברית המועצות[34]. החלטה ברוח דומה קיבלו גם גרמניה[35] וסלובקיה[36].

עמדה דומה הביע גם ארגון אונסק"ו, שבהחלטתו נאמר ש"אין לראות בהולודומור פעולה מכוונת נגד העם האוקראיני, בשל העובדה שמהרעב סבלו גם עמים אחרים בברית המועצות"[37]. התנגדותה הנמרצת של רוסיה מנעה עד כה גם דיון בנושא בעצרת הכללית של האו"ם[38]. בשל עמדה זו של המוסדות הבינלאומיים, ישראל הביעה את הכרתה בהולודומור, אך לא כ"רצח עם"[39], זאת למרות בקשה מפורשת של נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו בביקורו בישראל[40].

בנובמבר 2006 הועבר חוק בפרלמנט האוקראיני, על פיו הכחשת רצח העם האוקראיני היא עבירה על החוק באוקראינה[41].

ב-3 ביולי 2008 הכיר פרלמנט האיחוד האירופי בהולודומור באוקראינה, אך סירב לדון בהצעה להכיר בו כרצח עם[42].

נכון ל-2023, קבעו 27 מדינות כי הרעב היה למעשה רצח עם שתוכנן על ידי השלטון הסובייטי בראשות סטלין, וזאת על מנת להטיל טרור על העם האוקראיני ולמנוע בכך התקוממות אפשרית בעתיד.

ב-2008 נפתח בקייב מוזיאון הקרוי אנדרטת הזיכרון לציון קורבנות הרעב ההמוני באוקראינה, וב-2010 קיבל מעמד של מוזיאון לאומי. מדריכי השמע במוזיאון כוללים הדרכה בעברית.

ב-2022 (במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה) השווה האפיפיור פרנציסקוס בין "קורבנות המלחמה מהצד האוקראיני" לבין "רצח העם של סטלין"[43].

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אלק ד' אפשטיין, ג'נוסייד: טיהורים פוליטיים ואתניים בברית המועצות, 1918–1953, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ז 2007, פרק 2: דיכוי החקלאים ורעב יזום בתחילת שנות השלושים, עמ' 75–87.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הולודומור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Timothy Snyder, Bloodlands: Europe Between Hitler and Stalin, Bodley Head, 2010, ISBN 978-0-224-08141-2. (באנגלית)
  2. ^ Ukrainian President Yushchenko Yushchenko's Address before Joint Session of U.S. Congress, כתבה מאורכבת מאתר נשיא אוקראינה, ‏6 באפריל 2005 (באנגלית).
  3. ^ Holodomor - State of the union, כתבה מאורכבת מאתר הוול סטריט ג'ורנל, ‏24 בנובמבר 2007 (באנגלית).
  4. ^ Ukraine remembers famine horror, באתר ה-BBC, ‏24 בנובמבר 2007 (באנגלית).
  5. ^ SJ No. 114 7 FOREIGN AFFAIRS--UKRAINIAN FAMINE
  6. ^ RISOLUZIONE IN COMMISSIONE 7/00384
  7. ^ https://www.mignews.org/news/politic/islandiya-priznal-golodomor-genocidom-ukrainskogo-naroda.html
  8. ^ Ireland’s Senate recognizes Holodomor of 1932-1933 in Ukraine as genocide
  9. ^ Proposta d’acord relativa al 75è aniversari de l’Holodomor de 1932-1933
  10. ^ ЗАЯВА РІЙГІКОГУ 20 жовтня 1993 р.
  11. ^ Aprueba resolución: CONGRESO SE SOLIDARIZA CON PUEBLO UCRANIANO
  12. ^ Аргентина признала Голодомор в Украине геноцидом
  13. ^ Proclamation 5273—Commemoration of the Great Famine in the Ukraine
  14. ^ H. Res. 356
  15. ^ The Statement "On Perpetuation of the Memory of Victims of the Political Repressions/Genocide in 1932-1933 in Ukraine"
  16. ^ Грузия признала Голодомор в Украине актом геноцида
  17. ^ Országgyűlési határozati javaslat az 1932-33. évi nagy ukrajnai éhínség 70. évfordulójára
  18. ^ MESSAGE OF JOHN PAUL II ON THE OCCASION OF THE 70th ANNIVERSARY OF HOLODOMOR
  19. ^ DEKLARĀCIJA Par 1932. un 1933.gadā PSRS veiktajām represijām pret Ukrainas tautu
  20. ^ SEIMAS OF THE REPUBLIC OF LITHUANIA STATEMENT ON THE COMMEMORATION OF THE VICTIMS OF POLITICAL REPRESSIONS AND FAMINE/GENOCIDE IN UKRAINE IN 1932-1933
  21. ^ Romania, Moldova, Ireland recognize Holodomor as genocide against Ukrainian people
  22. ^ CÂMARA DOS DEPUTADOS DO CONGRESSO NACIONAL DO MÉXICO APROVOU A RESOLUÇÃO DEDICADA AO 75º DO HOLODOMOR DE 1932-1933 NA UCRÂNIA COMO ATA DE GENOCIDIO
  23. ^ conmemoración del 75.º aniversario de la gran ambruna sufrida por el pueblo ucraniano en 1932-1933
  24. ^ Испания признала голодомор геноцидом украинского народа
  25. ^ Solidaridad para con el pueblo ucraniano
  26. ^ o projekcie uchwały w sprawie rocznicy Wielkiego Głodu na Ukrainie (druk nr 90)
  27. ^ comemorarse el 75 aniversario de la Tragedia de Holodomor
  28. ^ Cámara pide reconocer hambruna en Ucrania en 1933
  29. ^ Чехия признала Голодомор геноцидом украинского народa
  30. ^ https://mignews.com/news/politic/franciya-priznala-golodomor-genocidom-ukrainskogo-naroda.html
  31. ^ Колумбия признала Голодомор 1932-1933 годов геноцидом украинского народа
  32. ^ to recognize the Ukrainian Famine/Genocide of 1932-33 and to condemn any attempt to deny or distort this historical truth as being anything less than a genocide
  33. ^ Romania recognizes Holodomor of 1932-1933 in Ukraine as genocide
  34. ^ Госдума не признала Голодомор 1932-1933 годов актом геноцида
  35. ^ Меркель не признала Голодомор
  36. ^ Словакия не признала Голодомор 1932-1933 годов актом геноцида
  37. ^ ЮНЕСКО не признала голодомор в Украине геноцидом
  38. ^ U.N. denies Ukraine's genocide claim
  39. ^ Израиль признает Голодомор, но не геноцид украинцев
  40. ^ אנשיל פפר, אוקראינה תבקש מישראל להכיר ברצח העם שביצע סטאלין, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2007
  41. ^ Закон о Голодоморе 1932-1933 годов на Украине (2006)
  42. ^ Европа признала Голодомор в Украине
  43. ^ Pope links plight of Ukrainians today to Stalin’s ‘genocide’, מתוך אתר Associated Press
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הולודומור&oldid=39862045"