ההוביט

ערך זה עוסק ב"ההוביט" - ספרו של ג'.ר.ר. טולקין. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו הוביט (פירושונים).

ההוֹבִּיט, או לשם ובחזרה
The Hobbit, or There and Back Again

עטיפת הספר "ההוֹבִּיט, או לשם ובחזרה", בתרגום של משה הנעמי (1976)
מידע כללי
מאת	ג'. ר. ר. טולקין
איורים	ג'. ר. ר. טולקין
שפת המקור	אנגלית
סוגה	פנטזיה, ילדים
נושא	הלגנדריום של טולקין
מקום התרחשות	הארץ התיכונה
הוצאה
הוצאה	ג'ורג' אלן ואנווין, אלן ואונווין
מקום הוצאה	הממלכה המאוחדת
תאריך הוצאה	1937
מספר עמודים	389
הוצאה בעברית
הוצאה	זמורה ביתן
תאריך	1976, 1977, 2012
תרגום	משה הנעמי, תרגום הטייסים, יעל אכמון
סדרה
הספר הבא	שר הטבעות
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	003194617

ההוֹבִּיט, או לשם ובחזרה (באנגלית: The Hobbit, or There and Back Again) הוא ספר פנטזיה מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין. הספר עוסק במסעו של ההוביט בילבו באגינס יחד עם חבורת גמדים, במטרה לשחרר את ממלכתם האבודה מאחיזתו של דרקון בשם סמאוג.

הספר מיועד בעיקר לילדים, למרות שהוא מכיל קטעים מפחידים שעלולים לטרוף את שנתם, אך נקרא על ידי בני כל הגילים. בדומה לספר הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, ספר זה נולד מסיפור בהמשכים שנהג הסופר, טולקין, לספר לילדיו. טולקין היה פרופסור לבלשנות, לשון וספרות וקיימת טענה שהוא כתב את הספר כדי להדגים לסטודנטים כיצד ניתן ליצור אווירה בעזרת מילים. הספר יצא לאור לראשונה ב-21 בספטמבר 1937 בממלכה המאוחדת ובשנים 1976, 1977 ו-2012 יצאו שלושה תרגומים שונים לעברית בישראל.

בין השנים 2012-2014 יצא עיבוד קולנועי בן שלושה פרקים לספר, מאת פיטר ג'קסון.

בילבו בגינס, יושב הפלך הרגוע והשלו, נדחף למסע הרפתקאות על ידי הקוסם גנדלף, המצרף אותו לחבורה של 13 גמדים, הכוללת את דאולין, באלין, פילי, קילי, דורי, נורי, אורי, אואין, גלואין (אביו של גימלי), ביפור, בופור, במבר ובראשם תורין צינת-אלון, היוצאים עם גנדלף אל ממלכתם העתיקה.

בילבו מתוודע לסיפורם העגום של עם הגמדים: בשנת 2770 לעידן השלישי תקף סמאוג הדרקון האדום את ממלכת ארבור - שהייתה הממלכה הכבירה של הגמדים בני עם דורין לאחר חורבן מוריה - ואת ממלכת דֵייל הנמצאת לרגלי ההר, שבה חיו בני-אדם. בתקיפתו החריב סמאוג את הממלכות, וגירש משם את הגמדים ובני-האדם שחיו לפני כן בשכנות וביחסי גומלין. לאחר מכן, סמאוג אסף סביבו את כל אוצרות גמדי ארבור לכדי מיטת־אוצרות, ונח עליה בשלווה באולם המרכזי של ארבור למשך שנים רבות. הגמדים יוצאים כדי לגרש את סמאוג ולשוב וליישב את ממלכתם, ובילבו מצורף לחבורה בתפקיד 'פורץ', אשר תפקידו יהיה לפרוץ את הדרך, ולהתגנב אל ביתו של הדרקון במערות הממלכה אשר בהר. גנדלף טוען בפני הגמדים כי ההוביט, הנמוך אף מהם, אמנם נראה מבולבל וחסר ישע, אך יש בו אומץ לב ותושייה אשר יתגלו במהלך מסעם.

בתחילת מסעם של הגמדים מהווה בילבו יותר נטל מנכס, ונקודת המפנה מגיעה כאשר הגמדים עוברים בהרים ונופלים בשבי האורקים (בתרגומים אחרים - "שדים" או "גובלינים"). בעזרת גנדלף מצליחים בני החבורה להרוג את מנהיג האורקים ולהימלט, אך בילבו אובד במהלך המנוסה. בחיפושיו אחרי מוצא, הוא משוטט במחילות שמתחת להרים, נתקל ביצור המכונה גולום ומוצא טבעת אשר שייכת לגולום ואשר העונד אותה הופך לרואה ואינו נראה. טבעת זו משמשת את בילבו מאוחר יותר בעלילה לעשיית מעשים שונים בהיחבא, ובעזרתה מטפח בילבו דימוי של מתגנב מעולה אשר מסוגל לעבור דרך הדרוכים והמוכשרים שבצופים מבלי להתגלות. גולום ממהר לעבר הפתח כדי לחסום את יציאתו של בילבו ולחלץ ממנו את הטבעת, אך בכך הוא מוביל גם את בילבו בעקבותיו, ובהגיעם לפתח מצליח בילבו לנתר מעל גולום ולהצטרף לחבורה.

בני החבורה מצליחים להתרחק מההרים, נתקלים בווארגים (מעין זאבי ענק) שאליהם מצטרפים האורקים שמעלים באש את העצים שעליהם טיפסה החבורה. מלך העיטים ולהקתו מחלצים אותם מצרה זו. לאחר מכן הם פוגשים את ביורן, מעין אדם-דוב ענקי, שחי בבדידות ואשר צוות ביתו מורכב מבעלי חיים. בעזרת גנדלף וסיפוריו הם מצליחים להתיידד איתו והוא מארח אותם. בעת מעבר ביער-אופל נלכדים הגמדים בידי עכבישי ענק, ובילבו לבדו מחלץ אותם בעזרת הטבעת, כשהוא נאלץ לגלות לגמדים את סודה. לאחר מכן נופלים הגמדים בשבי שדוני היער (תרגום קלוקל ל-Elves עלפים), ושוב בילבו הוא שמחלץ אותם, פותח את דלתות תאי הכלא בעזרת צרור המפתחות שסילק מאחד השומרים שנרדם, מכניס אותם לחביות יין ריקות שמוטלות לנהר הזורם לעבר האגם.

בני החבורה מגיעים לעיר האגם אסגרות, שהקימו בני האדם לאחר חורבן דייל ונתקבלו שם בשמחה ובתקווה. תושבי העיר סיפקו להם צידה והשיטו אותם במעלה האגם ומשם שמים הגמדים וההוביט את פעמיהם לעבר ההר הבודד. הם מגלים את הפתח הסודי שנבנה על ידי מלכי ההר הקדומים - אבותיו של תורין. בילבו מצליח לחדור שלוש פעמים אל מאורתו של הדרקון סמאוג, מוסתר על ידי טבעתו, מתגרה בדרקון וגונב ממנו גביע זהב, דבר שכמובן לא נעלם מהדרקון כשהקיץ משנתו, ולאחר מכן חוזר ומתגרה בו בבוטות על ידי דיבור חלקלק. בילבו מגלה כי "אפוד המגן" של הדרקון, שהיה עשוי מיהלומים ושנועד לבלום חיצים, קרוע חלקית וחושף את חזהו. בעקבות פליטת פה של בילבו, הדרקון מבין שאנשי עיר האגם עזרו לגמדים בדרכם, והוא יוצא לתקוף את העיר ומעלה אותה באש. ברד הקשת, לוחם נועז ומפקד פלוגת קשתים במשמר העיר, אשר היה נצר לשושלת מלכי דייל, מקבל רמז שגילה בילבו על נקודת התורפה בשריונו של סמאוג, יורה חץ לעברו ומצליח להרוג אותו (בעיבוד הקולנועי אין מדובר בחץ רגיל אלא בחץ מתכת גדול וחזק שחישלו גמדי ארבור, שאותו ברד יורה באמצעות בליסטה). הדרקון נופל ארצה ברעש גדול, מרסק בנפילתו את בתי העיר וגופתו הלוהטת שוקעת באגם. תושבי העיר אסירי התודה חושבים שברד נהרג ומצטערים צער רב על מותו, אך אז מתברר כי הוא לא נהרג אלא רק קפץ אל המים.

ברד מסייע לשר העיר לשקם את העיר, וכורת ברית עם מלך שדוני היער, שצבאו צעד לעבר העיר אותה שעה. לאחר מכן מנהיגים מלך השדונים וברד כוח צבאי משותף של שדונים ובני אדם לעבר ההר הבודד, שבו מתבצרים הגמדים בהנהגת תורין, אשר עם מות הדרקון הפך למלך בטן-ההר. תורין, נתמך בטענה כי האוצר במקורו היה שייך לאבותיו של תורין, מסרב לבקשת ברד לחלוק את אוצר הדרקון, ואף קורא לקרובו מלך הגמדים מגבעות הברזל, דֵּין רגל ברזל בֶּן נֵין, לבוא לעזרתו. בעקבות זאת מטילים ברד ומלך השדונים מצור על ההר הבודד, ואליהם מצטרף גם גנדלף הקוסם. ברד מצליח לשאת ולתת עם תורין על הסכם לחלוקת האוצר בעזרתו של בילבו, אשר שם ידו על "לב ההר" – אבן החן היקרה ביותר לגמדים – ומעביר אותה לבני האדם, כדי למנוע את המלחמה. כתוצאה מכך נאלצים הגמדים להגיע להסכם, ותורין מסתכסך עם בילבו. התגבורת המיוחלת של צבא גמדים בראשות דֵּין מגיעה וגורמת לת��רין להפר את ההסכם.

קרב עמד להתפרץ, אולם ממש באותה העת מותקפים הן הצרים והן הנצורים על ידי צבאו של בולג (בנו של אזוג) מנהיג האורקים בהרי הערפל, בצוותא עם הווארגים. העימות המתפתח מכונה קרב חמשת הצבאות, ובמהלכו מתאחדים כוחות בני האדם, השדונים והגמדים כנגד האורקים והווארגים. למרות שבתחילה נראה כי הכוחות של העמים החופשיים יעמדו מול כוחות האופל, המספרים העצומים של חייליו של בולג כמעט וגוברים על הברית המשולשת. רק עזרה של הנשרים שמגיעה באיחור, ואחריה הצטרפותו של ביורן למערכה, מטה את הכף כנגד האורקים שנוחלים תבוסה ונאלצים להימלט.

במהלך הקרב מנהיג תורין את חבורת הגמדים בהסתערות אמיצה נגד האורקים, נפצע אנושות בקרב וחולץ בידי ביורן, אשר מצטרף לקרב בדמות דוב אימתני והורג את בולג. בילבו משתמש בטבעת כדי להיעלם מן העין, אולם נפצע בראשו ומאבד את הכרתו כשהטבעת על אצבעו. בתום הקרב, בעודו מוטל על ערש דווי, מתפייס תורין עם בילבו, ומתפכח מתאוות הבצע שלקה בה בעקבות ההשתלטות על האוצר. לאחר מות תורין הופך דֵּין רגל ברזל למלך הגמדים שבבטן-ההר. מלך השדונים מניח על חזהו של תורין המת את אבן החן "לב ההר", ועל קברו שבהר הבודד הוצבה חרבו "אורקריסט", אשר זוהרת בחשיכה בעת שאורקים ויצירי רשע נוספים קרבים, ובכך תמיד ניתנה לגמדים התרעה בהתקרב אויב לממלכתם אשר בבטן ההר.

הגמדים נותנים לבילבו זהב וכסף ככל שהסוס שלו יכול לשאת והוא חוזר להוביטון מגלה שמכרו לו את כל החפצים שם בגלל שחשבו שמת לאחר מאמצים רבים והשקעת כסף רב בילבו קונה את כל חפציו בחזרה וחי בעושר רב אשר צבר בהרפתקאותיו.

מלבד היותו ספר-מופת בזכות עצמו, מהווה "ההוביט" מעין פתיח לטרילוגיה הגדולה של טולקין, "שר הטבעות", אשר מוקדה היא הטבעת הקסומה שנשארה בידיו של בילבו כאשר חזר אל הפלך. בספר עצמו מוזכרים בדרך אגב מאורעות הנראים לכאורה שוליים, שלאחר מכן מתגלים בטרילוגיה כדברים רבי חשיבות בהיסטוריה של הארץ התיכונה (כגון גירוש בעל האוב - הלוא הוא סאורון - על ידי המועצה הלבנה). אולם, בעוד אשר הספר ההוביט יצא לאור בשנת 1937, הטרילוגיה יצאה לאור 28 שנים לאחר מכן, בשנת 1965. אפשר להניח כי לטולקין לא הייתה כוונה מראש לכתוב המשך לספר ההוביט.

עטיפות תרגומים נוספים

כריכת התרגום של יעל אכמון (2012)

כריכת "תרגום הטייסים" (1977)

עוד בטרם יצא תרגום עברי מלא, הופקה בקול ישראל סדרת תסכיתים בהתבסס על "ההוביט", בעיבוד דניאלה אתגר. הם שודרו בימי שלישי וחמישי ב-16:31, ב'פינה לאם ולילד' של רשת א',^[1] מ-6 ביוני ועד 3 באוגוסט 1967.^[2]

ההוביט תורגם לעברית שלוש פעמים:

תרגומו המקצועי הראשון של הספר, המלווה בניקוד לילדים, נערך על ידי משה הנעמי ויצא לאור בינואר 1976 בהוצאת זמורה ביתן.

תרגום נוסף, "הוביט", נערך בנסיבות יוצאות דופן ומכונה "תרגום הטייסים". מספר שנים קודם להוצאת התרגום הראשון לספר, ישבו בכלא עבאסיה (אנ') בקהיר שבמצרים, מספר טייסים ישראלים שנשבו במהלך מלחמת ההתשה. ארבעה מהטייסים, אבינועם קלדס, רמי הרפז,^[3] מנחם עיני ויצחק פיר,^[4] תרגמו לעברית את הספר מעותק באנגלית שנשלח לפיר על ידי אחיו והועבר לו דרך הצלב האדום. הרפז סיפר בכנס "אבק כוכבים" כי:^[5]

היינו קבוצה של עשרה שבויים, והיו מאיתנו שלא ידעו לקרוא אנגלית, אז כדי שגם הם יחוו את התענוג הזה החלטנו לתרגם עבורם את 'ההוביט'. רצינו להעביר להם את הרעיון למרות שאנחנו לא מתרגמים מי יודע מה.

כמו כן סיפר הרפז בהרצאה בבית אריאלה:^[6]

עבדנו פחות או יותר בשני זוגות, כאשר אחד קרא את הטקסט באנגלית ודיבר אותו עברית. ברור שזה יצא עברית לא לעניין, והשני שישב לידו כתב עברית שניתן להבין. אחרי כן, לקחנו את העברית שיצאה ובנינו אותה לעברית לוגית איכשהו. שמעתי פה את עמנואל לוטם מדבר על הבעיות של התרגום. אצלנו הכיף היה הרבה יותר גדול, לא היינו חייבים שום דבר לאף אחד. עשינו את התרגום להנאתנו הבלעדית, לאף אחד מאיתנו לא היה מושג בתרגום ולא ידענו שצריך להיות חייבים משהו למישהו ולבנות מסגרת כלשהי. ידענו שצריך להיות הגיון פנימי אבל לא יותר מזה. לכן, ברגע שאנחנו נתקלנו בבעיות, אנחנו פשוט בצורה פרימיטיבית תקענו בהן את הראש ופתרנו אותן כפי שהתחשק לנו.

בספר עצמו מוענק הקרדיט על התרגום ל"טייסי חיל האוויר וחבריהם". הכוונה היא לשבויים נוספים שחלקו עם ארבעת המתרגמים את התא בעבאסיה, והשתתפו בתרגום השירים שמופיעים בספר.^[6] בתום כשלוש שנים של שבי (1970–1973) אחזו הטייסים בשבע מחברות כתובות בצפיפות, פרי תרגומם המשותף (התרגום עצמו ארך ארבעה חודשים). לארבעה התגלה קיומו של התרגום של הנעמי, אך גם תרגומם יצא לאור, בשנת 1977 בהוצאת זמורה ביתן, בעזרת מימון של חיל האוויר.^[7]

הרקע לתרגום הטייסים וסגנונו הפכו אותו לאהוד ביותר. בנו ויורש עזבונו של טולקין, כריסטופר טולקין, תיאר את הסיפור שמאחורי תרגום הטייסים כאחד האהובים עליו.^{[דרוש מקור]}

החל מ-2018 מועלה על ידי התיאטרון העברי המחזה "לשם ובחזרה", אשר מספר את הסיפור של ארבעת השבויים ושל יצירת "תרגום הטייסים".^[8]

ב-21 בספטמבר 2012, 75 שנים לאחר פרסום הספר במקור, הוצאת כנרת זמורה ביתן הוציאה לאור גרסת תרגום חדשה. גרסה זו תורגמה על ידי המתרגמת יעל אכמון.^[9]

בין שלוש הגרסאות קיימים מספר הבדלים בולטים בתרגום המונחים, כגון "גובלין" ו"אלף" בתרגום הטייסים ובתרגום יעל אכמון ו"שדים" ו"שדונים" בהתאמה בתרגומו של הנעמי. שתי הגרסאות מקובלות על "הטולקינאים" (מעריצי טולקין וחוקריו), דוגמה נוספת היא התרגום לאבן ההר: בתרגום הנעמי היא תורגמה כ"אבן החושן", הטייסים בחרו פשוט להעתיק את השם האנגלי: "ארקנסטון" (Arkenstone), יעל אכמון השתמשה בכינוי "אבן הנזר".

ב-2013 ראה אור תרגום של הספר ליידיש מאת בעריש גאלדשטיין.^[10]

מאז יציאתו לאור של הספר ב-1937 נעשו מספר עיבודים קולנועיים, בין השאר ניתן למנות את הסרטים הבאים:

• ההוביט! (!The Hobbit), העיבוד הראשון לספר, היה סרט קצר שנעשה ב-1966.
• ההוביט, היה עיבוד לסרט אנימציה, משנת 1977.
• הרפתקאותיו המופלאות של בילבו באגינס (Сказочное путешествие мистера Бильбо Беггинса Хоббита) היה סרט הלייב אקשן הראשון אודות הסיפור, והוא הוצג כמחזה מוזיקלי בטלוויזיה הסובייטית, ב-1985.
• "ההוביטים" (בפינית: Hobitit) הייתה סדרת טלוויזיה פינית, לייב אקשן, שיצאה ב-1993.
• סדרת סרטי ההוביט, מאת פיטר ג'קסון, שהפקתם החלה ב-2007.
  • ההוביט: מסע בלתי צפוי, יצא לאקרנים ב-2012.
  • ההוביט: מפלתו של סמאוג, יצא לאקרנים בדצמבר 2013.
  • ההוביט: קרב חמשת הצבאות, יצא לאקרנים ב-2014.

• ההוֹבִּיט, או לשם ובחזרה /ג'ון רונלד רעואל טולקין; עברית: משה הנעמי, הוצאת זמורה ביתן, 1976.
• הוביט / ג'ון רונלד רעואל טולקין; עברית: "תרגום הטייסים", הוצאת זמורה ביתן, 1977.
• ההוביט / ג'ון רונלד רעואל טולקין; עברית: יעל אכמון, הוצאת זמורה ביתן, 2012.^[11]

• עמיה ליבליך, חוץ מציפורים, הוצאת שוקן, 1990.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ההוביט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ההוביט

• אתר קהילת טולקין הישראלית
• ההוביט בישראל
• האנציקלופדיה של ארדה - אנציקלופדיה עברית מקיפה בנושאי האפוס הטולקינאי
• הספר "ההוביט", באתר "סימניה"
• מידע על ההוביט בקטלוג הספרייה הלאומית
• יותם שווימר, "ההוביט": מאורת האגדות של טולקין, באתר ynet, 20 בספטמבר 2012
• נועה מנהיים, שובו של ההוביט, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2012
• ניר וולף, ההוביט שלהם, באתר ישראל היום, 7 בדצמבר 2012
• כרמית ספיר ויץ, ‏"ההוביט" חוגג 80: מהו סוד הקסם שהופך אותו לספר על זמני, באתר מעריב אונליין, 21 בספטמבר 2017
• יונת אשחר, מדעי הארץ התיכונה, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 21 בספטמבר 2017
• רמי הרפז, רמי הרפז על תרגום ההוביט בשבי, על הספרים והתרגומים, ‏28 באוקטובר 2006
• חן מלול, לתרגם את ההוביט בשבי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 18.09.2017
• ההוביט, באתר OCLC (באנגלית)
• ההוביט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)