דוד קיפיאני

דוד קיפיאני
დავით ყიფიანი‏

דוד קיפיאני, לפני 1982 תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מידע אישי
לידה	18 בנובמבר 1951 טביליסי שבגאורגיה הסובייטית
פטירה	17 בספטמבר 2001 (בגיל 49) טביליסי, גאורגיה
גובה	1.84 מטרים
עמדה	קשר
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1968 1969 1970 1971–1982 לוקומוטיב טביליסי דינמו טביליסי לוקומוטיב טביליסי דינמו טביליסי 1 (0) 0 (0) 28 (3) 246 (79)
נבחרת לאומית כשחקן
1974–1981 ברית המועצות 19 (7)
קבוצות כמאמן
1984–1985 1988–1991 1992–1993 1995–1997 1998 1999–2001 1999–2001 דינמו טביליסי דינמו טביליסי אולימפיאקוס ניקוסיה דינמו טביליסי שיניק ירוסלבל טורפדו כותאיסי נבחרת גאורגיה
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

דוד קיפיאני (בגאורגית: დავით ყიფიანი‏; 18 בנובמבר 1951 – 17 בספטמבר 2001) היה כדורגלן גאורגי בתקופת ברית המועצות; הוא שיחק בעמדת קשר. לאחר סיום קריירת המשחק פנה לקריירת אימון.

דוד קיפיאני נולד בשנת 1951 בטביליסי, כאשר גאורגיה הייתה חלק מברית המועצות; הוריו היו רופאים, וסבתו מילאה את התפקיד המרכזי בחינוכו.

דוד קיפיאני למד לשחק בבית הספר לכדורגל מס' 35 של טביליסי; בשנת 1968 הוא שיחק בנבחרת הנוער של גאורגיה הסובייטית בטורניר בינלאומי פנים-סובייטי, שנערך בעיר סוצ'י; נבחרתו זכתה ב"גביע התקווה" כמנצחת הטורניר, וקיפיאני הוזמן לקבוצת המילואים של מועדון דינמו טביליסי מליגת העל הסובייטית; הוא העדיף לשחק בהרכב הראשון של לוקומוטיב טביליסי מליגת המשנה של ברית המועצות, אך במהלך עונת 1968 שותף רק במשחק אחד של הקבוצה.

במקביל לניצני קריירת הכדורגלן, בשנת 1968 קיפיאני החל ללמוד בפקולטה לכימיה במכון הפוליטכני של טביליסי; במהרה הוא הבין, שכימיה לא מושכת אותו כתחום עיסוק ועבר לפקולטה למשפטים באוניברסיטה הממלכתית של טביליסי.

בשנת 1969 קיפיאני הוזמן לקבוצה הבוגרת של דינמו טביליסי, אך במהלך אותה עונה ראה את כל משחקיה מספסל המחליפים; בשנת 1970 הוא חזר אל לוקומוטיב טביליסי שבליגת המשנה; בעונה זו קיפיאני הופיע במדיה ב-28 משחקים והבקיע שלושה שערים לזכותה.

בשנת 1971 קיפיאני החל לשחק בדינמו טביליסי; הוא זומן גם לנבחרת ברית המועצות, אך לא הצליח להראות את כל כישוריו בגלל פציעה בברך, שקיבל במחנה אימונים של קבוצתו באודסה (גם מאוחר יותר, כאשר הוכיח את יכולותיו, קיפיאני זומן לנבחרת לעיתים רחוקות – יחסית לשחקן ברמתו; הסיבה לך הייתה אי-התאמתו לשיטותיהם הטקטיות של מאמניהּ מ-1974 – לובנובסקי ובסקוב).

בעונות 1971 ו-1972 קיפיאני זכה עם דינמו טביליסי בשתי מדליות ארד על מקום שלישי בליגת העל הסובייטית; בשנת 1973 הוא הוכר כשחקן השלישי בטיבו באותה עונת אליפות סובייטית – בין אלה ששיחקו בעמדתו (כסגן שני של אחד מ-11 המצטיינים).

בשנת 1974 קיפיאני ערך את משחק הבכורה שלו במדי נבחרת ברית המועצות במשחק ידידות.

ב-30 ביולי 1975 קיפיאני הופיע לראשונה במדי הנבחרת האולימפית של ברית המועצות; היה זה ברייקיאוויק, במשחק הניצחון (0:2) על הנבחרת האולימפית של איסלנד במסגרת מוקדמות טורניר הכדורגל של אולימפיאדת מונטריאול 1976; ב-24 בנובמבר 1975 קיפיאני ערך את הופעתו השנייה והאחרונה במדי הנבחרת האולימפית הסובייטית – שוב באותה מסגרת, אך הפעם מול הנבחרת האולימפית של נורווגיה במוסקבה; במשחק זה הוא נכנס למגרש כמחליף בדקה ה-67, אבל הבקיע שני שערים; התוצאה הסופית הייתה 0:4 לטובת הסובייטים; באותה שנה קיפיאני הוכר פעם נוספת כשחקן השלישי בטיבו בעונת אליפות סובייטית – בין אלה ששיחקו בעמדה שלו.

בשנת 1976 קיפיאני זכה עם דינמו טביליסי בשתי מדליות ארד על מקום שלישי בשתי עונות האליפות הסובייטית, שנערכו באותה שנה; קבוצתו זכתה באותה שנה גם בגביע ברית המועצות הראשון שלה; קיפיאני הוכר כשחקן השני בטיבו באותה עונת אליפות – בין אלה ששיחקו בעמדה שלו (כסגן ראשון של אחר מ-11 המצטיינים); בנוסף, הוא זכה בתואר אמן ספורט ברמה בינלאומית של ברית המועצות.

בשנת 1977 קיפיאני השתתף בכל ארבעת המשחקים של נבחרת ברית המועצות במוקדמות מונדיאל 1978 (מול הונגריה ויוון); הוא הבקיע שני שערים במשחקים אלה; ברית המועצות סיימה במקום השני בבית (אחרי הונגריה) ולא העפילה למונדיאל; באותה שנה קיפיאני זכה עם דינמו טביליסי במדליית כסף על סגנות אליפות ברית המועצות; הוא גם נכלל לראשונה ברשימת 11 המצטיינים של עונת האליפות הסובייטית (כשחקן המצטיין בעמדה שלו); בנוסף, הוא זכה בפרס כדורגלן השנה בברית המועצות מטעם השבועון הסובייטי "פוטבול".

בשנת 1978 קיפיאני זכה עם דינמו טביליסי באליפות ברית המועצות השנייה של הקבוצה; בנוסף, הוא נכלל בפעם השנייה ברציפות ברשימת 11 המצטיינים של עונת האליפות הסובייטית.

מתוך ששת המשחקים של נבחרת ברית המועצות בשנים 1978–1979 במוקדמות אליפות אירופה 1980, קיפיאני השתתף בשלושה, שנערכו בשנת 1979; באותה שנה הוא זכה עם דינמו טביליסי בגביע ברית המועצות השני שלו; בנוסף, הוא הוכר כשחקן השלישי בטיבו בעונת האליפות הסובייטית – בין אלה ששיחקו בעמדה שלו (כסגן שני של אחד מ-11 המצטיינים).

בשנת 1980 קיפיאני הגיע שוב עם דינמו טביליסי לגמר הגביע הסובייטי, אך הפעם קבוצתו הפסידה בו – לשחטאר דונצק; למרות זאת, הקבוצה הגאורגית היא שנשלחה לגביע אירופה למחזיקות הגביע, משום ש"שחטאר" זכתה במקום השני באותה עונת אליפות וקיבלה את הזכות להתמודד גביע אופ"א; באותה שנה, קיפיאני הוכר כשחקן השני בטיבו של עונת האליפות הסובייטית – בין אלה ששיחקו בעמדה שלו (כסגן ראשון של אחד מ-11 המצטיינים).

בשנים 1980–1981 קיפיאני השתתף במשחקיה של דינמו טביליסי בגביע אירופה למחזיקות הגביע; ב-13 במאי 1981 הוא שיחק במשך 90 דקות בגמר, שבו קבוצתו ניצחה את קרל צייס יינה ממזרח גרמניה וזכתה בגביע האירופי.

ב-30 במאי 1981 קיפיאני הופיע במשחק החוץ של נבחרת ברית המועצות מול ווילס במוקדמות מונדיאל 1982, שהסתיים בתיקו 0:0; משחק זה לא היה אמור להיות האחרון שלו בנבחרת, אך בספטמבר 1981 הוא שבר ��ת רגלו; אחרי ריפוי השבר, קיפיאני עבר סדרת אימונים, שהחזירה אותו לכושר מלא תוך מספר חודשים; למרות זאת, מאמן הנבחרת בסקוב סירב להחזירו אליה. בסך הכול, קיפיאני הופיע במדי נבחרת ברית המועצות ב-19 משחקים והבקיע שבעה שערים לזכותה.

בנוסף לגביע אירופה למחזיקות הגביע, בשנת 1981 קיפיאני זכה עם דינמו טביליסי במדליית הארד החמישית שלו על מקום שלישי בליגת העל הסובייטית; הוא גם הוכר כשחקן השני בטיבו באותה עונת אליפות סובייטית – בין אלה ששיחקו בעמדה שלו; בנוסף, הוא זכה בתואר אמן ספורט נכבד של ברית המועצות.

קיפיאני הופיע במדי דינמו טביליסי בפתיחת עונת 1982, אך אחרי מספר משחקים החליט לסיים את קריירת המשחק; בסך הכול, הוא הופיע במדי "דינמו" ב-246 משחקים והבקיע 79 שערים לזכותה.

קיפיאני מונה למאמנהּ של דינמו טביליסי בסוף שנת 1983; הוא אימן אותה במהלך כל עונת 1984; קיפיאני פוטר מהתפקיד במהלך עונת 1985 בגלל גירושיו מאשתו הראשונה, לה היה נשוי למעלה מעשר שנים; הנהלת המועדון ראתה בכך צעד בלתי-ראוי ולא התחשבה במיקומה הגבוה של הקבוצה בטבלת האליפות.

עוד בשנת 1985, זמן קצר אחרי פיטוריו, קיפיאני התקבל לעבודה בפרקליטות של גאורגיה הסובייטית – בזכות השכלתו המשפטית ובסיועם של חבריו; הוא גם התחתן שנית. קיפיאני התקדם בפרקליטות עד משרת סגן מנהל המחלקה לפיקוח כללי (תפקידה של מחלקה זו היה פיקוח על התנהלותן של רשויות ומוסדות השלטון ברפובליקה בהתאם לחוקה ולמידת הדין).

בשנת 1988 קיפיאני התפטר מעבודתו בפרקליטות ומונה שוב למאמנהּ של דינמו טביליסי, ששיחקה עדיין בליגת העל הסובייטית; אחרי שאימן אותה בעונות 1988 ו-1989, מנהלי הקבוצות הגאורגיות החליטו להוציא אותן מכל הליגות הסובייטיות; קיפיאני מחה על הוצאתה של דינמו טביליסי מליגת העל של ברית המועצות, כי צעד זה נישל אותה מיריבוֹת ראויות; לקולו לא היה השפעה.

קיפיאני המשיך לאמן את דינמו טביליסי גם בעונת 1990, שבה היא הופיעה בליגת העל הגאורגית; בשנת 1991 הוא נפגע בראשו בתאונת דרכים ופרש מתפקיד המאמן הראשי של הקבוצה; קיפיאני נשאר כעוזר מאמן ובמקביל שימש במשך שמונה חודשים כמנהל נבחרת גאורגיה; בעונות 1990 ו-1991 "דינמו" זכתה בשתי אליפויות ובשני גביעים של גאורגיה.

בפגרת החורף של עונת 1991–1992, כאשר דינמו טביליסי הייתה במחנה אימונים בקפריסין, קיפיאני (אז עוזר מאמן) קיבל הצעה לאמן את אולימפיאקוס ניקוסיה מליגת העל הקפריסאית; הוא הסכים להצעה והחל לאמן את הקבוצה הקפריסאית שמונה מחזורים לפני תום עונת 1991–1992; הגעתו סייעה לקבוצה לשרוד בליגת העל.

לקראת עונת 1992–1993 קיפיאני הביא לאולימפיאקוס ניקוסיה שני שחקני עבר של דינמו טביליסי; בעונה זו הקבוצה עלתה לחצי הגמר של הגביע הקפריסאי וסיימה במקום ה-11 בליגת העל הקפריסאית (מתוך 14 קבוצות).

קיפיאני נשאר בקפריסין גם אחרי שסיים למלא את תפקיד המאמן באולימפיאקוס ניקוסיה בשנת 1993; הוא פתח שם יחד עם שותפים קפריסאים מסעדה לדוברי רוסית, שפשטה את הרגל כעבור כשנתיים.

קיפיאני חזר לגאורגיה בשנת 1995 ומונה שוב למאמנהּ של דינמו טביליסי; הוא אימן את הקבוצה במשך שתי עונות וזכה איתה בכל התארים המקומיים: שתי אליפויות, שני גביעים ושני סופר קאפים של גאורגיה.

בשנת 1997 קיפיאני אימן את נבחרת גאורגיה, ואילו בשנת 1998 את קבוצת שיניק ירוסלבל, ששיחקה בליגת העל הרוסית.

בשנת 1999 קיפיאני חזר לגאורגיה ומונה למאמנהּ של טורפדו כותאיסי מליגת העל הגאורגית; בעונת 1999–2000 הוא זכה איתה באליפות גאורגיה השנייה שלה ברציפות (באותה תקופה הוא התגרש מאשתו השנייה).

במקביל לעבודתו ב"טורפדו", בדצמבר 1999 קיפיאני מונה בפעם השנייה למאמן נבחרת גאורגיה, אך הפעם בצוותא עם רוואז דזודזואשווילי; השניים אימנו את הנבחרת עד שנת 2001. בעונת 2000–2001 קיפיאני הוביל את טורפדו כותאיסי לזכייה באליפות נוספת ובגביע הגאורגי.

דוד קיפיאני נהרג בשנת 2001 בתאונת דרכים; על שמו נקרא הגביע הגאורגי, וכן האצטדיון של העיירה גוּרגַ'אַני שבחבל קאחתי.

נכון לשנת 2014, קיפיאני ניצב במקום ה-44 במועדון המבקיעים של גריגורי פדוטוב, עם 115 שערים (המועדון הלא-רשמי מהווה דירוג של כדורגלנים סובייטים ורוסים, שהבקיעו 100 שערים ויותר במשחקים רשמיים בכל המסגרות; קיפיאני הוא השלישי ברשימה מבין ארבעת הכדורגלנים הסובייטים שהבקיעו 115 שערים, כאשר הדירוג תלוי במספרם השונה במפעלים שבהם הובקעו).

דינמו טביליסי

• גביע אירופה למחזיקות הגביע: 1981
• אליפות ברית המועצות: 1978
• מדליית כסף על סגנות אליפות ברית המועצות: 1977
• חמש מדליות ארד על מקום שלישי בליגת העל הסובייטית: 1971, 1972, 1976 (אביב), 1976 (סתיו), 1981
• שני גביעי ברית המועצות: 1976, 1979
• אליפות גאורגיה: 1995–1996, 1996–1997 (כמאמן)
• הגביע הגאורגי: 1996, 1997 (כמאמן)
• הסופר קאפ הגאורגי: 1996, 1997 (כמאמן)

טורפדו כותאיסי

• אליפות גאורגיה: 1999–2000, 2000–2001 (כמאמן)
• הגביע הגאורגי: 2001 (כמאמן)

אישיים

• פרס כדורגלן השנה בברית המועצות: 1977
• נכלל פעמיים ברשימת 11 המצטיינים של עונת האליפות בברית המועצות: 1977, 1978

מדיה וקבצים בנושא דוד קיפיאני בוויקישיתוף

• דוד קיפיאני, באתר Transfermarkt
• דוד קיפיאני, באתר WorldFootball.net
• דוד קיפיאני, באתר National Football Teams
• דוד קיפיאני, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt