דו"ח ורבה-וצלר

דו"ח ורבה-וצלר, שהיה חלק מהפרוטוקולים של אושוויץ (וגם: דו"ח אושוויץ),^[1] הוא מסכת העדויות הראשונה שנרשמה מפיהם של אסירים שנמלטו ממחנה הריכוז אושוויץ באפריל 1944. הדו"ח הופץ בעולם המערבי החל מאמצע מאי 1944, וגרם בפעם הראשונה להבנה לגבי מהות והיקף ההשמדה של היהודים בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית ולעצירה חלקית של השמדת יהודי הונגריה.

בריחתם של ורבה ווצלר

באפריל 1944 הצליחו שני יהודים סלובקים בשם רודולף ורבה (ולטר רוזנברג) ואלפרד וצלר להימלט ממחנה הריכוז אושוויץ. אף על פי שהיו ניסיונות בריחה קודמים, רובם ככולם נכשלו בשל השמירה ההדוקה והאכזרית על המחנה, ובשל הצורך של הנמלטים לעבור קילומטרים רבים בסביבה עוינת, במצב פיזי ירוד ובלי כל יכולת להסוות עצמם כאזרחים מקומיים. ייתכן שהיו ניסיונות מוצלחים קודמים, אך הם לא נרשמו.

ורבה ווצלר שיתפו פעולה עם מחתרת שפעלה באושוויץ, וריכזו מידע רב מתוך תצפיות והאזנה לדברי שומרים נאצים במקום. את הדברים הידועים להם העבירו מיד עם הגיעם, כעבור שבועיים של נדודים, לעיירה הסלובקית ז'ילינה (Zillina), לידי נציג "מרכז היהודים" הסלובקי במקום, ארווין שטיינר. שטיינר הזמין מיד את ראש מרכז היהודים מברטיסלאבה, אוסקר קרננסקי, להגיע למקום ולרשום את העדות. קרננסקי כתב דו"ח בן כ-30 עמודים, הוא "פרוטוקול אושוויץ של ורבה ווצלר".

פרטי העדות

ורבה ווצלר מסרו את הידוע להם מתוך התרשמות, תצפיות, עדויות של חברי מחתרת אחרים והאזנה לדברי שומרים. הם העריכו את מספר הנרצחים באושוויץ בכ-1,750,000 נפש, רובם יהודים. הם גם דיווחו על ההיערכות ל"קליטת" 800,000 יהודי הונגריה לצורך השמדתם.

העברת העדות למערב

הדו"ח הועבר לברטיסלאבה, לראש "קבוצת העבודה" במקום, הרב מיכאל דב ויסמנדל. ב-16 במאי, עם התחלת גירוש יהודי הונגריה להשמדה, שיגר הרב מסר מקוצר ליצחק שטרנבוך, נציג ועד ההצלה של אגודת הרבנים בארצות הברית, שישב בשווייץ. בסוף המסר תבע מבעלות הברית להפציץ את מחנה הריכוז ואת מסילות הרכבת המובילות אליו.

נקודה חיונית נוספת שראה הרב לעצמו הייתה להזהיר את יהודי הונגריה. ב-28 באפריל ביקר בברטיסלאבה ישראל (רז'ה) קסטנר, ממנהיגי יהדות הונגריה, וקיבל לידיו את הדו"ח, אך לא ברור מה עשה קסטנר עם הדו"ח. לדעתה של רות לין, הוא ככל הנראה לא פרסמו מחשש לסכן את העסקה שחתם עם אדולף אייכמן "סחורה תמורת דם".^[2] על גרסה זו ערער החוקר יהודה באואר, בטענה לחוסר הוכחות לביקורו של קסטנר בברטיסלאבה או לקבלתו את הדו"ח.

במקביל העביר ויסמנדל, לצד עמיתו אוסקר נוימן, אזהרה מפורשת לנציג ועד ההצלה האורתודוקסי בהונגריה, פילפ פרוידיגר. בעדותו של פרוידיגר במשפט אייכמן הוא מסר שהעביר את האזהרה לראש היודנראט בבודפשט, לאנג'לו רוטה, נונציו (שגריר האפיפיור) בעיר, ולעוצר מיקלוש הורטי. במאי 1944 הועבר הדו"ח גם לנונציו בברטיסלאבה.

ויסמנדל גם הצליב את הנתונים עם עדויותיהם של בצלאל (צ'סלב) מורדוביץ' וארנושט רוזין שברחו ב-27 במאי מאושוויץ. הם אימתו את בסיס העדות של ורבה ווצלר ובמיוחד את התחלת רצח יהודי הונגריה והוסיפו עוד לגבי 3,000 יהודים יוונים שנשלחו להשמדה במחנה. הוא הרחיב את הדו"ח וניסה להעבירו למערב דרך איסטנבול. שליח אחד, שנחשב מהימן, העביר את הדו"ח לידי הגסטפו ^{[דרושה הבהרה]} בבודפשט. ב-13 ביוני קיבל לידיו נציג ממשלת צ'כוסלובקיה בגולה בז'נבה, דוקטור ירומיר קופצקי, עותק של הדו"ח המלא מידי נציג של "קבוצת העבודה". הוא העביר מברק לנציג הקונגרס הציוני העולמי ולקונסוליה הבריטית בברן. משם התגלגל הדו"ח גם לקונסוליה האמריקאית ולסוכנות הביון האמריקאית בשווייץ. ב-18 ביוני 1944 שודרו חלקים מן הדו"ח ברשות השידור הבריטית, ה-BBC.

ערוץ הפצה נוסף עבר דרך משה קראוס, שהיה מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט, שפעל בחסות הקונסול השווייצרי, חסיד אומות העולם קרל לוץ. הוא קיבל, כנראה בסוף מאי 1944, עותק של הדו"ח מיוסף רייזנר, יהודי שעבד בקונסוליה הטורקית בבודפשט והפיץ אותו בשישים עותקים – שהועברו ליודנרט, לנציגים ציונים (אך לא לקסטנר), לנציגי מדינות נייטרליות כאל סלוודור, שווייץ, שוודיה ועוד, ולאישים בכירים בצמרת ההונגרית.

ג'ורג'ה מנדל-מנטלו יהודי ודיפלומט של אל סלוודור בשווייץ, יזם נסיעה של בלדר לבודפשט לבירור המצב. משה קראוס מסר לו דו"חות,^[3] כולל תמצית של דו"ח ורבה-וצלר, וב-21 ביוני 1944 הגיעו הדו"חות לג'ורג' מנטלו,^[4] שמיד הפיץ עותקים ליעדים רבים, בשווייץ ובעולם, וההשמדה באושוויץ עלתה לכותרות העיתונים השווייצריים ואחר כך העולמיים. בעקבות הרעש התקשורתי פנו מדינות וגופים רבים לשליט ההונגרי מיקלוש הורטי בבקשה להפסיק את ההשמדה.

השפעת הדו"ח

הידיעות הבדוקות שהגיעו למערב בסמוך לגירוש יהודי הונגריה גרמו להפעלת לחץ מצד ממשלות נייטרליות על עוצר הונגריה, מיקלוש הורטי.

נשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט שלח מכתב מאיים (על ידי שר החוץ קורדל הול) ב-26 ביוני 1944 לשליט הונגריה מיקלוש הורטי ובו נכתב: "אני סומך לא רק על שיקולים הומניטריים אלא גם על כוח הנשק... גורל הונגריה לא יהיה כמו אף אחת מהארצות התרבותיות... אלא אם המשלוחים יופסקו מידית".^[5] מספר ימים אחר כך, ב-2 ביולי 1944, הוכתה בודפשט קשות בהתקפת 600 מפציצים אמריקאים. המכתב (עם מכתבים נוספים של מלך שוודיה, האפיפיור ועוד) יחד עם ההפצצה שכנעו את הורטי להפסיק את המשלוחים לאושוויץ.^[6] ואכן הורטי עצר את המשלוחים ב-9 ביולי, למעט יוצאים מהכלל.

פרסום הדו"ח במדינת ישראל

עד שנת 1998 לא פורסם הדו"ח בספרי הלימוד בשפה העברית.

בשנת 1998 יזמה פרופ' רות לין (אנ') מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, הענקת תואר דוקטור לשם כבוד לרודולף ורבה על ידי האוניברסיטה, וכן יזמה את פרסום זיכרונותיו בתרגומם של יהושע בן עמי ושלומית קדם.

במאמרה משנת 2004^[2] ובספרה (שפורסם בשפה האנגלית באותה שנה),^[7] תיארה פרופ' לין את היעדר סיפור דו"ח ורבה-וצלר בספרי לימוד ההיסטוריה בישראל עד פרסום ספרו של ורבה בשפה העברית.

לעומתה, טען פרופ' יהודה באואר כי קיום הדו"ח לא הוסתר.^[8] עם זאת, הוא הביע את הערכתו לוורבה ולפועלו, ובריאיון לעיתון "מקור ראשון" משנת 2006, אף צוטט באומרו כי "הסיפור צריך להיכתב בספרי הלימוד לבתי הספר. מדובר במעשה גבורה בלתי רגיל".^[9]

לקריאה נוספת

רודולף ורבה, ההכנות לשואה בהונגריה: דיווח על ידי עד ראייה (תרגם: יהושע בן עמי; ערכה: יעל זיידמן), ונקובר: University of British Columbia,‏ 1994.
רודולף ורבה (עם אלן בסטיק), ברחתי מאושוויץ (תרגמו מאנגלית: יהושע וייס בן עמי ושלומית קדם; עריכה לשונית: גבריאלה אביגור-רותם), הוצאת אוניברסיטת חיפה, תשנ"ח-1998.
יהודה באואר, הפרוטוקולים של אושוויץ, ילקוט מורשת פ, תשס"ו, עמ' 159–167

Linn, Ruth (2004). Escaping Auschwitz: A Culture of Forgetting. Cornell University Press. ISBN 0-8014-4130-7.
Randolph L. Braham and William J. vanden Heuvel, The Auschwitz Reports and the Holocaust in Hungary, New York, Columbia University Press, 2011

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דו"ח ורבה-וצלר בוויקישיתוף

הטקסט המלא של הדו"ח (באנגלית)
אושוויץ, הפרוטוקולים של-, באתר יד ושם - מרכז המידע אודות השואה
רות לין, ‏הבריחה מאושוויץ: מדוע לא סיפרו לנו על כך בבית הספר, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 163–184
- יהודה באואר, ‏תגובה על מאמרה של רות לין, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 185–189
אילה נדיבי, ‏הפצת דו"ח אושוויץ ודו"ח שואת יהודי הונגריה והשפעותיה, באתר "דעת": בתוך: ילקוט מורשת, 83, ניסן תשס"ז, עמ' 53–84
דו"ח ורבה-וצלר (אורכב 28.08.2006 בארכיון Wayback Machine), באנציקלופדיית השואה (באנגלית)
אורי דרומי, "מדינת הקסטנרים שלכם", באתר הארץ, 25 בינואר 2005
- רות לין, קריאת ביניים – תשובה לאורי דרומי, באתר הארץ, 2 בפברואר 2005
אורי דרומי, למטה מחכים הגרמנים, באתר הארץ, 21 באפריל 2009

Linn, Ruth (2011). "Rudolf Vrba and the Auschwitz Reports: Conflicting Historical Interpretations". In Braham, Randolph L.; vanden Heuvel, William .J (eds.). The Auschwitz Reports and the Holocaust in Hungary. New York: Columbia University Press. pp. 153–210. ISBN 978-0-88033-688-8.

עדותו של פיליפ פנחס פרוידיגר במשפט אייכמן, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

^ זהו שם כללי יותר המרחיב את עדותם של ורבה ווצלר עם עדויות נוספות.
^ ¹ ² רות לין, ‏הבריחה מאושוויץ: מדוע לא סיפרו לנו על כך בבית הספר, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 163–184
^ אילה נדיבי, ‏הפצת דו"ח אושוויץ ודו"ח שואת יהודי הונגריה והשפעותיה, באתר "דעת": בתוך: ילקוט מורשת, 83, ניסן תשס"ז, עמ' 53–84
^ John Lamperti, El Salvador's Holocaust Heroes
^ Kranzler, David (2000). The Man Who Stopped the Trains to Auschwitz: George Mantello, El Salvador, and Switzerland's Finest Hour. Syracuse University Press. p. 16. ISBN 978-0-8156-2873-6. I rely not only on humanity, but also upon the force of weapons...Hungary's fate will not be like any other civilized ..unless the deportations are stopped.
^ משפט אייכמן, עדותו של פינחס פרודיגר, ממנהיגי יהדות הונגריה, באתר מיזם "נזכור" (Nizkor) (באנגלית)
^ Linn, Ruth (2004). Escaping Auschwitz: A Culture of Forgetting. Cornell University Press. ISBN 0-8014-4130-7.
^ יהודה באואר, ‏תגובה, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 185–189
^ אתי אלבוים, "עם ישראל אוהב גיבורים מתים", באתר מקור ראשון, ‏15 במאי 2006

[1] זהו שם כללי יותר המרחיב את עדותם של ורבה ווצלר עם עדויות נוספות.

[תאוריה-לין-2] ¹ ² רות לין, ‏הבריחה מאושוויץ: מדוע לא סיפרו לנו על כך בבית הספר, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 163–184

[3] אילה נדיבי, ‏הפצת דו"ח אושוויץ ודו"ח שואת יהודי הונגריה והשפעותיה, באתר "דעת": בתוך: ילקוט מורשת, 83, ניסן תשס"ז, עמ' 53–84

[LTR-Lamperti-4] John Lamperti, El Salvador's Holocaust Heroes

[LTR-Kranzler2000-5] Kranzler, David (2000). The Man Who Stopped the Trains to Auschwitz: George Mantello, El Salvador, and Switzerland's Finest Hour. Syracuse University Press. p. 16. ISBN 978-0-8156-2873-6. I rely not only on humanity, but also upon the force of weapons...Hungary's fate will not be like any other civilized ..unless the deportations are stopped.

[6] משפט אייכמן, עדותו של פינחס פרודיגר, ממנהיגי יהדות הונגריה, באתר מיזם "נזכור" (Nizkor) (באנגלית)

[LTR-Linn-7] Linn, Ruth (2004). Escaping Auschwitz: A Culture of Forgetting. Cornell University Press. ISBN 0-8014-4130-7.

[8] יהודה באואר, ‏תגובה, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 185–189

[9] אתי אלבוים, "עם ישראל אוהב גיבורים מתים", באתר מקור ראשון, ‏15 במאי 2006

[1]