בישול שדה

בישול שדה הוא יישום של שיטות בישול שונות בחיק הטבע, ללא היעזרות במבנים. הבישול בשדה נבדל מהבישול בבית בכך שהוא לא מתבסס על מטבח ולא עושה שימוש בשטח בישול ייעודי. מכיוון שאנשים רבים במגוון סיטואציות נמצאים מחוץ לבית, במידה והם רוצים לבשל מזון ולא רק להסתפק במזונות שנאכלים כמות שהם, הם עושים שימוש בשיטות בישול המותאמות לשטח בו הם נמצאים. בתרבויות עתיקות היכולת להבעיר אש בתוך מבנים בלי שיגרם נזק הייתה מוגבלת ולכן רוב הבישול היה נעשה בחוץ. עם התפתחות כלים כגון תנור ביתי, כירה, פתילייה, קמין וכדומה נעשה נוח ויעיל יותר לבשל בתוך הבית. עם זאת מעולם לא חדל האדם לבשל גם בחוץ במגוון הזדמנויות. כיום בישול שדה נעשה בעיקר כפעילות חברתית (כגון קומזיץ) או במהלך שהות ממושכת בטבע כגון בטיולים, מסעות ופעילות צבאית.

סוגי המזונות המבושלים בחוץ שונים במידה מסוימת ממזונות שרגילים לבשל בבית, אך גם לסוג הפעילות שבמהלכה מתבצע הבישול יש תפקיד מפתח בקביעת סוגי המזונות.

אנשים המבשלים בחוץ כפעילות עצמאית ולא כחלק משהות ממושכת יותר בחיק הטבע יכולים לעשות שימוש במגוון רחב של מוצרים, שכן כל המצרכים זמינים להם בבית או בחנות סמוכה ואין צורך לדאוג לשימור המזון באופן מיוחד.

לעומתם מטיילים או חיילים השוהים ממושכות בטבע מוגבלים למזונות שאינם מתקלקלים ללא קירור ושנוחים לנשיאה בתרמיל. בפרט, מזונות בעלי תכולת נוזלים גבוהה, כגון ירקות, מזון מהחי וכדומה יכבידו על משאם ולכן יעדיפו מוצרי מזון יבשים או מזון מיובש. אנשים המתמצאים בענייני סיירות וכישורי הישרדות יעשו לעיתים שימוש במזון מן הטבע כגון צמחי בר אכילים, דגים וכדומה.

לאנשים השוהים בטבע לזמן ממושך תהיה העדפה למזונות עתירי אנרגיה שיספקו די אנרגיה לפעילות.

מזונות קלים לבישול, ובפרט אלו הדורשים רק מים לשם בישולם, זוכים לפופולריות בבישול בחוץ. בקבוצה זאת ניתן למנות אורז, פסטה למיניה, נקניקיות וסוגים שונים של ארוחות טלוויזיה.

הדרך המסורתית לבישול בחוץ (ולמעשה דרך הבישול העתיקה ביותר הידועה לאנושות) היא בישול במדורה. הבישול נעשה באמצעות הנחת המזון בתוך המדורה, כגון תפוחי אדמה, או בישול באש המדורה כאשר המזון מוחזק באמצעות שיפוד. שימוש במדורה נפוץ גם עבור שיטות בישול נוספות. היתרון המרכזי של שימוש במדורה הוא ניצול משאבי הטבע ליצירת החום. למדורות יש גם חסרונות, סכנת שרפה, חוסר בחומר בעירה מתאים במקום הבישול ובאזורים רבים חל איסור חוקי על הבערת מדורות.

בפרט בתרמילאות, בישול בסיר היא שיטת בישול רווחת בחוץ, והיא משמשת לחימום מזון ועיבודו, להכנת משקאות חמים או הרתחת המים לבדם לשם עיקורם. בישול בסיר יכול להיעשות על גבי מדורה או על גבי גזייה. סירים ייעודיים לבישול בחוץ יהיו עשויים מחומרים קלים על מנת להקל את נשיאתם, בפרט רווח השימוש בסירי אלומיניום.

צלייה היא כנראה הדרך הפשוטה ביותר לבישול במדורה והיא נעשית לרוב באמצעות החזקת המזון מעל האש באמצעות שיפודים. בפרט יש לציין צליית נקניקיות ומרשמלו בדרך זו.

קצת פחות פשוט, אך יותר נפוץ, היא צלייה באמצעות מנגל, צליית המזון על גבי רשת ברזל שמתחתיה גחלים לוחשות.

אמנם הטיגון אינו דרך פופולרית במיוחד לבישול בחוץ אך יש העושים שימוש גם בטיגון. בפרט משתמשים בשיטת בישול זו עבור מאכלי ים שונים הניצודים בטבע. כמו כן יש המכינים חביתיות וחביתות.

מחבתות לשימוש בטיולים עשויות להיות ללא ידית לשם חיסכון במקום בתרמיל. שימוש במחבתות מסוג זה נעשה בעזרת כלי דמוי ��בת המשמש להזזת המחבת.

כבר בשנות ה-40 של המ��ה ה-20 פעל נגה הראובני במסגרת שרות ההגנה ל"חינוך שדה", שעיקרו הכרת טבע הארץ לצורך שימושים מעשיים בשטח, ובכלל זה בישול שדה. עם הקמת צה"ל היה לראש מדור חינוך שדה בחיל החינוך לאחר שחרורו הקים את נאות קדומים המקיימת הדרכות בחינוך שדה לתלמידים ולציבור הרחב.

כיום בישולי שדה מהווים אמצעי חינוכי במסגרת החינוך הבלתי פורמלי הנהוג בעיקר בתנועות נוער, ואכן ניתן באמצעותם להשיג רבים ממאפייני החינוך הבלתי פורמלי.

• מעורבות חברתית פעילה למען הכלל הבאה לידי ביטוי בעשייה למען הקבוצה כולה ולעיתים גם לקבוצה רחבה יותר.
• אקטיביות של החניכים בתהליכי החינוך על ידי שיתופם בהחלטות, תוך לקיחת אחריות על מלאכות הבישול, והנהגה פנימית של חניכים את עצמם, בין אם באופן לא מאורגן ובין אם באמצעות הטלת אחריות פיקוח.
• וולונטריות: יכולת בחירה גבוהה של החניכים באופן מעורבותם ובמידתה.
• פעילות רב-ממדית: החניך צריך להפגין יכולות רבות ומגוונות בעת בישול עם חבריו הכוללות מיומנויות טכניות, שימוש בידע, כישורים בין אישיים ועוד.
• פיקוח חברי: ההנעה להכנת האוכל נוצרת באמצעות הסברה ושכנוע מתוך מטרה משותפת למלא את הצרכים הבסיסיים של כל חניך וחניך ללא צורך באיסורים וסנקציות.

עקרונות חינוכיים נוספים באים לידי ביטוי בשימוש בבישולי שדה:

• הערכת הסביבה הטבעית: הכנת הארוחות בסביבה הטבעית והשימוש בצמחים הגדלים בה מקרבים את החניך אל הטבע. הדבר מגדיל את ידיעות החניך על הצמחייה, ומפיג חששות שיש לחניכים לגבי החוץ והטבע.
• התנסות קבוצתית: העבודה עם מדורות, כיריים, סאג'ים, כלים ושיטות עבודה אלטרנטיביות (אחרות מאלו שבמחנה הנייח) מחייבת את החניכים לשיתוף פעולה. החניך מרגיש חלק הכרחי מהקבוצה כיוון שכל אחד מקבל עליו תפקיד המשמעותי ליצירת הארוחה. הדבר יוצר גיבוש קבוצתי.
• יצירתיות: המצב יוצא הדופן בו עומדים החניכים ובו הם נדרשים לעמוד במשימה ייחודית בתנאים לא שגרתיים מחייבת אותם למצוא פתרונות יצירתיים כדי להתגבר על בעיות שונות. למשל, יש למצוא פתרון להיעדרם של כלי מטבח שאינם בנמצא או מחסור במרכיב זה או אחר. מצבים אלו מלמדים את החניך להיות יצירתי ולפתח כושר אלתור. בנוסף, הדבר מביא את החניכים לשתף זה את זה בבעיותהם מתוך כורח והבנה כי שיתוף פעולה הוא תנאי לפתרון בעיות עמוקות ומקיפות.
• עשיה: בניגוד לבישול כל ארוחת חוץ אחרת, בבישולי השדה החניך מרגיש כי הוא מכין את הדברים מאפס. בניגוד להכנת תירס מוכן או שניצל קפוא, החניך לש את הבצק, שוטף את העלים של החסה, מדליק את האש תוך שיתוף פעולה וגילוי אחריות.

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: בישול שדה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בישול שדה

• גזייה
• מנגל

• בדרך להיות מדריך, אוגדן הדרכה בהוצאת חטיבת בני המושבים, סמינר מד"צים 2006.
• "בישולי שדה"?, כתבה על בישולי שדה באתר המרכז הארצי לצופיות.

• בישול בחיק הטבע, דף שער בספרייה הלאומית