אמנת טאורוגן
אמנת טאורוגן היא הסכם אי-לוחמה שנחתמה בין מפקדי הכוחות של פרוסיה ורוסיה בטאורוגן ב-30 בדצמבר 1812. באמנה הסכימה פרוסיה לנטוש את הברית הכפויה עם נפוליאון ולהימנע מלסייע לכוחותיו הנסוגים של נפוליאון.
בשנים 1806-1807 הובסה פרוסיה על ידי צרפת של נפוליאון והפכה, בעקבות חוזה טילזיט, למעין מדינת חסות של צרפת. כאשר פלש נפוליאון לרוסיה בשנת 1812, הסכים פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה, להצטרף למתקפה נגד רוסיה תמורת הבטחה לקבל את השליטה במדינות הבלטיות לאחר תבוסת רוסיה. כוחותיו של פרידריך, בפיקוד הגנרל יורק (Hans David Ludwig Yorck von Wartenburg), הוצבו באגף השמאלי של כוחותיו של נפוליאון, בצפון. לאחר שהתברר שצבאו של נפוליאון הובס, וצבאו של יורק נותק מצבאו של נפוליאון, ניהל הגנרל יורק מגעים סודיים עם יריבו הגנרל דייביטש, מפקד הצבא הרוסי. מגעים אלו הביאו לחתימת אמנת טאורוגן בו הוסכם על אי לוחמה בין פרוסיה לרוסיה, וכוחות רוסיה הורשו לעבור דרך שטח פרוסיה כדי לזנב בכוחות צרפת הנסוגים[1].
לאחר חתימת אמנת טאורוגן, טען פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה, בפני נפוליאון, שההסכם נחתם על ידי הגנרל יורק ללא סמכות. הוא הורה על העמדתו של יורק בפני בית דין צבאי על הבגידה שבחתימת אמנת טאורוגן, אך הדבר לא יצא אל הפועל. לעומת זאת, בקרב העם הפרוסי הובעה שמחה גדולה על אמנת טאורוגן, שפורשה כהכרזת עצמאות של פרוסיה מצרפת. אף שהמלך פרידריך וילהלם השלישי התנער מאמנת טאורוגן, פרוסיה התקדמה בכיוון של התנתקות מצרפת וחבירה לרוסיה. ניסיונה של צרפת לגייס כוחות פרוסיים אחרים לסייע לה במקום כוחותיו של יורק לא צלח, בגלל התחמקות של הגנרל הפרוסי בולוו. ב-28 בפברואר 1813 כבר התייצבה פרוסיה באופן פומבי בצד של רוסיה, עם חתימת חוזה קאליש.
במרץ 1813 טיהרה ועדת בדיקה את הגנרל יורק מהבגידה שיוחסה לו בחתימה על אמנת טאורוגן. עם זאת, האמנה מעולם לא הוכרה כמעשה רשמי של פרוסיה, והמסמך המקורי של אמנת טאורוגן הוחזק בארכיון הפרטי של משפחתו של יורק ולא בארכיון של פרוסיה. הגנרל יורק ראה זכות גדולה בכך שהוא חתם על אמנת טאורוגן ובכך הניע את שחרור פרוסיה מהצרפתים. הוא דאג שיוצב על קברו פסל בדמותו כשהוא מחזיק עותק של אמנת טאורוגן. הגנרל יורק הרגיש שהתהילה על ההשתחררות מעול הצרפתים נלקחה ממנו שלא בצדק[2].
השאלה האם אכן פעל הגנרל יורק ללא סמכות שנויה במחלוקת. מקובל היום שיורק קיבל אישור בעל פה מפרידריך וילהלם למעשיו, אך אין לכך ראיות משמעותיות[3].
בתודעה ההיסטורית הפרוסית והגרמנית בכלל הייתה אמנת טאורוגן לסמל של חריגה מסמכות פורמלית, הנחוצה למען תועלת האומה. כאשר פנה קלאוס שנק פון שטאופנברג, מנהיג קשר העשרים ביולי האנטי-נאצי, לגנרל הגרמני אריך פון מאנשטיין בניסיון (שלא צלח) לשכנעו להצטרף לקשר נגד היטלר, הוא חתם את פנייתו במילה "טאורוגן!".
