אורי הוכמן

אורי הוכמן

לידה	5 בפברואר 1970 (בן 54) ישראל
מדינה	ישראל
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה
פרופיל ב-IMDb

אורי הוכמן (נולד ב-5 בפברואר 1970) הוא שחקן, במאי ומדבב ישראלי.

אורי הוא בנם של רחל, מורה לפיתוח קול, ויצחק הוכמן, כדורסלן שנפל במלחמת יום כיפור, סבו היה המלחין נסים נסימוב. שירת בתיאטרון צה"ל, ולאחר מכן בלהקת הנח"ל לצד שרון חזיז, דנה ברגר, תומר שרון, יואב צפיר, מומי לוי ואורן שבו. ב-1992 למד בבית הספר למוזיקה "רימון". בשנת 1994 סיים 3 שנות לימוד משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב. ב-2003 השתתף בסדנת משחק שהעביר פיליפ גולייה במסגרת סדנאות הבמה.

ב-1999 זכה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה.

נשוי לשחקנית מיכל פוליצר ולהם שני ילדים^[1]. להוכמן שני ילדים מקשרים קודמים: בת עם אפרת בן צור^[2], ובן עם עלית קרייז. בעבר ניהל זוגיות ארוכה ומתוקשרת עם מרינה שויף^[3].

בשנים 1998–2013 שיחק בהצגת היחיד "געגועי לקיסינג'ר" מאת אתגר קרת שביים ג'ק מסינג'ר בתיאטרון הסימטה^[4]. הצגה זו עלה כ-1,050 פעמים במשך כ-15 שנה, וזכתה במקום הראשון בפסטיבל אדינבורו ובפסטיבל אדלייד^[5].

ב-1999 גילם את ואסילי דאניליץ' בהצגה "הנהר" מאת אלכסנדר אוסטרובסקי שביים יבגני אריה בתיאטרון גשר.

ב-2001 גילם את רובר לה דאם במחזמר "אירמה לה דוס" מאת אלכסנדר ברפור שביים רוני ניניו בתיאטרון חיפה^[6].

ב-2004 שיחק בהצגה "אגדה על קערה ומצקת" שכתב חיים אידיסיס (על-פי סיפור מאת מיכאל אנדה) וביימה צביה הוברמן בתיאטרון אורנה פורת.

מ-2004 משחק במחזמר לילדים "פים פם פה" מאת מיכל חזון שביים ישראל גוריון.

ב-2007 שיחק בהצגת היחיד "מישהו נפל" מאת חגי ליניק שביים אילן תורן בפסטיבל תיאטרונטו^[7].

ב-1993 גילם את יוסל בהצגה "שיינדלה" מאת רמי דנון ואמנון לוי שביים רמי דנון בתיאטרון הקאמרי. ב-1994 גילם את לורנצו בהצגה "הסוחר מוונציה" מאת שייקספיר שביים עמרי ניצן. באותה שנה גילם את הרו בהצגה "דבר מצחיק קרה" מאת סטיבן זונדהיים, ברט שבלוב ולארי גלברט שביים מיכאל גורביץ'. ב-1995 גילם את הסריס בהצגה "פעורי פה" מאת חנוך לוין שביים רוברט סטורואה. ב-1997 גילם את זאבי בהצגה "אדון וולף" שכתב הלל מיטלפונקט (על פי וולפונה מאת בן ג'ונסון) וביים אילן רונן. ב-2000 גילם את ברטולדו בהצגה "קרום" מאת חנוך לוין שביים מיכאל גורביץ'.

ב-1996 גילם אסיר בהצגה "אנה גלקתיה" מאת הווארד בארקר שביימה אופירה הניג בתיאטרון החאן. ב-1997 גילם את הנסיך פיליפ בהצגה "הנסיכה איבון" מאת ויטולד גומברוביץ' שביימה אופירה הניג. ב-2002 גילם את אחמד בהצגה "מילה של אהבה" שכתב וביים מיכאל גורביץ'. באותה שנה שיחק בהצגה "מלחמה על הבית" מאת אילן חצור שביים מיכאל גורביץ'^[8]. ב-2003 שיחק בהצגה "בגידה" מאת הרולד פינטר שביים ארתור קוגן^[9].

ב-2004 גילם את תפקיד המספר בהצגה "המוות יושב לידי" מאת נסים אלוני שעיבדה וביימה מור פרנק; גילם את אדוניה בהצגה "כתר בראש" מאת יעקב שבתאי שביים אילן רונן וגילם את בן קלארק (לצד אושרי סהר) בהצגה "הקומיקאים" מאת ניל סיימון שעיבד וביים אילן רונן בשיתוף עם תיאטרון יידישפיל. ב-2007 גילם את סטיבה ואת פטריצקי בהצגה "אנה קארנינה" שעיבד הלן אדמונסון על פי טולסטוי וביים אילן רונן וגילם סנגור בהצגה "רומנטיקה" מאת דייוויד מאמט שביים מוני מושונוב. ב-2008 גילם את של בריאן בהצגה "אלינג" מאת אקסל הלסטניוס ופטר נאס (על פי ספרו של אינגבר אמביורנסן) שביים רמי הויברגר^[10], וגילם את ביל בהצגה "אוגוסט: מחוז אוסייג'" מאת טרייסי לטס שביים אילן רונן^[11]. ב-2010 גילם רופא בהצגה "ארוחה עם אדיוט" מאת פרנסיס וובר שביים משה קפטן, וגילם את עמוס פופ בהצגה "מוריס שימל" מאת חנוך לוין שביימה יעל רונן^[12]. ב-2011 השתתף בהצגה "פוסט טראומה" שביימה דדי ברון. ב-2013 שיחק בהצגה "החייל האמיץ שוויק" מאת ירוסלב האשק שביים משה נאור. באותה שנה שיחק בהצגה "ליזיסטרטה" שכתב וביים אודי בן-משה (על פי אריסטופאנס)^[13]. ב-2014 גילם את ג'ימי בהצגה "חיזור גורלי" מאת ג'יימס דירדן שביים משה קפטן. ב-2015 גילם מספר תפקידים בהצגה "ז'קו" מאת אילן חצור ובבימויו של איציק ויינגרטן^[14]. ב-2016 החל להשתתף ב"קוריולנוס" מאת ויליאם שייקספיר ובבימוי עירד רובינשטיין^[15], ומספטמבר 2016 גלם את מר ת'נרדייה הפונדקאי (לסירוגין עם אבי קושניר) במחזמר "עלובי החיים". ב-2016 החל גם לגלם את תפקיד אס.אס. אוברגרופנפיהרר פראל (מפקדו של אשריך) בהצגה "לבד בברלין" על פי הנס פאלאדה בבימויו של אילן רונן^[16]. ב-2019 החל לגלם את שמגר במחזמר "גבעת חלפון אינה עונה" המבוסס על הסרט של הגשש החיוור, בבימויו של משה קפטן. ב-2021 גילם את הרב אלישע במחזה "את שאהבה נפשי". החל משנת 2024 משחק בהצגת "מרציפנים" בתפקיד מני.

ב-1995 שיחק בסדרת הטלוויזיה ״הלו פנינה״ בתפקיד יוסי.

ב-1996 התארח בסדרת הטלוויזיה ״עניין של זמן״ ששודרה בטלוויזיה החינוכית גילם עובד בחוות שיקום. באותה השנה גם הופיע בסדרת הטלוויזיה ״אלנבי 46״.

ב-1998 גילם את יעקובי סגן המנהל בשתי קלטות הילדים "טמבולינה והפיסטוקים" שכתבו עמרי יבין, ורחל שיין ארגמן, וביים עדי בנימינוב.

ב-2001 גילם את רונן בסדרה "טייק-אווי" שיצרו יוסי מדמוני, דוד אופק ומיכה שגריר, וגילם חוקר בסרט הטלוויזיה "אמא ו'" שכתבו אבידע לבני ושחר רוזן שגם ביים.

ב-2002 גילם את שאול בסרט "פיתוי" שכתבה עלמה גניהר (על פי ספר בעל אותו שם מאת רם אורן) וביים ערן ריקליס, וגילם את צ'יקו בסדרה "תיק סגור" שכתב רשף לוי וביים שי כנות.

ב-2003 גילם את אשר בסדרת הטלוויזיה "באמצע הסרט" שכתבה נוגה גולדמן וביים אבי כהן; גילם את אשר בסדרה "צימרים" שביים חיים רינסקי ושיחק בסדרה "החצר" שביים אבי כהן בערוץ התכלת.

ב-2004 גילם את דניאל בסדרה "מיכאלה" שביים יצחק שאולי.

ב-2005 שיחק בסרט "דמיונות" שכתבו וביימו נמרוד עציון-קורן וסער לחמי; גילם את חיים לב טוב בסדרת הטלוויזיה "בצפר" שביים ארז בן הרוש וגילם את עוזי בסרט "מה אתה סח" שכתב אבנר ברנהיימר וביים איתן צור.

ב-2008 גילם את מיכה בסדרה "על קצות האצבעות" שביים גל זייד.

ב-2011 גילם סוכן ביטוח בסדרת הטלוויזיה "החיים זה לא הכל" שביים עדי בנימינוב. באותה השנה גילם את אשד מוקד בסדרה "תמרות עשן" שכתב נח סטולמן וביים עודד דוידוף וגילם את עקיבא בסדרה "סימני שאלה" שכתבו עידו דרור ואופיר בביוף וביים אופיר בביוף.

ב-2012 החל לגלם את דיוויד גושן בסדרה "נויורק".

ב-2013 גילם את מנדי בסדרה "הבורר" שכתב רשף לוי וביים שי כנות; גילם את הצייר לייב פוקס בסדרה "שטיסל" שכתבו אורי אלון ויונתן אינדורסקי וביים אלון זינגמן; גילם את ד"ר הוכשטטר בסדרה "בית המשאלות" שכתב וביים חיים בוזגלו; גילם את סורקין בסרט "מחכים לסורקין" שביים יונתן פז; שיחק בסרט "בננות" שביים איתן פוקס; גילם את איציק בסרט "הנוער" שכתב וביים תום שובל, שיחק בסרט "ההיא שחוזרת הביתה" שכתבה וביימה מיה דרייפוס וגילם את סרן עוזי בסרט "רוק בקסבה" שביים יריב הורוביץ.

ב-2014 גילם את דני כצמן בסדרה "עממיות" שכתב וביים נאור ציון ואת טיראן דרור בסדרה "גאליס"

ב-2015 הצטלם לעונה השנייה של הסדרה בלתי הפיך שעלתה במהלך 2016, והשתתף בסדרה מריו בתפקיד גדי (בעלה של נילי). בנוסף לכך הצטלם לסדרה "ג'ינג'י 2015", ששיחק את שבתאי. בדצמבר 2015 הוכמן השתתף בתור הרע בסדרה ג'ינג'י.

ב-2016 כיכב בסדרת המתח של עודד דוידוף המשודרת ב-HOT3, "עקרון ההחלפה" לצידם של ליאור אשכנזי ומוני מושונוב.

כמו כן שיחק ב-2017 בסדרה שמחות את ג'קי ברדוגו ובסרט "הבן-דוד.

בשנת 2018 שיחק בסדרה "מלכות" ששודרה בהוט. ב-2019 שיחק בתפקיד ראשי בסרט הקומי "המחשמלים".

בשנת 2020 שיחק בסדרה הקומית "שנות ה-80" בתפקיד אדמונד אחראי המשמרת בסופר "היפר שוק".

ב-1998 ביים את מופע היחיד "סמולרצ'יק" שהעלה עמי סמולרצ'יק. ב-2000 ביים את ההצגה "קרפדים" - מחזמר קומי שכתבו ערן שדר ואילן גנני והועלתה בתיאטרון צוותא. ב-2003 ביים את ההצגה "פקידים" מאת ניב כהן במסגרת פסטיבל תיאטרון קצר שנערך בצוותא^[17]. ב-2005 ביים את ההצגה "ראיון עבודה" מאת תמר אוהב ציון, הצגה שזכתה בפרס ראשון בפסטיבל תיאטרון קצר. באותה שנה שימש כיועץ אמנותי להצגה "הזירה" שכתב וביים דני ווסרמן בפסטיבל עכו. ב-2006 ביים את הצגת היחיד "עד אפס מקום" בכיכובו של אוהד שחר בפסטיבל תיאטרונטו, הצגה שקיבלה ציון לשבח^[18]. באותה שנה ביים גם את ההצגה "סברס" (בהשתתפות שירי גדני ותומר שרון) שזכתה במקום הראשון בפסטיבל חיפה להצגות ילדים. ב-2007 ביים את ההצגה "ויקי וריי" מאת פיליפ דין בתיאטרון צוותא.

ב-2002 השתתף לצד תומר שרון ועמי סמולרצ'יק במופע הבידור "פלפל אל- חאפלה" שעלה בתיאטרון תמונע ומבוסס על שירי פלפל אל מצרי^[19].

ב-1990 דיבב את און דביבון ואת חזירון בסדרה "דביבוני היער הירוק". ב-1991 דיבב את אנדי ואת קרלוס בסדרה "חבורת הצב המעופף". ב-1992 דיבב את טאבאקי ב"מסיפורי ספר הג'ונגל", ואת בוץ החזיר בסדרה "אגדות יער". ב-1993 דיבב את מיכלאנג'לו בעונה ה-6 של "צבי הנינג'ה". ב-1994 דיבב את קופר הכלב בסרט "השועל והכלבלב". באותה שנה החל לדבב את בילי קרנסטון ב"מייטי מורפין פאוור ריינג'רס" וב"פאוור ריינג'רס זיאו". ב-1995 דיבב את ברוקלין בסדרה "הגרגולים", ודיבב את בובת החייל הסמל בסרט "צעצוע של סיפור". ב-1997 דיבב את הרקולס בסרט "הרקולס" של דיסני. ב-1998 דיבב את נוקה בסרט "מלך האריות 2".

מדיה וקבצים בנושא אורי הוכמן בוויקישיתוף

• אורי הוכמן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אורי הוכמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אורי הוכמן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• אורי הוכמן, בארכיון הבימה
• אלקנה שור, עשה שמות: ריאיון עם אורי הוכמן, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2011
• ליאת רון, ‏"יצאתי מהמרוץ של איפה אני ביחס לאחרים", באתר גלובס, 22 בנובמבר 2012
• פסק זמן עם אורי הוכמן, באתר "Time Out תל אביב", 2012
• מעריב, מתגעגעים לקיסינג'ר, באתר nrg‏, 13 בפברואר 2013
• רותי זוארץ, ‏"הבורגנות באמת משעממת": השחקן אורי הוכמן מבהיר שלא נעלם, באתר מעריב אונליין, 6 בדצמבר 2015