לדלג לתוכן

נוויל מוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.
נוויל פרנסיס מוט
Nevill Francis Mott
מוט, 1952
מוט, 1952
מוט, 1952
לידה 30 בספטמבר 1905
לידס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוגוסט 1996 (בגיל 90)
מילטון קינס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט רלף פאולר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בריסטול עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט קלאוס פוקס, Volker Heine, Jan H. van der Merwe, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סר נוויל פרנסיס מוטאנגלית: Nevill Francis Mott; ‏30 בספטמבר 1905, לידס, אנגליה[1] - 8 באוגוסט 1996, בקינגהאמשייר, אנגליה[2]) היה פיזיקאי אנגלי, אשר זכה בשנת 1977 בפרס נובל לפיזיקה, יחד עם פיליפ אנדרסון וג'ון ואן ולק, על מחקרו בנושא התכונות החשמליות והמגנטיות של מוליכים למחצה אמורפיים[3].

ביוגרפיה

מוט נולד ב-30 בספטמבר 1905 בלידס, אנגליה לליליאן מרי ריינולדס ולצ'ארלס פרנסיס מוט. את התואר הראשון (1927) והתואר השני (1930) עשה בקולג' סנט ג'ון שבאוניברסיטת קיימברידג'[3], ולמד מתמטיקה ופיזיקה תאורטית[1].

בשנת 1933 קיבל מינוי לתפקיד פרופסור לפיזיקה תאורטית באוניברסיטת בריסטול[1][2][3][4].

בשנת 1941 זכה מוט במדליית יוז[4].

בשנת 1948 קיבל מינוי לתפקיד מנהל מעבדת הפיזיקה על שם הנרי אוברטון ווילס (אנ')[4].

בשנת 1953 זכה במדליה המלכותית[4].

בשנת 1954, מונה לפרופסור לפיזיקה יישומית במעבדת קוונדיש, תפקיד בו החזיק עד 1971[1][2][3][4]. בו בזמן, בין השנים 19591966 כיהן כמאסטר של קולג' גונוויל וקאיוס (אנ'), קיימברידג'[4].

עבודתו המוקדמת בקיימברידג' עסקה בניתוח תאורטי של התנגשות גזים, באופן ממוקד בהתנגשות עם ספין מסתובב של אלקטרון כנגד אטום מימן, והובילה למחקרי המשך בנושא אפקטים דומים באלקטרוני הולכה, ובתכונות המגנטיות של מתכות[4].

בשנת 1972 זכה במדליית קופלי[4]. באותה השנה קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הריוט-ואט (אנ')[5].

בשנת 1977 זכה בפרס נובל לפיזיקה יחד עם פיליפ אנדרסון וג'ון ואן ולק, על מחקרו בנושא התכונות החשמליות והמגנטיות של מוליכים למחצה אמורפיים[1][2][3][4].

בשנת 1983, הוענק למוט תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[6].

לאחר שפרש לגמלאות, המשיך לסייע ביישום המחקר שלו על מנת לפתח יישומים ליצור אנרגיה סולארית זולה[2].

מוט נפטר ב-8 באוגוסט 1996 בבית חולים במילטון קינס שבבקינגהאמשייר, אנגליה[2].

פרסומיו[7]

  • "An Outline of Wave Mechanisms" ‏(1930)
  • "The Theory of the Properties of Metals and Alloys" ‏(1936)
  • "Electronic Processes in Ionic Crystals" ‏(1940)
  • "Wave Mechanics and Its Applications" ‏(1948)
  • "The Theory of Atomic Collisions" ‏(1971)
  • Electronic Processes in Non-Crystalline Materials ‏(1971)
  • "Elementary Quantum Mechanics" ‏(1972)
  • "Metal-Insulator Transitions" ‏(1974)
  • "Conduction in Non-Crystalline Materials" ‏(1986)
  • "Can Scientists Believe?" ‏(1991)
  • "High Yemperature Superconductors and Other Superfluids" ‏(1994)
  • "A Life in Science" ‏(1995, אוטוביוגרפיה)
  • "Sir Nevill Mott: 65 Years in Physics" ‏(1995)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים