סורג (אדריכלות)
סורג, או קיר מחיצה (בלטינית: cancellum, באנגלית: rood screen, choir screen או chancel screen, בצרפתית: jubé, בגרמנית: Lettner), באדריכלות כנסייתית, הוא מערכת הלוחות והחיץ הממוקמת בכנסייה בין הספינה לבין אזור בית המקהלה של הכנסייה שבו נערכו הטקסים הנוצריים ושבו היה ממוקם המזבח של הכנסייה. סורג זה היה נפוץ בכנסיית במערב אירופה החל מימי הביניים, והיה עשוי עץ, ברזל או אבן.
מרבית הסורגים בכנסיות הקתוליות הוסרו בתקופת הקונטרה-רפורמציה מאחר שההפרדה החזותית בין העם לבין המזבח והטקסים עמדה בניגוד להחלטות ועידת טרנט, מאידך, סורגים אלה שרדו בכנסיות אנגליקניות, ולותרניות בנות התקופה.
הסורג התפתח במקביל לאיקונוסטאזיס שבכנסייה המזרחית.
תיאור הסורג והתפתחותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח "rood" מקורו במילה הסקסונית שמשמעה צלב. הסורג נקרא בשם זה מאחר שבראשיתו הייתה במרכזו דמותו של ישו הצלוב, ומשני צדדיו נהגו להציב את פסליהם של מרים, אם ישו ויוחנן השליח (בדומה לאיקונוסטאזיס בכנסייה המזרחית, כאשר יוחנן תופס את מקומו של יוחנן המטביל והצליבה את מקום ישו פנטוקראטור). בכנסיות קהילתיות, חלקים מהסורג כוסו טיח, ואילו בכנסיות מרכזיות (קתדרלות) עוטר הסורג בתגליפי עץ דמויי תחרה. שמות הסורג בשפות האירופאיות השונות (כגון pulpitum, Lettner, jubé ו-doksaal - "דוכן תפילה") מרמזים על כך שמקורו של הסורג בארצות אלה בפלטפורמה ממנה קרא הבישוף את כתבי הקודש. בכנסייה האנגליקנית שימש הסורג כבסיס לנרות שהוצבו בראשו והאירו את הכנסייה, ובמרבית הכנסיות באנגליה, ויילס וסקוטלנד, לא כלל הסורג דוכן הקראה עבור הבישוף.
במהלך ימי הביניים לא היה קיים סורג במרבית הכנסיות במערב אירופה (בניגוד לכנסיות המזרחיות), ואולם בעקבות דוקטרינת הטרנסובסטנציאציה שנקבעה בשנת 1215 בועידת הלאטרן הרביעית, הוחלט שקיים צורך להגן על לחם הקודש מפני שימוש בלתי הולם, והחל הצורך בהקמת סורג קבוע בכנסיות. עד אותה עת הייתה הספינה בכנסיות פתוחה לקהל, ושימשה לצרכים חילוניים שונים. תושבי העיר נהגו לסחור בספינה, ולישון בה, ונדרשה הפרדה בינה לבין האזור המקודש.
במערב אירופה, בעקבות הרפורמציה הוחלט בועידת טרנט (1545–1563) כי במסגרת הקונטרה-רפורמציה יש להנגיש את הטקסים הדתיים להמונים, והוחלט על הסרת הסורגים על מנת לאפשר לצופים בטקס לראותו, ולא רק לשמוע אותו, וכבר בשנת 1565 הורה קוזימו דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה על הסרת הסורג בכנסיות בזיליקת סנטה קרוצ'ה וסנטה מריה נובלה. ובכנסיית ג'זו שנבנתה בשנת 1584 ברומא לא הוקם סורג. במהרה הוסרו כל הסורגים בכנסיות הקתוליות שבמערב אירופה, למעט מספר חריגים כגון קתדרלת טולדו.
במהלך הרפורמציה באנגליה נהרסו מרבית הסורגים במטרה להשמיד את התבליטים והתגליפים שעליהם, והסורגים כוסו טיח על מנת למחוק את הציורים שעליהם. כיום אין בבריטניה סורגים מקוריים מימי הבינים, בעקבות צו שהוציא המלך אדוארד השישי בשנת 1547, אף שחלק מהסורגים הושבו בתקופת שלטונה של מרי הראשונה, ומרביתם של אלה הוסרו שוב בתקופת אליזבת הראשונה. הכנסייה האנגליקנית המשיכה להשתמש במקהלה בטקסיה, ולכן נותרה הפרדה בין אזור המקהלה לספינה. בכנסיות האנגליקניות שניבנו לאחר הרפורמציה באנגליה נבנו סורגים בלא סממנים דתיים (בלא הצלבים ופסלי הקדושים), והחל מהמאה ה-17 התפתח הנוהג לשים עם הסורגים את סמל הממלכה המאוחדת. החל מהמאה ה-19 החל מחדש הנוהג להתקין סורגים בכנסיות הקתוליות שבאנגליה, ובמקביל החל שחזורם של הסורגים מימי הביניים (כאשר לא הוצבו בהם פסלי קדושים וסצנת הצליבה, אלא הצלב בלבד).
משמעות סמלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסורג הפריד בין האזור המקודש, בו נערכו הטקסים הדתיים על ידי כוהני הדת והנזירים, לבין הספינה בה נכחו פשוטי העם. חלק מהסורגים מנעו כל צפייה בטקס, אולם היו סורגים בהם היו חרכי צפייה דרכם יכלו לראות את הטקס, או סורגים נמוכים אשר אפשרו לצופים לראות את החפצים שהכומר הגביה במהלך הטקס (כגון גביע היין, הצלב ולחם הקודש). בכנסייה האנגליקנית עצמה החל שימוש בסורג כחלק מהטקס, והוא כוסה בפרוכת בימים מסוים של השנה וזו הוסרה בטקס דתי.
