מיכל בן-נפתלי

מיכל בן-נפתלי

לידה	1963 (בת 61 בערך) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	מיכל בן-נפתלי
מדינה	ישראל, צרפת
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת אוקספורד
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס ספיר (2016)

מיכל בן-נפתלי (נולדה ב-1963) היא סופרת, מסאית, מתרגמת ועורכת ישראלית, זוכת פרס ספיר לשנת 2016^[1].

מיכל בן-נפתלי נולדה וגדלה בתל אביב. למדה לתואר הראשון בחוגים להיסטוריה ולפילוסופיה ולתואר שני בחוג להיסטוריה, שניהם באוניברסיטה העברית. התזה שלה לתואר השני, "הגשרים בין אתמול ומחר: ההרמנויטיקה של בחטין וגדמר מעמדת פוקו" (1990), נכתבה בהדרכת פרופ' גבריאל מוצקין. בשנים 1992–1995 עשתה דוקטורט בפילוסופיה צרפתית בת-זמננו באוניברסיטת אוקספורד בנושא "משחק הדמעות: ליוטאר, דרידה, לוינס והגות 'בעקבות אושוויץ'" (1995) בהדרכתם של אלן מונטיפיורי ורוברט סמית. התגוררה בפריז בשנים 1999–2004. שימשה כמרצה לאורך השנים בקמרה אובסקורה, עלמא, האוניברסיטה העברית, המדרשה לאמנויות. מלמדת בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. היא חברה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו.

בין השנים 2006–2014 ערכה את סדרת הספרים "הצרפתים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרה להגות צרפתית בת-זמננו. היא פרסמה מאמרים רבים, תרגמה, בין היתר, מכתבי ז'אק דרידה, מוריס בלאנשו וז'וליה קריסטבה, חיברה מבואות ואחריות דבר לספרים מתורגמים, קטלוגים ומסות על אמנות על מיכל היימן, מיכל נאמן, טל שוחט, גדעון גכטמן, איה בן רון, בן בז'רנו ואחרים.

בשנת 2014 ערכה סדרה חדשה בהוצאת רסלינג בשם "בדיעבד", סדרה לאסתטיקה עברית.

המסה "על הצער" פרי עטה היא זוכת פרס המסה הטובה של עיתון "הארץ" (2008). בן נפתלי היא זוכת פרס היצירה לסופרים ומשוררים לשנת תשע"ז. ספרה "המורה" זיכה אותה בפרס ספיר לשנת 2016.

ב-2019 הוענק לה תואר אביר מסדר האמנויות והספרות מטעם ממשלת צרפת ופרס ויצו האיטלקי על ספרה "המורה".

מיכל בן-נפתלי מתגוררת לסירוגין בתל אביב ועם בת זוגה דנה אמיר^[2] בחיפה. הייתה בעבר נשואה לפילוסוף הישראלי יוסף ברקוביץ מאוניברסיטת טורונטו.

• כרוניקה של פרידה : על אהבתה הנכזבת של הדקונסטרוקציה (רסלינג)

ספרה הראשון של בן-נפתלי הוא גם הספר הראשון שראה אור בהוצאת רסלינג. זהו ניסיון לדבר על/את הדקונסטרוקציה, משנתו של ז'אק דרידה, במונחים אמוציונליים. הספר כתוב בסוגות שונות – בדיון, מסה, התכתבות, ממואר ומאמר אקדמ��, ועוסק במוטיבים מכריעים בדקונסטרוקציה: ידידות, אהבה ומלנכוליה. התזה המרכזית בספר, לפיה הדקונסטרוקציה היא מעשה ידידות מלנכולית, מופעלת, בין היתר, דרך עיון בממוארים שכתב דרידה על פול דה מאן ודרך כתיבה-מחדש של מגילת רות. תיאור הבליעה המלנכולית האופיינית לדקונסטרוקציה מבקש לקרב בין הדקונסטרוקציה להפרעות אכילה, אנורקסיה ובולימיה. בן-נפתלי מתייחסת בספר למשיכה הומו-ארוטית, ומבקשת לראות דרך הפריזמה הזאת את היחסים בין רות ונעמי, את סרטו של פרד זינמן "ג'וליה" (1977) ואת ספרו האקספרימנטלי של דרידה, "הגלויה".

• הביקור של חנה ארנדט (הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר)

בבסיס ספרה השני של בן-נפתלי סדרה של מפגשים מדומיינים בין הפילוסופית היהודייה-גרמנייה חנה ארנדט לבין ארבע דמויות: שטפן צווייג, דליה רביקוביץ, מיכל בת שאול המלך ותלמידה אלמונית.

הספר מבקש לבחון את תהליך הזיקה האינטלקטואלית להוגה דרך רעיון ה"ביקור" (visitation), בבחינת מעשה עיבור נסי שבו התלמיד או התלמידה הרים ברעיונות של ההוגה, מסגלים את לשונה על לשונם ולבסוף גם מבקשים להתפלמס איתה ואף לגרום לה לחשוב אחרת. כל אחד מפרקי הספר מבוסס על שלב אחר ביצירתה של חנה ארנדט, החל מעבודת הדיסרטציה שלה על "רחל פרנהאגן", המשך ב"המצב האנושי" ו"יסודות הטוטליטריות" וכלה בספרה "חיי הרוח".

בלב הספר עומדת מסה רחבה המציעה קריאה אסתטית-נרטולוגית בספרה של ארנדט אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע, קריאה המתחקה מקרוב אחר לשונו של הדו"ח, האופן שבו ארנדט בוחנת מקרוב את שפתם של אייכמן, התובע, השופטים והעדים, בהתאמה, כבסיס לדיון בסוגיית הבאנליות של הרוע. המסה מבקשת לראות בדו"ח ביטוי לעבודת האבל של ארנדט עצמה על שפת האם שאיבדה.

השיחות המדומיינות בספר עוסקות בסוגיות כגון שירה ופוליטיקה, אפשרותה ואי-אפשרותה של כתיבה מגויסת, אחריות אינטלקטואלית ולבסוף – מיהו או מיהי, למעשה, המחברת האמיתית של ספר קהלת.

• ספר, ילדות : נובלה (רסלינג)

הנובלה מסופרת מנקודת מבטה של בתו הצעירה של לוט. בן-נפתלי מנסה לתאר דרך משפחתו של לוט את 'הלוט' האינהרנטי לכל המשפחות. זהו מעין מדרש-שמות אלגורי על לוט ועל מו-אב, המבקש לעסוק בד בבד בהיסטוריה אינטימית של משפחה, בסטייה ובגילוי עריות, מחד גיסא, ובסוגיות תאולוגיות, מאידך גיסא, החל ב'לוט' שבאברהם, ההכרחי כדי שאברהם יחליט להיענות לצו האלוהי ולהעלות את בנו לעולה, וכלה באלוהים, הלוט והאב הגדול, מו-אב, העומד ביסוד האינטריגה כולה.

• על הפרישות : ארבע מסות (רסלינג)

הספר כולל ארבע מסות:

1. על הפרישות.
2. על הצער.
3. על הכאב.
4. על רצינות ומשחק.

המסה הראשונה, "על הפרישות", המכוננת את היסוד הארס-פואטי של החיבור כולו, בודקת מזוויות שונות את רעיון הפרישות: דה-סוציאליזציה, פרישה מן החברתי, פרישתה של אשה מן הפונקציות המגדריות המיוחסות לה, פרישה שמקורה באב ופרישה שמקורה באם. המסה מנסה לבחון את צורת הכתיבה שמקורה בפרישות, ובכך מבקשת לבטא מוטיב חוזר בכתיבתה של בן-נפתלי, הכרוך בניסיון לפרוש מרעיון הכתיבה כייצוג ריאליסטי של מצב עניינים סוציו-פוליטי.

המסה השנייה, "על הצער" היא זוכת פרס המסה הטובה של עיתון הארץ (2008). המסה עוסקת באנליזה של רעיון הצער, בהלך הרוח הכרוך בצער, וקוראת מקרוב את גילומו של הצער בשיר "תמונה" של דליה רביקוביץ.

המסה השלישית, "על הכאב", מנסה להבין את שפת הכאב החל בגוף-סימפטום וכלה בניסיון לשחזר את הביטוי הסמיוטי של הכאב בייצוג הבוגר, ניסיון שצריך להתגבר על שתי החמצות כביכול: אובדן מיידיות המבע של הכאב התינוקי ואובדן נוכחותה של העדה-אם. המסה קוראת מקרוב שירי כאב של לאה גולדברג, דליה רביקוביץ' ותרצה אתר.

המסה החותמת, "על רצינות ומשחק" יוצאת מזיכרון של משחק ילדות של בן-נפתלי כדי להציע פרשנות על משחק הפורט-דה של נכדו של פרויד ב"מעבר לעיקרון העונג", על משחק התאוריה או הספקולציה, ועל מה שקרוי "סופמשחק" – הילד הוא המוליד את המשחק ומות הילד מבטל את האפשרות לשחק.

• רוח (אחוזת בית)

בספר זה, על בסיס מעין ממואר הנשען על דמותה של סבתה, שהגיעה ארצה מפולין בשנת 1934, כדי להתוודע לאחר המלחמה לכיליון כל משפחתה, מנסה בן-נפתלי לספר סיפור ללא עלילה על דיכאון: דיכאון כמצב הקשור אל נכון באין-סיפור, בהיעדר מסירה של עלילה העובדת מהורים לילדים. הספר מתאר בצורה ספק קונקרטית ספק מופשטת את דמותה של הסבתא, את הדינמיקה המשפחתית שהיא יוצרת סביבה בכלל, ואת סוג המסירה המסוים שהיא מוסרת לנכדה – מסירה של דיכאון.

הספר מתחקה אחר חוויית הדיכאון כמעין דיאלקטיקה שלילית: תהליך שבו הרוח אינה צוברת את נכסיה אלא, אדרבא, מדלדלת והולכת. המדוכא הוא מי שחש בכל פעם מחדש את נקודת האפס של הווייתו, מקום שהוא חסר נכסים.

"רוח" הוא גם דיוקן של דור ניצולים מסוג מסוים – כאלה שהגיעו כבר לפלשתינה קודם למלחמה ונאלצו להתמודד עם אבל ואובדן הרבה לאחר מעשה, כשהם מבקשים למצוא דרך "לחיות בלי לחיות, לטפח את אי-החיים לדרגת אמנות."

במאמרה מתארת מיכל בן-נפתלי את הניסיון הנשי-פמיניסטי לחפש אחר קול. בכך עוסק החלק הראשון של המאמר. בחלקו השני, הקצר בהשוואה, היא עוסקת באמירה המגומגמת בכתיבה הנשית הבאה לידי ביטוי בעיקר במסגרת כתיבה לשם כתיבה כלומר בסיפורת ובשירה אך לא בכתיבה אקדמית. החלק השלישי במאמרה מוקדש לקולה של תרצה אתר – לשני הרבדים של קולה – "קול הנשמע ברמה", האמירה המוצהרת שלה בכתיבתה, ו"קולה הנמחק", האמירה המובלעת בסב-טקסט.

תרצה אתר הייתה "בת של...", בתו של המשורר והפובליציסט נתן אלתרמן. מיכל בן-נפתלי בוחרת "להשיב את קולה המזוהה, החזק" – כלומר למצוא צורות ביטוי בכתיבתה של תרצה אתר הייחודיות לה ומזוהות כביטוי חזק של אישיותה הנפרדת מאישיות האב הידוע. כל זאת על רקע המורשת הישראלית של מיליטנטיות ושל ראשית הציונות – זאת הלשון הקיימת. כדי שיישמע קול נשי בתוך מציאות כזאת היא אמורה או לשנות את עורה המגדרי ולכתוב ב"אני בדיוני זכרי" או להדגיש במובהק ייחודיות נשית.^[3]

• כרוניקה של פרידה : על אהבתה הנכזבת של הדקונסטרוקציה, תל אביב : רסלינג, 2000.
• הביקור של חנה ארנדט, עורכת מלווה לספר זה: שרון אס; ירושלים : מכון ון ליר, הקיבוץ המאוחד, תשס"ו 2006.
• ספר, ילדות : נובלה; תל אביב : רסלינג, ושתי, 2006.
• על הפרישות : ארבע מסות, תל אביב : רסלינג, ושתי, 2009.
• רוח, עורכת הספר: דנה אולמרט; תל אביב : אחוזת בית, תשע"ב 2012.
• המורה, עורך הספר: עודד וולקשטיין (כתר, 2015)

• המלנכוליה של אברהם , רסלינג, 2016
• בגד מאש, (כתר, 2019)
• לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, (כרמל, 2019)
• הקבוצה (כתר, 2021)^[4][5]
• האנרכיסטיות, פרדס ומכון הקשרים, 2023^[6][7]

• ז'אק דרידה, נפתולי בבל; תרגום מצרפתית, מבוא וביאור: מיכל בן-נפתלי; תל אביב : רסלינג, 2002.
• ז'וליה קריסטבה, סיפורי אהבה; תרגום, ביאור ואחרית דבר: מיכל בן-נפתלי ; עריכה מדעית: אריאלה אזולאי; תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 2006.
• ז'אק דרידה, מחלת ארכיב : הדפסה, רושם, רישום פרוידיאניים; תרגום מצרפתית, הערות וחתימה: מיכל בן-נפתלי; תל אביב : רסלינג, 2006.
• דרידה קורא שייקספיר, תרגמה והוסיפה מבוא ומסות מבארות: מיכל בן-נפתלי; יועץ מדעי: דניאל אפשטיין; עריכת לשון: רנה קלינוב; תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשס"ז 2007.
• אנדרה ברטון, נדז’ה, תרגום מצרפתית ואחרית דבר: מיכל בן-נפתלי ; עריכה וייעוץ מדעי: אביבה ברק (הומי); תל אביב : רסלינג, ושתי, 2007.
• ז'אק דרידה, מתת מוות; תרגום מצרפתית: מיכל בן-נפתלי ; עריכה מדעית: אלי שיינפלד; תל אביב : רסלינג, 2008.
• ז'אק דרידה, היה שלום: לעמנואל לוינס; מצרפתית: מיכל בן-נפתלי; ייעוץ מדעי: רפאל זאגורי-אורלי ; עריכת לשון: רנה קלינוב ; תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2009.
• מוריס בלאנשו, הספר העתיד לבוא : אסופה; תרגום ואחרית דבר: מיכל בן-נפתלי ; עריכה מדעית: עילי ראונר; עריכת לשון: רנה קלינוב; בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2011.
• מרינה צבטאייבה, את האח שלי, מצרפתית: מיכל בן-נפתלי, עריכה מדעית: מיכל גוברין, אחרית דבר: דנה אמיר, רסלינג, ושתי, 2012.
• ז'אק דרידה, שיבולת: לפאול צלאן, הקיבוץ המאוחד, תרגמה והוסיפה אחרית דבר: מיכל בן נפתלי, 2014.
• ז'אק דרידה, עיני השפה, מכאן, 2014.
• ז'וליה קריסטבה, אני עושה את דרכי, ראיון במשותף עם מירי רוזמרין, תל אביב: רסלינג, 2015.
• אנני ארנו, לא קמתי מהלילה שלי, כולל אחרית דבר. תל אביב: רסלינג, 2016.
• אסתר אורנר, ביוגרפיה זעירה לחלום, כולל אחרית דבר. תל אביב: רסלינג, 2016.
• ז'אק דרידה, האתיקה של הזיכרון: ריאיון עם מיכל בן-נפתלי, תל אביב: רסלינג, 2017.
• דידייה אריבון, שיבה לריימס, תל אביב: עם עובד, 2019.

• רשימת הפרסומים של מיכל בן-נפתלי, בקטלוג הספרייה הלאו��ית
• מיכל בן-נפתלי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• מידע על מיכל בן-נפתלי בקטלוג הספרייה הלאומית
• מיכל בן-נפתלי, באתר הוצאת אחוזת בית
• מיכל בן-נפתלי, באתר הוצאת רסלינג
• מיכל בן-נפתלי, באתר סימניה
• מיכל בן נפתלי על "בשׂוֹרוֹת", סרטה של נורית אביב, בערוץ של נורית אביב באתר יו טיוב, 14 בינואר 2014
• מיכל בן־נפתלי, "השליח", סיפור קצר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 22.04.2020
• מיכל בן־נפתלי, "העיר העילית", סיפור קצר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 22.04.2020
• מיכל בן־נפתלי, מכתב אל האב טרם זמנו: שבע־עשרה שנה למותו של ז'אק דרידה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 06.10.2021
• מיכל בן-נפתלי, דף שער בספרייה הלאומית
• מיכל בן-נפתלי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

ראיונות

• ריאיון עם בן-נפתלי ברדיו עמק יזרעאל
• ריאיון עם בן נפתלי בתוכנית 'ציפורי לילה מתפייטות', עם דורי מנור ושרה בן אשר, 2014
• צפי סער, לכתוב את הדברים שהגוף צועק, באתר הארץ, 3 ביוני 2012
• ענת שרון-בלייס, בריאיון רדיו עם מיכל בן-נפתלי
• מיכל לברטוב, שפה במעטפה - גלגוליה של השפה במכתבים, באתר "המוסף", 10 בפברואר 2014
• נדב נוימן, זוכת פרס ספיר בוחרת את 5 הספרים האהובים עליה, באתר טיים אאוט תל אביב, 24 בינואר 2017
• איה אליה, מלכת הכיתה, באתר "ידיעות אחרונות", 27 בינואר 2017
• דורית שילה, שיחה עם מיכל בן־נפתלי לכבוד ספרה החדש, "בגד מאש", באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 16.05.2019

על כתביה

• חנה הרציג, "המורה": מיכל בן-נפתלי ממציאה שפה, באתר הארץ, 17 ביוני 2016
• עילי ראונר, על הכתיבה המסאית של מיכל בן-נפתלי, תיאוריה וביקורת מס' 45, חורף 2015, עמ' 199–216
• אסתי אדיבי שושן, במרפסת בצפון-תל אביב - על "רוח" מאת מיכל בן-נפתלי, 3 בספטמבר 2012
• אלחנן ניר, הערפל אשר שם הסבתא, המוסף לשבת של מקור ראשון, 12 ביולי 2012
• יוני ליבנה, ביקורת ספר, מדור הספרות של ידיעות אחרונות, במוסף "7 לילות"
• שמעון זנדבנק, הפתיחות האינסופית של שייקספיר ודרידה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2007
• נעמה צאל, הסוריאליסט הראשון, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2007
• עדי אופיר, הספר הוא בית פתוח למבקרים, באתר הארץ, 5 ביוני 2006
• שי צור, "היי שלום, פני את וכבר פני זכר", באתר הארץ, 2 באוקטובר 2001
• שירה סתיו, יותר מאשר ספר של קריאה, זהו ספר של שמיעה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2007
• מיה סלע, "בגד מאש": מיכל בן־נפתלי שוב גואלת את הגיבורות שלה מן השוליים, באתר הארץ, 7 ביוני 2019
• אורית נוימאיר פוטשניק, מחשבות על "בגד מאש" למיכל בן־נפתלי, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, יוני 2019
• גיא פרל, על יחסים בולעניים לכאורה כהתנגדות משותפת לבליעת התודעה - קריאה בספר 'בגד מאש', באתר פסיכולוגיה עברית
• קרן דותן, להמתין לזמן שיתפוגג, באתר ישראל היום, 18 ביולי 2019
• ענת עינהר, שריפה, אחים, שריפה, באתר "ידיעות אחרונות", 6 במאי 2019
• אל אזורי הצל, נעמה צאל, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 20.05.2020
• דפנה לוי, תורת המידות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 04.11.2021
• אלפרד כהן, נקב־הצצה, באתר "מעלה", ספטמבר 2021 - על "הקבוצה"

מאמרים וכתבות של מיכל בן-נפתלי:

• האמת, עכשיו כשאת אומרת את זה, אני מכשפה, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2019
• פיתולי עלילה, גיבורות וארכי-נבל: גזר הדין של אלון קסטיאל כפי שלא קראתם מעולם, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2018
• אני עוברת בלי עצב את קווי-התמורה, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2005
• התר לי להתפלל, במוסף לשבת של מקור ראשון, 21 ביוני 2013
• על הסכין: נשים יוצאות למסעות ומסאות, באתר ynet, 30 במאי 2012
• על רצינות ומשחק, באתר של עדי שורק
• חנה ארנדט, דברים ביום עיון של פסיכולוגיית העצמי, נובמבר 2009 (אורכב 04.08.2014 בארכיון Wayback Machine)
• מיכל בן-נפתלי, חנה ארנדט: מעבר לעונג המלנכוליה - דו"ח על מצב הלשון, המשפט 8, 2003, עמ' 129–182
• אבות ובנים: עשרים שנה לתיאוריה וביקורת, בכתב העת תיאוריה וביקורת, גיליון 37, סתיו 2010, עמ' 223–231
• פתח דבר: סוציאליזציה היא כיוון בלתי נמנע, בכתב העת תיאוריה וביקורת, גיליון 32, אביב 2008
• בתים ומרקחות: חנה ארנדט, עדי אופיר, טן דו, בכתב העת תיאוריה וביקורת, גיליון 21, סתיו 2002, עמ' 163–186