שטפן צווייג

שטפן צווייג
Stefan Zweig

לידה	28 בנובמבר 1881 וינה, האימפריה ה��וסטרו-הונגרית
התאבד	22 בפברואר 1942 (בגיל 60) פטרופוליס, ברזיל
מדינה	האימפריה האוסטרו-הונגרית, אוסטריה
לאום	אוסטרים
מקום קבורה	ברזיל
מקום מגורים	זלצבורג
אירועים משמעותיים	שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) הגירה (1934)
מקום לימודים	אוניברסיטת וינה
שפות היצירה	גרמנית, איטלקית, אנגלית, צרפתית, ספרדית
יצירות בולטות	משחק המלכים, הנערה מהדואר, מכתב של אלמונית, העולם של אתמול, קוצר רוחו של הלב
תקופת הפעילות	1901–1942 (כ־41 שנים)
הושפע מ	זיגמונד פרויד
בן או בת זוג	Friderike Maria Zweig Lotte Zweig
פרסים והוקרה	מסדר הצלב הדרומי
חתימה

שטפן צווייג (בגרמנית: Stefan Zweig;‏ 28 בנובמבר 1881 – 22 בפברואר 1942) היה סופר יהודי-אוסטרי.

שטפן צווייג נולד בווינה ליצרן הטקסטיל היהודי האמיד מוריץ צווייג ולאידה לבית ברטאואר, בתו של בעל בנקים יהודי-אוסטרי, שחיה שנים רבות עם משפחתה באיטליה. קרוב משפחתו הוא הפעיל הציוני ד"ר אגון מיכאל צווייג. כבן שני (לאחיו הבכור קראו אלפרד) היה פטור שטפן מלהיכנס לעולם העסקים, ולכן היה חופשי להקדיש עצמו לכתיבה. המשפחה הייתה רחוקה מהדת, וצווייג תיאר את עצמו מאוחר יותר כ"יהודי בדרך מקרה"; עם זאת מעולם לא התכחש ליהדותו, ואף כתב על נושאים יהודיים. כשהיה ילד היו לו התקפי זעם רבים ועימותים עם אמו, שהייתה בעלת אופי נוקשה, ולכן התקרב לסבתו מצד אביו. ב-1899, עם סיום לימודיו בגימנסיה, למד בווינה גרמניסטיקה ורומניסטיקה (פילולוגיה של משפחת השפות הלטיניות). כותרת עבודת הדוקטורט שפרסם בשנת 1904 הייתה "הפילוסופיה של איפוליט טן" (Die Philosophie des Hippolyte Taine).

בגיל 19 הגיש לראשונה מאמר למוסף הספרותי של העיתון Neue Freie Presse, החשוב בעיתוני האימפריה האוסטרו-הונגרית. להפתעתו עורך המוסף היוקרתי הזמין אותו לפגישה ואף קיבל את מאמרו לפרסום. העורך היה בנימין זאב הרצל, והמפגש היווה בסיס להערכה עמוקה וליחסי ידידות בין צווייג להרצל (ראו העולם של אתמול).

כבר במהלך לימודיו פרסם שירים ("מיתרים כסופים" או "נימי הכסף" 1901), ובהם השפעות של הוגו פון הופמנסתאל ושל ריינר מריה רילקה. במשך סמסטר שהה בברלין, בה נחשף לאווירה אינטלקטואלית בין-לאומית. הגיע למסקנה שהדרך הטובה ביותר למשורר וסופר צעיר לרכוש מיומנות היא על ידי תרגום כותבים חשובים. הוא תרגם מעבודותיהם של פול ורלן, ג'ון קיטס, שארל בודלר, ובמיוחד משל אמיל ורהארן. ב-1904 הופיעו הנובלות הראשונות פרי עטו, ובסוגה ספרותית זו בא לו עיקר פרסומו. הוא פיתח סגנון כתיבה ייחודי, ששילב פרשנות פסיכולוגית מזהירה עם יכולת סיפור כובשת ומסוגננת. בנוסף לפרסומיו ולתרגומיו, עבד כעיתונאי.

צווייג טיפח אורח חיים בורגני אמיד, והרבה בנסיעות. בשנת 1910 ביקר בהודו, ובשנת 1912 באמריקה. עם שובו לגרמניה הצטרף כחבר מערכת להוצאת אינזל, ומאז הוציא בה את ספריו. במקביל, היה לאחד מאספני האוטוגרפים החשובים בזמנו. האוסף שלו שיקף את תחומי העניין הרוחניים שלו, כפי שבאו לידי ביטוי בכמה מספריו.^[1]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא. תחילה שירת כספרן ולאחר מכן הוצב בשירות העיתונאות הצבאית. מאוחר יותר כתב צווייג באוטוביוגרפיה שלו כי סלד מפעילויות צבאיות ובחר שלא להתגייס, אולם מה שגרם לו להתנדב לשירות צבאי הייתה סקרנותו לרדת אל השטח, לצפות בנעשה במלחמה, ולדווח על הנעשה בה כעיתונאי. כמו כן כתב כי חש אי נוחות שלא לשרת כלל. מהלך המלחמה גרם לו בהדרגה להתנגד לה, בין השאר בהשפעת חברו, הפציפיסט הצרפתי רומן רולן. בשנת 1917 שוחרר מהשירות הצבאי. הוא עקר לציריך שבשווייץ הנייטרלית, ושם שימש ככתב מטעם העיתון הווינאי הבולט "נוֹיֶה פְרַיֶיה פְּרֶסֶה" (Die Neue Freie Presse). צווייג כתב עבור משורר היידיש מלך רביץ' מכתב לצבא האוסטרו-הונגרי הממליץ לשחרר אותו בשל היותו משורר מוכשר, לאחר שרביץ' הראה לו שירים שכתב בתרגום לגרמנית.

עם תום המלחמה שב צווייג לאוסטריה והתגורר בזלצבורג. ב-1919 נישא לפרדריקה פון וינטרניץ. בתור אינטלקטואל בולט יצא חוצץ נגד הלאומנות ותמך באחדותה הרוחנית של אירופה. בתקופה זו הרבה לכתוב סיפורים, ביוגרפיות היסטוריות, דרמות ונובלות. תיאורי־הרגע ההיסטוריים המרכיבים את שעות הרות גורל (1927) נחשבים עד היום לאחת מפסגות יצירתו, והספר נמכר בכ-200,000 עותקים בגרמניה לבדה. שנים אלו היו פוריות ומוצלחות מאוד עבור צווייג, שזכה להצלחה ולפופולריות רבה בכל אירופה.

בשנת 1928 נסע לברית המועצות, שם פורסמו ספריו ברוסית בעידודו של מקסים גורקי. בהזדמנות זו גם ביקר בקברו של לב טולסטוי, ותיאר אותו מאוחר יותר כאחד המקומות היפים והמרגשים ביותר שראה מימיו. בשנת 1933 החלו הנאצים לשרוף את ספריו, אך קהל הקוראים הנאמן שלו עדיין עקב בהתלהבות אחר כתיבתו. רק כשהוכנסו יצירותיו אל הרשימה האסורה, החל קהל קוראיו בגרמניה להצטמצם באופן חד.

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, פנה צווייג בהדרגה ללונדון. ספריו לא יכלו להתפרסם עוד בהוצאת אינזל הנודעת בפרנקפורט, ויצאו עתה לאור בווינה. קשריו עם גרמניה לא פסקו באופן מוחלט, ובשנת 1935 חיבר את הליברית לאופרה "האישה השתקנית" מאת ריכרד שטראוס. באותה שנה נסע גם לדרום אמריקה, והוקסם מברזיל.

בשנת 1936 אסרו הנאצים על פרסום ספריו של צווייג בגרמניה. נישואיו הראשונים הסתיימו בגירושים. עם סיפוח אוסטריה לרייך ה��רמני ב-1938,^[2] עקר צווייג באופן סופי לבריטניה. ב-1938 התגרש, ולאחר שנה נישא בפעם השנייה, למזכירתו שרלוט (לוטה) אלטמן.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אזרחות בריטית. הוא עזב את לונדון ועבר לברזיל, בדרך שהה גם בניו יורק, בארגנטינה ובפרגוואי.

בשנת 1941 הופיעה הנובלה שלו משחק המלכים" (Schachnovelle). שנה מאוחר יותר, לאחר מותו, יצאה לאור האוטוביוגרפיה "העולם של אתמול". את העותק היחיד של כתב היד שלח צווייג להוצאה לאור יום אחד לפני מותו, בפברואר 1942. צוויג התאבד עם רעייתו, בעיירת הנופש הברזילאית פטרופוליס. הם נטלו תרופות במינון גבוה, "מתוך רצון חופשי ובהכרה צלולה", ובשל דאבון־לבו על חורבנה של "מולדתו הרוחנית אירופה".^[3]

ארכיונו האישי של צווייג שמור בספרייה הלאומית בירושלים.^[4]

בכל פעם שצווייג הוציא ספר חדש, שלח העתק לזיגמונד פרויד. פרויד קרא מיד והגיב במכתב בפירוט, תוך שהוא נכנס לדקויות הדמויות ועושה להן מעין פסיכואנליזה.^[5]

ב-2010 פרסם הסופר הצרפתי לוראן סקסיק רומן תיעודי בשם "ימיו האחרונים של סטפן צוייג".

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט "מלון גרנד בודפשט", שהפיק וביים הבמאי האמריקאי וס אנדרסון, לפי תסריט שנכתב על פי כמה מסיפוריו של צווייג.

ב-1948 הופק הסרט מכתב מאישה אלמונית, וב-1962 הופקה לסרט גרסה מצרית בכיכובו של פריד אל אטרש. ב-2004 הופק סרט סיני דובר מנדרינית המבוסס על אותו רומן.

ב-2016 יצא סרט הדרמה "Stefan Zweig: Farewell to Europe", שמבוסס על הביוגרפיה של צווייג.

ב-1960 וב-2021 יצאו סרטים על פי הנובלה "משחק המלכים" של צוויג (העיבוד הראשון נקרא "שטיפת מוח").

ב-2023 עיבד תיאטרון מיקרו את הרומנים "פחד" ו"העולם של אתמול", לכדי הצגה אחת.

• מיתרים כסופים: שירים (1901).
• סוד בוער: נובלה (1911), תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2024.
• המנורה הגנוזה: נובלה, תרגם ישראל פישמן, הוצאת י. שרברק, 1930.
• בלהט סוד, תרגם אברם קנטור, ספרית הפועלים, 1997.
• פושה: ביוגרפיה, תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר (1929); מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, הוצאת גרעיני זהב, 1958; מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, תרגמה טלי שוורצשטיין-בסר, ספרי עליית הגג, 2003.
• מרי אנטואנט: ביוגרפיה (1932), תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, 1987.
• מרי סטיוארט: ביוגרפיה (1935).
• מגלן (1938), תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר; מהדורה נוספת: תרגמה מתרגום לאנגלית ליה נירגד, הוצאת מודן, 2020.
• קוצר רוחו של הלב (1939), תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
• העולם של אתמול (Die Welt von Gestern): ביוגרפיה (1942), תרגם ברוך קרופניק, הוצאת ליינמן, 1949; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג 1982.
• משחק המלכים (1941), תרגם פסח ליפובצקי הוצאת ליינמן; הוצאה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984; הוצאה נוספת" תרגום אברהם רוזן, הוצאת מעיין, 2004; הוצאה נוספת: תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2021 (יצא בשם "נובלת שחמט").^[6]
• בלזק: ביוגרפיה ופרגמנטים אודות אונורה דה בלזק.
• שעות הרות גורל: שתים עשרה מיניאטורות היסטוריות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985.
• עשרים וארבע שעות בחיי אישה (1927): תרגם א. כהן, הוצאת מסדה; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984; מהדורה נוספת: תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2018.^[7]
• הרחוב באור הירח: סיפורים, הוצאת מסדה.
• אמוק: נובלה, תרגם שמעון הלקין, הוצאת משרד הביטחון (ספריית תרמיל), 1964; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
• אראסמוס מרוטרדם: ביוגרפיה של דזיריוס אראסמוס, מבוא מאת פרופ' יעקב גולומב על אודות צווייג והזיקה שלו ליהדות, הוצאת כרמל, תשס"ד 2004.
• במבוכת הרגשות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1985.
• אנשים וגורלות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986.
• ירמיהו: מחזה. פיוט דרמטי, עברית- אביגדור המאירי הוצאת המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית ירושלים תש"י (1950)^[8][9]
• מכתבה של אלמונית: נובלה, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984; מהדורה נוספת: תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2020 (יצא תחת השם "מכתב של אלמונית").^[10]
• לילה מופלא: נובלה, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
• הנערה מהדואר, תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2013. רומן שנמצא בעיזבון של צווייג ופורסם לראשונה ב-1982.
• היה זה הוא?, תרגם הראל קין, הוצאת זיקית, 2015. נובלת מתח קצרה.
• עיני האח הנצחי, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2015, אגדה פילוסופית.^[11]
• מנדל של הספרים, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016 - סביב דמותו של "יעקב מנדל", יהודי רוסי שהיגר לוינה.^[12]
• קלריסה, תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2016.
• הכוכב מעל היער, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016 (יצא בספר "הכוכב מעל היער, לראות אישה", כאשר היצירה השנייה מאת אנמארי שוורצנבך).^[13]
• פחד, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2017.^[14]
• מרד המציאות, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2017 (נכתב ב-1929 אך יצא לאור רק שנים לאחר מותו של צווייג).^[15]
• האוסף הבלתי נראה, תרגם גדי גולדברג, הוצאת מנגד, 2019.
• המנורה הטמונה, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2021.
• אהבות עכורות, מודן, 2022^[16]
• חלומות שכוחים, תרגם מגרמנית: הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2023^[17]
• אדם בלתי נשכח, תרגם מגרמנית: הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2024^[18]
• סוד בוער, תרגם מגרמנית: הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2024^[19]
• בלהט הסוד, הקיבוץ המאוחד, 2024
• מכתבים על יהודים ויהדות, הוצאת כרמל, 2024^[20]

• גרשון שקד, "חסד התבונה וחרפת הייסורים: חליפת המכתבים בין יוזף רות לשטפן צווייג", מכאן ג', תשס"ג 2003.
• מרדכי נדב, "מהר הקפוצינים להר הצופים", הארץ, פברואר 1981.
• מרגריטה פזי, "עולמו של שטפן צווייג", על המשמר, דצמבר 1981.
• לורן סקסיק, ימיו האחרונים של סטפן צווייג, תרגם ניר רצ'קובסקי, ספרית פועלים, 2011.^[21]
• נורית פגי, שטפן צווייג - רטוריקה של קורבן (עבודת מאסטר)
• דקל שי-שחורי, גזעי עצים בשלג: ארבעה סופרים יהודים וינאיים, מרכז זלמן שזר ומכון ליאו בק, ירושלים תשפ"ג.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שטפן צווייג
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שטפן צווייג

• כתבי שטפן צווייג בפרויקט בן-יהודה
• 70 שנה לסטפן צוויג באתר הספרייה הלאומית
• מידע על שטפן צווייג בקטלוג הספרייה הלאומית
• סטפן ליט, המכתבים נחשפים: הקשר הציוני של שטפן צווייג, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, פברואר 2022
• סטפן ליט, מכתבו של וולטר רתנאו אל סטפן צוייג, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ינואר 2017
• סטפן ליט, ספריית העולם של שטפן צווייג והשירה העברית, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אפריל 2020
• סטפן ליט, "אם היהדות היא טרגדיה, הבה נחיה אותה" – המכתבים של שטפן צווייג נחשפים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 9 בנובמבר 2017
• אתר המוקדש לשטפן צווייג
• שטפן צווייג, הדיוקן, דבר, 8 במאי 1936, פרק העוסק בזיגמונד פרויד מתוך הספר "ריפוי בדרך הרוח".
• מוות בפטרופוליס, דבר, 6 באפריל 1962, המשך
• עופר אדרת, "ביני לביני השתעשעתי תמיד ברעיון לתאר את סיפורה של פלשתינה", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009
• פריץ נשיץ, 23 בפברואר 1962, לבטים ששמם סטפן צווייג, באתר הארץ, 18 במרץ 2012
• עופר אדרת, שטפן צווייג מסביר למעריץ צעיר למה יהודים לא צריכים להתגאות בדתם, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2016
• מורדי מילר, גילוי מאוחר, מקור ראשון, מוסף "שבת", 22 בינואר 2017
• כרמית ספיר ויץ, ‏לא אהד את הרעיון הציוני: סוד קסמו של הסופר שטפן צוויג, באתר מעריב אונליין, 19 ביוני 2016
• שטפן צווייג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי שטפן צווייג בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• רוברט פילפוט, "בשביל מי יש לכתוב? בשביל מה יש לחיות?", באתר זמן ישראל, 23 באוקטובר 2021
• שטפן צווייג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• שטפן צווייג (1881-1942), דף שער בספרייה הלאומית

• שטפן צווייג, ברשת החברתית Goodreads
• מכתבים של צווייג באתר הארכיון הציוני, פברואר 2022
• "מולדתי איבדה עצמה לדעת": שטפן צווייג נפרד מחייו באתר הספרייה הלאומית
• יותם אחיאסף, המוות עצמו חתם אותה יחד עם בטהובן, ��אתר הארץ, 22 באוקטובר 2024

• דוד רוזנטל‏, "הנערה מהדואר" התגלה בעזבונו של שטפן צוויג 40 שנים לאחר מותו, ועדיין רלוונטי, באתר וואלה, 31 באוקטובר 2013
• עופרה עופר אורן, "מנדל של הספרים": דרישת שלום מרתקת, בבלוג "סופרת ספרים", 6 במאי 2016
• אריק גלסנר, "קלריסה": תזכורת לכישרונו של שטפן צוויג, באתר ynet, 9 בספטמבר 2016
• דוד רוזנטל‏, בין מלחמות: "קלריסה" הוא ספר אנושי ומרגש על אירופה של שנות ה-20 וה-30, באתר וואלה, 11 בספטמבר 2016
• אריק גלסנר, על "קלריסה", של שטפן צוויג על "עיני האח הנצחי" של צוויג, פורסם במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 15 בספטמבר 2016
• יצחק מור, ‏ביקורת על הספר "פחד", השילוח, 6, ספטמבר 2017.
• עופרה עופר אורן, "מרד המציאות": איך ההיסטוריה משפיעה על חייהם של אוהבים, בבלוג "סופרת ספרים", 2 בינואר 2018
• עופרה עו��ר אורן, "24 שעות בחיי אישה": האם לא תיתכן שום מיניות אצל אישה בת 67?, בבלוג "סופרת ספרים", 21 במרץ 2019
• עופרה עופר אורן, שטפן צווייג, "קוצר רוחו של הלב": האם יאושו של הזולת מחייב אותנו?, בבלוג "סופרת ספרים", 2 ביולי 2019
• עופרה עופר אורן, "מכתב של אלמונית": האם העוצמה הרגשית תגבר על האדישות, בבלוג "סופרת ספרים", 9 בספטמבר 2020
• אתי סרוסי, "אנשים וגורלות": בין ההיסטורי לאישי, באתר "דיומא", 11 בדצמבר 2020
• עופרה עופר אורן, "מגלן": ההישג המופלא של מגלה הארצות ושל הסופר שסיפר עליו, בבלוג "סופרת ספרים", 14 במרץ 2021
• עופרה עופר אורן, "המנורה הטמונה": האם המנורה מבית המקדש קדושה?, בבלוג "סופרת ספרים", 11 בנובמבר 2021
• חיים וייס, "הכאב הזה הוא מוֺרָשָָה" על המנורה הטמונה, פנס מוסף לביקורת ספרות, ינואר 2022.
• דקל שי שחורי, "מנגינת אהבה נשכחת" על אהבות עכורות, פנס מוסף לביקורת ספרות, דצמבר 2022.
• עופרה עופר אורן, "חלומות שכוחים": כל כך יפה!, בבלוג "סופרת ספרים", 16 באפריל 2023
• שירלי אברמי, ספר המסע המופלא, שתורגם מחדש לעברית, מספר סיפור חשוב גם על ישראל של ימינו, באתר הארץ, 12 ביולי 2023
• עופרה עופר אורן, "אהבות עכורות": ספר חגיגה!, בבלוג "סופרת ספרים", 17 בספטמבר 2023
• עופרה עופר אורן, "סוד בוער": נפלא!, בבלוג "סופרת ספרים", 18 באפריל 2024