חורבת בתה

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

חורבת בתה (ח' באט א־סיח) הוא אתר ארכיאולוגי הנמצא על גבעה בבקעת בית כרם שבגליל המערבי, כיום מכוסה חלקית, בתחומי העיר כרמיאל.

האתר נזכר בידי ויקטור גרן^[1] ובקצרה בסקר ארץ-ישראל המערבית^[2] וכן היה מוכר לפקחי מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי,^[3] אולם לא נערכה בו כל חפירה. האתר הוכרז כאתר עתיקות בידי ממשלת המנדט,^[4] ושוב בידי ממשלת ישראל.^[5]

בשנים 1976–1978^[6] וב־1984^[7] נערכו ארבע עונות חפירה באתר בידי תלמידי בית ספר מקומי, תחת ניהולם של זאב ייבין, אליוט בראון ופאני ויטו. האתר נכלל בתוכנית המתאר של כרמיאל, אולם מלבד עבודות ניקוי בשנת 1994, לא נערכו באתר עבודות שימור מאז סיום החפירות.^[8]

בתקופה הביזנטית שכן באתר כפר בן כ־15 דונם, שבאופן ייחודי למרחב הארץ־ישראלי,^[9] היה מוקף חומה בעובי של כ־1.5 מ'. בתוככי הכפר התגלו שתי כנסיות – כנסייה קטנה למרגלות הגבעה, צמודה לחומת הכפר, עם חדרי ומגורים ובית בד, שנראים ששייכים למכלול אחד שניתן לסווגו כמנזר,^[10] ואחת גדולה, במרכז הכפר.

כמו כן התגלו בין בתי האתר בית יוצר לכלי חרס, בית בד,^[11] מספר בורות ומאגר מים גדול.^[12]

מתחת לרצפת אחד מבתי הכפר התגלה מטבע פוליס (אנ') מברונזה של יוסטינוס השני (565–578), שנותן טווח עליון (אנ') לבנייתו של הבית. בבתים שונים בכפר נמצאו מטבע סולידוס מזהב^[13] של הרקליוס (610–641) ומספר מטבעות פוליס של הרקליוס וקונסטנס השני (641–668) שמעידים שבתים אלו עוד היו בשימוש פעיל בתקופתם.^[14][15]

הכנסייה בראש הגבעה שימשה כנראה ככנסייה מרכזית לסביבה כולה.

בכנסייה זוהו שני שלבי בנייה.

בחלקים שנחפרו, השלב הראשון לא השתמר במידה מספקת בכדי לשחזר את התוכנית האדריכלית של הכנסייה באופן מדוייק, אולם חלקים נרחבים מרצפת הפסיפס התשמרו כ־40 ס"מ מתחת למפלס הרצפה של הכנסייה המאוחרת. נראה כי הכנסייה הייתה כנסייה בזיליקלית – דבר לא שרד מהנארטקס, אולם נראה שהיה לכנסייה אטריום ובסיסי העמודים וחלוקת הפסיפסים לפאנלים צפוני ומרכזי (החלק הדרומי לא נחפר) מצביעה על קיומם של ספינות. הפסיפסים כוללים תשליבים, קווי זיג-זג ודגמים פרחוניים תחומים בצורות גאוטריות - מרובעים, מתומנים ועוד. בצדו המזרחי של אולם התווך, שמונה מהמתומנים מכילים כתובות יווניות, ועשרה כתובות נתונות במסגרות מלבניות לרגלי שדרת העמודים הצפונית.

סגנונן הכללי והפליאוגרפיה של הכתובות, מעידות כי היא נבנתה בשלהי המאה ה־5^[16]

באמצעתיה של המאה ה־6,^[14] בוניה של הכנסייה המאוחרת הסירו את מרבית קירותיה של הכנסייה המוקדמת, אך הותירו את רצפות הפסיפס על מכונן, תחת לרצפות החדשות.

חפירות הכנסייה חשפו את האטריום, על רצפתו ועמודיו,^[17] את הנארטקס, שהיה מרוצף בפסיפס ובמרכזו מדליון נושא כתובת. מצדו המזרחי של הנארטקס, שלושה פתחים שאבני הסף השתמרו ברמות שונות הובילו את תוך הכנסייה. פתח נוסף התגלה בצד המזרחי של הקיר הדרומי (הקיר הצפוני לא שרד). אולם התווך היה מופרד מכל אחת מהסטראות בשורה ארבעה עמודים, ופילסטר לצד הקירות המזרחים והדרומיים. רצפת הפסיפס שרדה למקוטעין, אולם ניכר כי לכל לכל ספינה דגם משלה. הפסיפס למרגלות הסורג נשא כתובת נוספת, ומעליו זוג מדרגות שהובילו אל שולחן־המזבח, שלא השתמר, אולם ניתן לזהות את מקומו הודות לבסיסי רגליו.^[18] אבני גזית שהתגלו מתחת לאפסיס המרכזי עשויות להיות חלק מכניסה לקריפטה, אך יתכן שזהו שריד של שכבה קדומה.^[19] כשאר פסיפסי הכנסייה המאוחרת, פסיפס האפסיס לא השתמר היטב, אולם ניתן להבחין בזנבו של טווס.^[19] בחדר G הצמוד לקיר הדרומי של הכנסייה התגלו שברי קנקנים וכלי חרס אחרים,^[19] אולם קשה להכריע לגבי אופיו של החדר ולפיכך לא ברור אם הקרמיקה מחדר G נועדה לשימוש פולחני או לחולין.^[20] אחד מסוגי הקנקנים, שזוהה כאן לראשונה, ידוע במחקר כ"קנקן בתה"^[21]

המכלול הקרמי של הכלים מהכנסייה וממבנים סמוכים משלב זה מתאורך למאות ה־4–6, בדגש על הצורות המאוחרות יותר.^[22] כתובת הנארטקס מעידה על בניית הכנסייה המאוחרת באמצע המאה החמישית^[16]

מספר אלמנטים אדריכליים מראים על פעילות לאחר שהמבנה חדל מלתפקד ככנסייה, כנראה בעת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל:^[23] בתוככי האולם נחפרה באר, ומספר אלמנטים נבנו, כוללל סתימת הפתח הצידי של הכנסייה תוך שימוש בכותרות בשימוש משני.^[24]

במרכזו של הנארטקס של השלב המאוחר ניצב מדלין עם כתובת שהשתמרה באופן חלקי. השגיאות בכתובת מלמדות שהיא נעשתה בידי אומן שלא שלט היטב בשפה היוונית. הכתובת מספרת כי ”הכנסייה הקדושה נוסדה בשנת 90 וחמש מאות, באינדיקטיה (אנ') ה־5, תחת הבישוף שלנו, אהוב האל סטפנוס ובידי ירא האל... וירא האל...”

אין זה ברור לאיזה לוח שנה נמנין השנים פה. וסיליוס צפיריס הציע כי המדובר בלוח של עכו המתחיל ב49 לפנה"ס, ולפיכך הכנסייה נוסדה בשנת , ואילו לאה די סגני העדיפה את המניין הפומפיאני (אנ') שהחל ב־63 לפנה"ס, ועל כן תאריך הייסוד של הכנסייה המאוחרת הוא 541/2 או 526/7.

הכנסייה המשנית נבנתה על המדרון הדרומי. ככנסייה הגדולה אף היא נבנתה כבזיליקה, אולם עם אפסיס יחיד. הכנסייה, שהייתה בעלת שתי קומות^[25] כללה לוחות סורג מעוטרים,^[26] בסיסי אבן של מזבח, מספר פריטים אדריכליים, כולל כותרת קורינתית^[27] ופסיפסים. באחד החדרים התגלה מקטר ברונזה.^[28] לאחר חורבן הכנסייה במאה ה־7, שימשו חלקי הסורג והפריטים האדריכליים כחומר בנייה לסתימת פתחי הכנסייה, שכנראה הוסבה למכלאת צאן.^[25]

בחדר צמוד לכנסייה נבנה חדר ובו בית בד ומתקנים שונים. חופרת האתר סברה שהוא מאוחר לכנסייה,^[25] אולם חוקרים אחרים קישרו בין בית הבד לכנסייה והשתמשו בכך בתור ראיה לסיווגהּ כמנזר. על פי הקרמיקה בחדר, הוא המשיך להיות להיות בשימוש בתקופה המוסלמית הקדומה.^[29]

מלבד דו"ח ראשוני, החפירות במבנה הכנסייה המשנית/מנזר טרם פורסמו, והן עתידות להתפרסם בעתיקות.^[30]

על קונוס: Ashkenazi, Jacob (2022). "St. Konon of Pamphylia: Scales of Veneration and Local Identity in Late Antiquity". Journal of Early Christian Studies. 30 (3): 433–462. doi:10.1353/earl.2022.0027. ISSN 1086-3184.

• חורבת בתה באתר "Biblewalks"
• עיתון א-לה כפר
• מי הורס את האוצרות בגבעת 'תל בתה' בכרמיאל? | חדשות בצפון 1 גליל מערבי, באתר בלינקר, ‏3 בנובמבר 2020
• https://www.proquest.com/docview/1366363012/fulltext/CE08099D7EA241B5PQ/1?accountid=14483&sourcetype=Scholarly%20Journals

• יעקב אשכנזי ומרדכי אביעם, "חורבת בתה, כפר ומנזריו – לדמותו של מרחב כפרי נוצרי בארץ־ישראל בשלהי העת העתיקה", קתדרה 147, ניסן תשע"ג, עמ' 7–32