חוק האיחוד של 1800
| חקיקה פרסונלית וחוקתית אשר הביאה ליצירת הממלכה המאוחדת |
|---|
  חוק ריד'לן (1284)
|
| חוק חוקי ויילס (1535–1542)
|
 חוק הכתר של אירלנד (1542)
|
 איחוד הכתרים (1603)
|
| חוקי האיחוד של 1707
|
 חוק האיחוד של 1800
|
  חוק ממשלת אירלנד (1920)
|
 האמנה האנגלו-אירית (1921)
|
.svg)
חוק האיחוד של 1800 הוא חוק אותו חוקקו הפרלמנט האירי והפרלמנט הבריטי במקביל אשר איחד את ממלכת אירלנד לממלכת בריטניה הגדולה תחת הכותרת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, שקמה ב-1 בינואר 1801.
עד איחוד זה, אירלנד ובריטניה הגדולה, שהורכבה מאיחוד קודם של ממלכת אנגליה וממלכת סקוטלנד ב-1701, היו ב"איחוד אישי" מאז 1541, כלומר שלט עליהן אותו מונרך. האיחוד בוטל ב-1922 עם חלוקתה של אירלנד למדינת אירלנד החופשית שהפכה לדומיניון באימפריה הבריטית ולאחר מכן ממלכה שהייתה באיחוד אישי עם הממלכה המאוחדת עד הפיכתה לרפובליקה ב-1949 וצפון אירלנד שממשיכה להיות חלק מהממלכה המאוחדת.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חוק האיחוד של 1800, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
