ויקיפדיה:הידעת?/סדרה 1/מאי

יום הפועלים הבין-לאומי, הנחוג ב־1 במאי, והדגל האדום, סמל הסוציאליזם, נקבעו בעקבות "אירועי היימרקט" בשיקגו במאי 1886. המהומות החלו לאחר שביתה שערכו האיגודים המקצועיים בארצות הברית למען הגבלת יום העבודה ל־8 שעות. במהלך המהומות נהרגו 60 פועלים ו־6 שוטרים. צבעו של הדגל האדום מציין את דמם השפוך.

אדם הצופה בשמיים, על המאדים, בצהרי היום, יראה את השמיים אדומים ואם הוא יצפה בהם בעת השקיעה, הוא יראה אותם כחולים - בדיוק ההפך ממה שיראה אדם הצופה בשמיים ועומד על כדור הארץ. השקיעה על המאדים נותנת גוון כחול כי האבק הרב הנמצא באטמוספירה הדלילה שלו סופג את האור הכחול ומעביר אותו ישר קדימה, בעוד שאר הצבעים מתפזרים באופן שווה. זאת בניגוד למצב באטמוספירה הסמיכה ודלת האבק של כדור הארץ, ששוברת דווקא את שאר אורכי גלי האור ומסיטה קדימה את האור האדום. בנוסף, השמש השוקעת נראית על המאדים בצורתה האמיתית ולא נראית פחוסה כמו בכדור הארץ, כיוון שהאטמוספירה הדלילה יחסית לא יוצרת את אפקט העיוות הזה. השקיעה בתמונה היא השקיעה הראשונה בצבע שצילם הרובר קיוריוסיטי, השוהה במכתש גייל.

מגדל אייפל נבנה לקראת התערוכה העולמית שנערכה בפריז ב-1889. הציבור הפריזאי סלד תחילה מהמגדל, וקמה תנועת אמנים ואנשי רוח שטענו שהוא "חסר תועלת" ואינו משתלב היטב בנוף הפריזאי. לאחר התערוכה דרש הציבור לפרק את המגדל. הוויכוח בעניין נמשך כעשרים שנה, עד שהוחלט לעשותו "שימושי" על ידי הפיכתו לאנטנת שידור. הסופר הצרפתי גי דה מופאסאן (בתמונה), שנמנה עם המתנגדים למגדל, נהג לשתות כוס קפה בכל בוקר במסעדה שעל המגדל. כששאלוהו מדוע הוא עושה זאת ענה: "זהו המקום היחיד בפריז ממנו לא רואים את המגדל".

השוואה לשפות הקרובות לעברית מלמדת שמקור המילה מֹאזְנַיִם בשורש השמי וז"ן, שעניינו שקילה, ולכן מילה זו הייתה צפויה להיכתב "מוֹזְנַיִם". את הכתיב באל"ף מסבירים כאטימולוגיה עממית. מאחר שבעברית העתיקה המילה "מאזניים" הייתה המקרה היחיד שבו נעשה שימוש בשורש וז"ן, הדוברים לא קישרו אותה לשורש זה אלא דווקא ל"אוזניים" הקרובה אליה בצליל, ומכאן קצרה הדרך לשרבוב האל"ף לכתיב המילה. קישור מוטעה זה, הנפוץ גם כיום, הוביל מאוחר יותר ליצירת השורש התנייני אז"ן (ממנו נגזרו למשל המילים: איזן, מאוזן). לאמיתו של דבר, אין כל קשר אטימולוגי בין המילים "מאזניים" ו"אוזניים".

ברומן "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר, במסגרת התלישות שמייצגת מיקה, אין אזכור ממשי לחייה הקודמים. בעוד שבספר משולבים באמנות ובדיוק פרטים רבים, הקשורים לבעלה אורי, להוריו, ולקיבוץ שבו הם חיים, על מיקה רק ידוע, מליחושי ילדי המשק, שהיא באה "משם", ללא הורים, משפחה, רכוש או שייכות, ואין לאיש עניין לדעת מהיכן באה ומה קרה למשפחתה. כזה היה המצב בארץ ישראל ב-1947, עת פורסם הרומן. היישוב היהודי התעלם מעברם של ניצולי השואה ואלה גזרו על עצמם שתיקה כדי להיקלט במהירות בחברה הישראלית ולהסיר את הזהות הקודמת. כיום, בפרספקטיבה של שנים, נראה כי החברה בתקופה זו הייתה לא סובלנית ואטומה, שלא ידעה, ולא רצתה לדעת, כיצד להתמודד עם כאב השואה.

במהלך מלחמת העולם השנייה פעל הצבא הגרמני למנוע הפצת מחלות מידבקות בקרב חייליו ובפרט ניטר דיווחים על מחלת הטיפוס. צמד רופאים מטעם הצלב האדום בעיירה רוזוואדוב שבפולין, סטניסלב מָטוּלֶביץ' ויוג'ין לזובסקי, העריכו שהכרזה על העיירה כמוקד התפרצות מגפה תמנע מהנאצים להתקרב וכך תגן על הקהילה היהודית מהשמדה. הרופאים הדביקו פולנים לא-יהודים בחיידקים מומתים מסוג Proteus כך שדגימות דם שלהם יגיבו באופן דומה לשל חולי טיפוס. הם נמנעו מלהדביק יהודים, שכן יהודי אשר היה נחשד כחולה היה נורה במקום. זמן קצר מתחילת התרמית הגרמנים הכריזו על הֶסגר על העיירה. לאחר שנה של עבודה משותפת מטולביץ' עזב ולזובסקי המשיך בתרמית שנתיים נוספות. בסוף 1943, בעקבות הלשנה של משתף פעולה פולני, שלח הצבא לאזור משלחת רפואית כדי לבחון את היקף התחלואה. ד"ר לזובסקי חשש מחשיפת התרמית ופגש את המשלחת מחוץ לרוזוואדוב, סעד איתם ודאג לשלב בארוחה גם אלכוהול. הרופא הבכיר נהנה מחברתו של לזובסקי ושלח את הרופאים הזוטרים לבצע את הבדיקות הרפואיות, אך אלו חששו מהטיפוס והסתפקו בבדיקה שטחית והתרמית לא נחשפה. בסוף שנת 1942 חוסל גטו רוזוואדוב, אך בזכות התרמית הצליחו הרופאים לדחות את השמדתם של כ-8,000 איש, יהודים ופולנים, תושבי רוזוואדוב והעיירות היהודיות באזור.

אף שרוב מדינות העולם מכירות בזכותן של נשים לבחור ולהיבחר לתפקידים פוליטיים, רמת הייצוג של נשים בבתי נבחרים בכמעט כל מדינות העולם נמוכה מזו של גברים. בדרך כלל, המדינות שמצטיינות בייצוג גבוה של נשים בפרלמנט הן מדינות סקנדינביה, אך המדינה הראשונה שבה נרשם רוב נשי בבית המחוקקים היא דווקא המדינה האפריקנית רואנדה. לאחר הבחירות שנערכו בה ב־2008 היו בבית הנבחרים הרואנדי 44 נשים מכלל 80 החברים, 24 מתוכן במקומות ששוריינו לנשים. שילוב נשים בפוליטיקה הוא אחד מלקחי רצח העם ברואנדה, והוא מבוסס על ההנחה ששילוב נשים בצמרת יפחית את המתחים האתניים.

בשנת 1983, פרסם מגזין החדשות הגרמני "שטרן" קטעי מכתבים, שנטען שהם יומניו של אדולף היטלר. אלה נודעו אחר-כך בשם "יומני היטלר". המגזין שילם 10 מיליון מרק גרמני (שווה ערך לכ-6 מיליון דולר באותו זמן) עבור שישים ספרונים ושתי "מחברות מיוחדות" על טיסתו של רודולף הס לבריטניה, שכיסו את התקופה שבין שנת 1932 עד 1945. בתוך שבועיים מהפרסום התגלה שהיומנים הם "זיוף מגושם וגרוטסקי" שנכתבו על נייר מודרני בעזרת דיו מודרנית וכללו אי-דיוקים היסטוריים רבים; התוכן הועתק ברובו מספר שקיבץ את נאומיו של היטלר, שלהם נוספו הערות אישיות לכאורה. שני האחראים לזיוף נתפסו ובשנת 1985 נידונו ל-42 חודשי מאסר כל אחד.

רוברט טוד לינקולן, בנו של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן שנרצח בידי מתנקש, היה הבן היחיד שהגיע לשיבה טובה, לאחר ששלושת בניו האחרים של לינקולן מתו בילדותם. בצירוף מקרים מעניין, ניצלו חייו של לינקולן הבן בשנת 1864 על ידי אחיו של ג'ון וילקס בות', רוצחו של לינקולן האב בשנת 1865. באורח מוזר לא פחות, היה לינקולן הבן עד, בעת כהונתו כמזכיר המלחמה, להתנקשות בחייו של הנשיא ג'יימס גרפילד, בתחנת הרכבת בוושינגטון די. סי., וכן נכח בתערוכה בעיר באפלו בה נורה הנשיא ויליאם מקינלי בידי אנרכיסט. עם זאת, באופן אירוני, דווקא מתיאטרון "פורד" בוושינגטון, בו נרצח אביו במהלך המחזה "בן דודנו האמריקאי", נעדר לינקולן הבן עקב עייפות.

אטלס, הטיטאן מגיבורי המיתולוגיה היוונית, מפורסם בקרב רבים בכך שכביכול נשא את העולם על כתפיו. תיאורים אמנותיים רבים תיארו את אטלס כנושא מה שנראה ככדור הארץ על כתפיו, וחיזקו אמונה עממית ושגויה זו. למעשה, היוונים בני התקופה בה נוצר סיפורו של אטלס כלל לא ידעו שהעולם עגול, ובמיתולוגיה מתואר העולם כשטוח. אטלס לא נשא את העולם על כתפיו, אלא את כיפת השמיים - עונש אותו ספג מזאוס על שתמך בטיטאנים במאבקם נגד האלים האולימפיים, וכיפת השמיים היא החפץ הכדורי המופיע בשלל התיאורים האמנותיים של אטלס.

מקורו של תרנגול ההודו אינו בהודו, אלא ביבשת אמריקה ושמו בעברית ובמספר שפות אחרות, כגון צרפתית (dinde) ויידיש (אינדיק), משמר את זיהויו השגוי של העולם החדש עם הודו - אותו בלבול שבגללו נקראים ילידי היבשת אינדיאנים (מילולית, "הודים") במספר שפות. באופן דומה, בהולנדית ובשפות הסקנדינביות נקרא העוף בשיבושים שונים של העיר קוזי'קוד שבהודו. בשפות אחרות משמר השם טעויות אחרות בזיהויו: מקור השם turkey באנגלית הוא טקסונומיה שגויה של תרנגול ההודו כעוף גינאה (פנינייה), שהגיע לאירופה מאפריקה דרך טורקיה ומכאן קיבל את שמו. בפורטוגזית נקרא העוף "פרו", כשמה של מלכות המשנה של פרו, בערבית נקרא העוף "תרנגול רומאי", ואילו ביוונית - "תרנגול צרפתי".

צעיר הנופלים במערכות ישראל הוא נסים גיני, אשר נפל בעודו ילד שטרם מלאו לו עשר שנים, ולאחר מותו חויל. גיני, ששימש קשר בין עמדות הלוחמים ברובע היהודי בעיר העתיקה במהלך מלחמת העצמאות, נפגע ב-28 במאי 1948 מפגיעת צלף.
נסים גיני לא היה הילד היחיד שנטל חלק במלחמת העצמאות ברובע: יחד איתו סייעו למגיני הרובע היהודי גם אחיו בן ה-12, אחותו בת ה-14 וילדים רבים אחרים מהרובע. גם ביתר חלקי הארץ סייעו מאות ילדים ללוחמים הישראלים במלחמת העצמאות.

זהרה לביטוב הייתה לוחמת פלמ"ח וטייסת בחיל האוויר הישראלי. התפרסמה במיוחד על רקע סיפור אהבתה ללוחם הפלמ"ח שמואל קופמן, שנהרג ב-2 במאי 1947 בהתפוצצות רימון יד (הסיפור תואר ב-1980 בספרה של דבורה עומר "לאהוב עד מוות"). זהרה התאהבה שוב באמנון ברמן, שאותו פגשה בקורס טיס שעברה בארצות הברית, אך חוותה אובדן שני כאשר אמנון נהרג עם הפלת מטוסו ב-7 ביולי 1948. זהרה עצמה נהרגה ב-3 באוגוסט 1948, בהיותה כבת 21, כאשר מטוסה התרסק לאחר ההמראה מירושלים, עם הטייס שהיה עמה, עמנואל רוטשטיין. כקצינה בחיל האוויר, מצאה זהרה את מנוחתה האחרונה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, למרות רצונה להיטמן ליד שמואל, אהובה הראשון, בהר הזיתים, שהפך בינתיים לשטח אויב. עמוס, אחיה היחיד של זהרה, קרא לבתו הבכורה בשמה. הילדה חלתה בסרטן ובסוכות תשכ"ח, חודשים אחדים אחרי שחרור הר הזיתים, נפטרה הילדה בהיותה בת שש. לבקשת יהודה אבן שמואל, אביו של שמואל קופמן, נטמנה זהרה הקטנה לצד שמוליק ובכך, באופן סמלי, הוגשמה שבועת האמונים.

מצעד צה"ל שתוכנן ליום העצמאות הראשון, בה' באייר התש"ט, אפריל 1949, בתל אביב, התקיים באופן חלקי ביותר, וקיבל את הכינוי "המצעד שלא צעד". לקראת המצעד נקבצו ברחובות העיר כשלוש מאות אלף איש. כאשר החל המצעד בצעידתו, רבים מהם פרצו בהתלהבות אל מסלולו, ולא איפשרו את המשך מהלכו. כשהתברר כי אין אפשרות להדוף את המתפרצים, שודרה במערכת הכריזה הודעה על ביטול המצעד. בעקבות כישלון המצעד הוקמה ועדת חקירה, ועל פי המלצותיה הודחו שלושה קצינים, ביניהם מפקד המצעד, בדרגת סגן-אלוף. מפקד זה דרש להציב גדרות תיל לאורך מסלול המצעד. אולם ראש אכ"א לא נענה לדרישה, בנימוק שיושב ראש הכנסת, יוסף שפרינצק, חשש שהתיל יעורר זכרונות מהשואה, שהסתיימה רק ארבע שנים קודם לכן. במקום תיל נמתחו לאורך המסלול חבלים, אולם הללו לא עמדו בפני פריצת הצופים למסלול. חודשיים וחצי מאוחר יותר, ביולי 1949, התקיים מצעד משלים, עליו היה אחראי האלוף צבי איילון.

הגשר העתיק ביותר בפריז שעדיין עומד על תלו הוא פּוֹן נֶף ("הגשר החדש"). הגשר, שנשמר בצורתו המקורית עד היום, נבנה בהוראת אנרי הרביעי, מלך צרפת בין השנים 1578–1604, והיה גשר האבן הראשון שלא נבנו עליו בתי מגורים או מבני ציבור. הנוהג לבנות על גבי גשרים גרם לא אחת לקריסתם. כך קרה גם לגשר נוטרדאם, הגשר בעל ההיסטוריה הארוכה ביותר מבין 37 הגשרים שחוצים את נהר הסן, שקרס מספר פעמים מאז נבנה לראשונה בעת העתיקה.

המטאורים, אותם "כוכבים נופלים" שנראים בשמי הלילה, מסמנים את מסלול תנועתם של סלעים וגרגירי אבק החודרים לאטמוספירה. מקור האור של אותם גופים, המטאורואידים, בפלזמה שנוצרת סביבם עקב החום הרב שיוצר החיכוך עם האוויר. מדי שנה, נאספים ונחקרים מטאוריטים גדולים בודדים, שלא הספיקו להתאדות באטמוספירה וה��יעו לקרקע. זאת בעוד רוב החומר אשר מגיע מהחלל לפני כדור הארץ, כ-20,000 טון בשנה, מקורו דווקא במטאוריטים הזעירים, שקוטרם אינו עולה על מאית המילימטר. אלו, כמעט שלא מתחממים בגלל שטח הפנים הקטן שלהם.

נהוג לחשוב שהגלגל הוא טכנולוגיה טריוויאלית ונפוצה הידועה עוד מתקופת האבן, אך לאמיתו של דבר המצאה זו מיוחסת לתקופת עובייד, שהתקיימה במסופוטמיה באלף הרביעי לפנה"ס. עדויות ראשונות לשימוש בגלגלים כאמצעי תחבורה מתוארכות לשנת 3500 לפנה"ס – אלפי שנים לאחר המצאות כגון בנייה, חקלאות, סירת המפרש, עיבוד מתכת וכלי מיתר. מאחר שמנגנון הגלגל אינו מצוי בטבע, האדם נדרש לחשיבה מקורית ולא יכול היה להמציאו על ידי התבוננות בטבע וחיקוי כפי שנעשה בהמצאות רבות אחרות. למעשה הגלגל הומצא רק פעם אחת, במסופוטמיה, ומשם התפשט ברחבי העולם הישן. המצאה זו לא התקיימה בעולם החדש עד הגעת האדם הלבן; יוצאת הדופן היחידה היא תרבות האולמקים ממקסיקו, שאף על פי שלא השתמשו בגלגל כאמצעי תחבורה, התקינו רכיבים דמויי גלגל בצעצועי ילדים.

הסופר יצחק (איצי) פרנהוף, בן בוצ'אץ', פרסם בשנת 1896 בעברית את האוטופיה "שני דמיונות". בחיבורו התייחס פרנהוף לספר "מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל, וחזה נכונה מספר דברים בעניין המדינה שעתידה לקום, 52 שנים לפני שקמה. כך קרא ל"מיניסטרים" שלה "שרים", חזה שהדגל הלאומי שלה יהיה "דגל מרוקם מגן דוד" והמנונה יהיה "התקווה", ואף שיבץ בין ארבעת דפי חיבורו בתים מתוך השיר. מעל כל אלה, התעלה וחזה אף את שם המדינה. עד לאותה עת תרגמו את המונח "Judenstaat" שטבע הרצל, ל"מדינת היהודים", אך פרנהוף היה הראשון שתרגמו ל"מדינת ישראל". שם זה הפך לרשמי על בסיס המלצת דוד בן-גוריון, ביום ה' באייר תש"ח, יום הכרזת העצמאות.

ביולי 1977 אובחן אצל בוב מארלי סרטן בבוהן כף הרגל. הוא סירב לקטיעה מלאה של האצבע, בשל אמונתו בדת הראסטפארי, אך קיבל טיפול רפואי. כשנה לאחר מכן התברר כי הסרטן התפשט בגופו, מהבוהן לאיברים אחרים ובמיוחד למוח ולריאות. הוא קיבל טיפול ממומחה רפואי במינכן, אך מצבו הידרדר. גם במצבו הקשה סירב מארלי לכתוב צוואה, שכן לפי דתו זוהי הודאה כי הוא בן תמותה וויתור על אפשרות היותו אחד מהנבחרים לחיי נצח. לבסוף נפטר ב-11 במאי 1981, לאחר שמטוסו נחת במיאמי בדרכו חזרה לג'מייקה, והוא בן 36 בלבד.

המילה האנגלית OK היא אחת המילים המוכרות בעולם. משערים שהיא הופיעה לראשונה בדפוס בשנת 1839 כראשי תיבות של "oll korrect", צורה היתולית של "all correct" ("הכול בסדר"). המילה התפרסמה במערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 1840 בתור סלוגן הבחירות של מרטין ואן ביורן. ואן ביורן, שנבחר לנשיא ארצות הברית השמיני, כינה את עצמו OK כראשי תיבות של "Old Kinderhook", על שם עיירת הולדתו, קינדרהוק שבמדינת ניו יורק.

המוזיקאי אל קופר ידוע כיום בעיקר כנגן קלידים, כזמר, וכמקים להקת הרוק "דם, יזע ודמעות", אולם בצעירותו החשיב את עצמו קופר לגיטריסט. בזמן שבוב דילן הקליט את אלבומו "Highway 61 Revisited", קופר היה באולפן. בזמן הקלטת השיר "Like a Rolling Stone", מבלי לקבל אישור של ממש מאף אחד, ולמרות שזה לא היה הכלי הראשי שעליו הוא ניגן, הוא התגנב לאורגן ההאמונד. כשדילן הקשיב לשיר, למרבה הפתעתו של המפיק הנבוך, הוא ביקש להגביר את עצמת קולם של הקלידים, וצליל הקלידים המאחרים אחרי שאר הכלים היה לאחד הסימנים המזוהים ביותר עם השיר. ב־2003 מגזין הרולינג סטון דירג את השיר במקום הראשון ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים.

האפיפיור סלסטינוס החמישי כיהן כאפיפיור במשך כחמישה חודשים בשנת 1294. אחת הבולות שהוא הספיק לחוקק אפשרה לאפיפיור להתפטר מכהונתו. ואכן, סלסטינוס עצמו התפטר ושב לחיי נזירות במערה. בקונקלווה שהתקיימה לאחר פרישתו, הראשונה בהיסטוריה שהתכנסה כשהאפיפיור הקודם עודנו חי, נבחר בוניפקיוס השמיני לשמש כמחליפו. בוניפקיוס הורה להוציא את סלסטינוס מהמערה ולכלוא אותו בטירה, שם מת כעבור עשרה חודשים.

לדעת מומחים שונים, בליל 26 בספטמבר 1983, מנע לוטננט־קולונל סטניסלב פטרוב, שהיה קצין תורן בבונקר סרפוחוב־15 הסמוך למוסקבה, מלחמת עולם גרעינית בין ארצות הברית לברית המועצות. מעט לאחר חצות התקבלה התרעה מהלוויינים על שיגור טיל בין-יבשתי מכיוונה של ארצות הברית, אך פטרוב החליט על דעת עצמו, ובניגוד להוראות, כי מדובר בהתרעת שווא. גם לאחר שהתקבלה התרעה על ארבעה טילים נוספים, בחר פטרוב להתעלם ממנה ולא לדווח לממונים עליו. פטרוב נסמך על חוסר-ההיגיון שבשליחת טיל אחד או כמה טילים בודדים, וכן על כך שבעבר התגלו תקלות בתפקוד מערכת הלוויין הסובייטית. בדיעבד התגלה כי אכן מדובר היה בתקלה טכנית, שנבעה ממערך נדיר של השתקפות אור השמש על עננים גבוהים, בצירוף עם תוואי מסלולי הלוויינים. הסובייטים התעלמו לחלוטין מנכונות מעשהו של פטרוב, והוא אף ננזף על הפרת הוראות. ההוקרה היחידה לה זכה פטרוב הייתה בדמות פרס כספי בסך אלף דולר, ושתי אזרחויות של כבוד מטעם "התאחדות אזרחי העולם" בסן פרנסיסקו ובניו יורק.

בניגוד לדעה הרווחת, שבני אדם מהתקופה הפרהיסטורית חיו רק בסביבות 30 שנה, עדויות שונות מראות כי חברות ציידים-לקטים פלאוליתיים היו בריאים יותר מרוב התרבויות המודרניות. מזונם היה מגוון ובריא יותר, הם עסקו בפעילות גופנית יום יומית וכמעט שלא סבלו ממחלות. משום כך גיל השיבה של אוכלוסיית אירופה בתקופה הפלאוליתית העליונה היה בממוצע 68-78 וגובהם 174-178 ס"מ. בתקופות מאוחרות יותר לא הגיעו לרמות אלו, עד לחברות המודרניות המשגשגות של ימינו.

בשנת 1759 קנה וולטר אחוזה בשם "פרנה" (Ferney), על גבול צרפת-שווייץ. לימים, הפכה פרנה לבירתה האינטלקטואלית של אירופה כולה. באחוזה זו כתב וולטר עשרות ספרים, מאות מאמרים, ואלפי מכתבים לחבריו באירופה, כמעט עד יום מותו. לפרנסתו, גידל טוואי משי ושיווק בהצלחה את תוצרתן. הוא נקט שיטת פרסום חדשנית, כשנהג לשלוח גרבי משי לידועניות תקופתו עם בקשה שיציגו את רגליהן היפות, בגרבי המשי שלו, בפני גברים רבים ככל האפשר ויספרו להם מי ייצר עבורן את הגרביים.

דורבן מצוי הוא בעל חיים מונוגמי השומר על קשר זוגי קבוע לכל ימי חייו. דורבנים נוהגים להזדווג שמונה פעמים מדי לילה, על אף שהנקבה פורייה למשך יממה אחת או שתיים במשך השנה. פעולת ההזדווגות עצמה מלווה בסכנה עקב הקוצים החדים והארוכים המכסים את גוף הדורבנים, והיא מתאפשרת רק בזכות הפין הארוך של הזכר שאורכו עומד על כ-40 סנטימטר – למעלה ממחצית מאורך גופו. משערים שההזדווגויות התכופות משמשות לחיזוק הקשר הזוגי ולשמירה על נאמנות.

שמואל אוסוואלד רופאייזן, שכינה עצמו "האח דניאל", נולד בפולין, למשפחה יהודית, והיה חבר בתנועת נוער ציונית; בעת השואה התחבא במנזר, ובהמשך המיר דתו לנצרות; ב-1958 הגיע לישראל ככומר קתולי, על מנת לשרת במנזר על הר הכרמל; ב-1962 הגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית על פי חוק השבות, אך בקשתו נדחתה על ידי משרד הפנים. עתירה לבג"ץ נגד החלטה זו נדחתה ברוב של ארבעה שופטים כנגד אחד, ונפסק כי האח דניאל לא ייחשב כיהודי לצורך החוק. החלטת בג"ץ הייתה תקדימית בכך שפירשה את החוק מנקודת ראות לאומית ולא יהודית הלכתית – רופאייזן נולד כיהודי, ולפי ההלכה נחשב ליהודי, גם לאחר שהמיר את דתו, בבחינת "ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא". לאור פסיקת בג"ץ, הנחשבת דוגמה לאקטיביזם שיפוטי מוקדם במדינת ישראל, תוקן חוק השבות על ידי הכנסת, והוצאו ממנו במפורש יהודים שהמירו את דתם.

סבשטיאו הראשון, מלך פורטוגל, נעלם במהלך קרב אל-קאסר אל-כביר בצפון מרוקו, ב-4 באוגוסט 1578. היעלמותו של המלך גרמה למשבר הנהגה בפורטוגל, וכתוצאה מכך היא נכבשה בידי פליפה השני, מלך ספרד. שלטון ספרד בכלל חצי האי האיברי הסתיים רק בשנת 1640, במהלך מלחמת שלושים השנים. בפולקלור הפורטוגלי קיימת אגדה שלפיה המלך הנעלם יחזור ויושיע את עמו בשעותיו הקשות.

ד"ר יעקב רוזנפלד, יהודי מלבוב, שגר בתל אביב ועבד בבית החולים אסותא, היה גנרל בסין העממית. רוזנפלד למד רפואה באוניברסיטת וינה, נעצר בשנת 1938 ונשלח למחנות הריכוז דכאו ובוכנוואלד. לאחר כשנה נמלט לסין, שם שירת כרופא מתנדב בצבא השחרור העממי וכמפקד בכיר בחיל הרפואה, במלחמת סין–יפן השנייה. במלחמת האזרחים הסינית העלה אותו מאו דזה-דונג לדרגת גנרל. לאחר ניצחון הקומוניסטים, ב-‎1949 פרש רוזנפלד מתפקידיו ועלה לישראל. בסין נבנתה אנדרטה לזכרו. שמו הסיני, לוֹ שֶנג (בכתב סיני מפושט: 罗生特), הונצח בשמות רחובות ובשם בית החולים בו עבד, שם גם הוצב פסלו. בשנת 2003, הנפיק הדואר הסיני סדרת בולים לכבודו.

האתלט הבריטי פיליפ נואל-בייקר זכה במדליית כסף בריצת 1,500 מטר באולימפיאדת אנטוורפן (1920). באולימפיאדה זו ובאולימפיאדת פריז (1924), בה נטל חלק בן ארצו המפורסם הרולד אברהמס, שימש נואל-בייקר גם כמנהל מקצועי. בהמשך חייו הוא נבחר לפרלמנט של בריטניה ופעל רבות למען עזרה לפליטי מלחמה, בקרה על ייצור נשק ופירוק נשק. בפרט הוא פעל למען פירוק נשק גרעיני והתנגד להמשך ייצורו. על עבודתו זו הוא זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1959.

אחד מהשיחים הנפוצים בחלק הדרומי של ישראל הוא הקוכיה ההודית. בחודשי הסתיו והחורף ניתן לצפות בכדורים היבשים הגדולים של השיח כשהם צמודים לתעלות בצידי הכבישים לאחר שניתקו מהקרקע והתגלגלו ברוח, ובאופן זה הפיצו את זרעיהם. השיח הוא צמח פולש והדרך בה הגיע השיח לארץ ישראל איננה ברורה בוודאות. הסברה השלטת היא שזרעי הקוכיה ההודית הגיעו מהודו לאוסטרליה ומשם למצרים התחתונה במטרה לשמש כצמח מרעה. גבעוליה המסועפים והרכים שימשו לריפוד ארגזי התחמושת של חיל המשלוח המצרי לארץ ישראל ב-1948. כשפורקו הארגזים במהלך הקרבות בנגב במלחמת העצמאות, ועם השלל שנותר בתום המלחמה, נפוצו זרעי השיח בנגב הצפוני והתפשטו משם לאזורים נוספים בישראל.