וארן (מיריץ)

וארן (מיריץ)
**Waren‏ (Müritz)**
	סמל וארן סמל וארן
	הנמל
מדינה	גרמניה
מדינה	מקלנבורג-מערב פומרניה
ראש העיר	נורברט מלר ; Norbert Möller
שפה רשמית	גרמנית
תאריך ייסוד	1260 (לערך)
שטח	158.39 קמ"ר
גובה	70 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	21,217 (31 בדצמבר 2023)
‑ צפיפות	130 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	53°31′00″N 12°41′00″E / 53.516666666667°N 12.683333333333°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.waren-mueritz.de/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני וארן

וארן (מיריץ) (בגרמנית: Waren‏ (Müritz)) היא עיר במחוז מקלנבורגישה-סינפלטה שבמדינת מקלנבורג-מערב פומרניה שבגרמניה. עד לרפורמה של שנת 2011 הייתה העיר בירתו של המחוז לשעבר מיריץ. העיר שוכנת על הגדה הצפונית של אגם מיריץ, במרחק של כ-40 ק"מ ממערב לנויברנדנבורג.

גאוגרפיה

וארן שוכנת על גדות אגם מיריץ, האגם הגדול ביותר הנמצא בשלמותו בתוך גרמניה ושטחו 117 קמ"ר. כמו כן שוכנת העיר על גדותיהם של עוד כמה אגמים קטנים, כולל אחד הנמצא בתוככי העיר.

היסטוריה

מקור השם

וארן מוזכרת לראשונה בשנת 150 לספירה על ידי הגאוגרף היווני תלמי בשם וירונום (Virunum), ובכך היא אחד המקומות הראשונים שתועדו בשטח המהווה כיום את מדינת מקלנבורג-מערב פומרניה.

שם העיר לקוח ככל הנראה מהשפות הסלאביות ופירושו "מקום העורבים". ייתכן גם ששם המקום לקוח משמו של השבט הגרמאני ואריני (Warini). בעבר נכתב השם Wahren או Warne ובלטינית: Warnae. ב-1914 ניתן לעיר השם הרשמי מיריץ, על שם האגם הסמוך, ששמו לקוח משפתם של השבטים הונדים, Morcze, "ים".סברה אחרת למקום השם WAREN בסלאבית משמעות (KOCHEN) מאחר שהמים החמים נראו כמים רותחים. וארן ידועה במי המעיינות שלה.

ימי הביניים

העיר של ימי הביניים נוסדה בשנת 1260 לערך על ידי מתיישבים מוסטפאליה על נתיב הסחר שהגיע מהאזור שליד ויסמר, ליד מצודה וכפר סלאבי. העיר המקורית התפתחה סביב לכנסיית גאורג הקדוש שבשוק הישן בעיר העתיקה. הכנסייה מוזכרת לראשונה ב-1273 במקום זה נבנה גם בניין העירייה הראשון. זמן קצר לאחר מכן הוקמה העיר החדשה סביב לכנסיית מריה הקדושה והיא התמזגה עם העיר העתיקה ב-1325. מרכזה של העיר החדשה היה השוק החדש שהיה משותף לשתי הערים ומסביב לעיר נבנתה חומה.

ב-1292 וארן תוארה לראשונה כעיירה בעלת זכויות (Civitas) והחל מ-1331 כאופידום (עיירה קטנה). ב-1306 הוענקו לעיר זכויות הדייג באגם מיריץ.

בין השנים 1347–1425 הייתה וארן למקום משכנם של בני משפחת ורלה (Werle), שהיו ענף של משפחת אובוטריטס (Obotrites). המצודה של משפחת ורלה עמדה ככל הנראה מדרום לכנסיית מריה הקדושה.

העת החדשה

כתוצאה משריפות רחבות היקף שהתחוללו בשנים 1568, 1637, 1671, 1673, ו-1699 וכתוצאה ממלחמת שלושים השנים, הייתה וארן הרוסה לעיתים קרובות.

בית העירייה הראשון עמד בשוק הישן ולאחר מכן במרכזו של השוק החדש. בית העירייה הנוכחי, הניצב בשוק החדש, נבנה בין השנים 1791–1797 והורחב ב-1857.

המאה ה-19

ב-1806 התנהלו קרבות בווארן ובסביבתה בין הפילדמרשל גבהרד לברכט פון בליכר, שהוביל את צבא פרוסיה לבין הצרפתים.

תיעולו של נהר האלדה (Elde), בשנים 1798–1803 ו-1831–1837 וחפירתה של תעלת בולטר (Bolter) בשנים 1831–1837, הובילו לפריחה כלכלית של וארן. ב-1839 הוקם בעיר בית ספר מקצועי. ב-1845 נפתחו המרחצאות הציבוריים הראשונים במיריץ. ב-1862 נפתחה מבשלת בירה ליד הנמל והיא פעלה עד 1920. ב-1869 נפתח בית ספר. ב-1869 נסלל הכביש ממלקאו (Malchow), דרך וארן לנויברנדנבורג וכאשר נסללה שלוחת הרכבת בין מלכין (Malchin) לבין וארן, הפכה העיר לצומת תחבורתי. ב-1885 נפתחה המסילה בין פרכים, דרך וארן לבין נויברנדנבורג וב-1886 נפתחה המסילה בין נוישטרליץ, דרך וארן ועד לרוסטוק.

שנות העשרים

ב-17 במרץ 1920, במהלך הפוטש של קאפ, אסף סביבו קצין פרשים קבוצה של לוחמי הפרייקור והטיל מצור על וארן. למחרת, הוא הורה לתותח ולמכונות ירייה לפתוח באש על העיר מגבעה סמוכה. כתוצאה מירי זה נהרגו חמישה אנשים ו-11 נפצעו קשה. לאחר שהפוטש דוכא נמלטו מנהיגיו לאוסטריה ולמינכן. עד היום ניתן להבחין בחור שנפער מפגיעת פגז בחלקו האחורי של בניין העירייה, כתזכורת לאירוע.

באותה שנה החלה וארן להטיל מס על המרחצאות ובדצמבר אותה שנה נעשתה העיר לבירת המחוז שנקרא על שמה. ב-11 בנובמבר 1925 אוחדו תת-המחוז (Amt) של רובל (Röbel) יחד עם זה של וארן. באותה שנה הוארה העיר לראשונה בתאורת רחובות חשמלית והנמל הגיע לשיא בהיקף פעילותו הכלכלית, 188 ספינות הגיעו אליו ו-208 יצאו ממנו, כשהיקף הסחורה שעברה בו הגיע ל-22,330 טונות מטען.

בשנת 1927 פעלו בווארן מחלבות, מפעל יציקת ברזל, מנסרות עצים, טחנת קמח, בית חרושת לעיבוד תפוחי אדמה, מתקן קידוח גז ובתי חרושת לעיבוד דגים. כמו כן היו בעיר 14 חברות בנייה, מפעל לייצור רעפים ושני מפעלי בטון. ב-15 בספטמבר 1929 נחנכה בעיר הכנסייה הקתולית.

תקופת השלטון הנאצי

בתוצאות הבחירות שהתקיימו ב-1 בנובמבר 1931 הייתה המפלגה הנאצית הגדולה ביותר. המפלגה זכתה במינוי של נציב המחוז (Amtshauptmann) ב-1 באפריל 1932 ובדצמבר 1932 בתפקיד ראש העיר. בתקופת השלטון הנאצי, יהודי העיר נרדפו, גורשו ונרצחו במחנות ריכוז. הקהילה היהודית, שמנתה 150 איש באמצע המאה ה-19, הצטמצמה ל-9 באפריל 1938. בית הכנסת הישן נמכר ב-1936 לידיים פרטיות, כך שהוא לא נהרס על ידי הנאצים. עם זאת, בית הקברות היהודי חולל ונהרס בליל הבדולח ב-1938. מאז 1961 קיימת הנצחה לקהילה במקום. ב-1942 לא נותרו יהודים בווארן. בית הקברות היהודי, שוחזר וכיום הוא שטח ירוק כשבמרכזו ישנו מגן דוד באבן. בכניסה לבית הקברות ישנו ציון לזכר היהודי. בית הקברות נמצא בין רחובות Papenbergstraße -Feldstraße. במרכז הישן של העיר, ליד בית העיר הונחו מספר בודד של אבני זיכרון.

[[

]] החל מ-1936 החזיקה חברת דירנר מטאלוורקה (Dürener Metallwerke), ספקית של תעשיית המטוסים הגרמנית, מפעל בווארן. כמה אלפי שבויי מלחמה, יחד עם גברים ונשים תושבי הארצות הכבושות על ידי הנאצים, הועסקו במפעל במסגרת עבודות כפייה בתנאים תת-אנושיים. בין השנים 1936–1941 נבנה בווארן פרבר מגורים חדש כדי לשכן את העובדים הגרמניים של המפעלים. כתוצאה מכך גדלה אוכלוסיית העיר ליותר מ-4000 תושבים. בבסיס סמוך של הצי הגרמני, הקריגסמרינה, הוקם בסיס הדרכה של המודיעין של הצי.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוקם בווארן בית חולים של הצי. בנוסף, במהלך החודשים האחרונים של המלחמה, הוסבו בתי ספר בעיר כבתי חולים לשעת חירום. ב-1 במאי 1945, כבש הצבא האדום את וארן ללא קרב.

לאחר המלחמה

באוקטובר 1945 מונה המפקד הצבאי הסובייטי כראש העיר החדש של וארן. בעיר פעל מרכז חקירות ידוע לשמצה של הנ.ק.ו.ד.. בסוף השנה 6000 פליטים מהטריטוריות המזרחיות הגיעו לעיר. באביב 1946, התחוללה בעיר מגפת טיפוס שהפילה חללים רבים. כמה מהמפעלים פורקו והמתקנים שלהם נשלחו לברית המועצות כפיצויים על נזקי המלחמה. חלקים של מסילות הברזל בסביבה פורקו.

בשנות השבעים, חלקים נרחבים של המרכז ההיסטורי של וארן היו הרוסים. זאת מתוך צורך להקים מערכת תחבורה ציבורית חדשה רחבת היקף. ההרס עורר מודעות לשימור הקיים בווארן בקרב רבים מתושביה. תנועת אזרחית להצלת העיר העתיקה הוקמה זמן רב לפני איחוד גרמניה ופעולותיה סייעו רבות ליצירת המצב בו נמצאת העיר כיום.

במהלך המלחמה הקרה הייתה וארן למקום משכנם של ארבעה מתקני אחסון לנשק גרעיני של כוחות הצבא האדום בגרמניה.

ב-1991, לאחר איחוד גרמניה, המרכז ההיסטורי של העיר חודש כחלק מתוכנית ההתפתחות העירונית. מאז –1 במאי 1999 מוגדרת וארן כעיר מרפא באישור המדינה ומטרתה היא להיות ספא של מים מלוחים.

אתרים חשובים

באזור שסביב וארן נמצאים מספר פארקים לאומיים. באחד מהם קיימת שמורה בה שוכנים פרטים מהביזון האירופי. הפתוחה לביקורי הציבור. במרכז ההיסטורי של העיר פועלים מסעדות, בתי קפה, בארים וחניות.

מיריצאום

המיריצאום (Müritzeum) הוא מוזיאון טבע, בין היתר נמצא בו אקווריום למים מתוקים הגדול ביותר בגרמניה. באתר מגדלים מעל 40 מינים של דגים ממקלנבורג-מערב פומרניה.

כנסיית גאורג הקדוש

כנסיית גאורג הקדוש מתוארכת לראשית המאה ה-14. זוהי בזיליקה עם שלוש סיטראות וארבע ספינות, המקורה בתקרה של קמרון צלעות. הבניין עשוי מלבנים. המגדל המרובע המערבי הוא מ-1414. ב-1699 עלתה הכנסייה באש והיא לא נבנתה מחדש עד לאמצע המאה ה-19. המזבח, דוכן הדרשות והסורג עוצבו בסגנון נאו-גותי.

כנסיית מריה הקדושה

כנסיית מריה הקדושה היא כנסייה מרובעת, עם סטרא אחת, הבנויה מלבנים והשוכנת במזרח העיר העתיקה. סביב כנסייה זו התפתחה מה שנקרא העיר החדשה (Neustadt). המגדל המערבי של הכנסייה, עם חלקו העליון המרשים, נבנה בראשית המאה ה-14. הכנסייה בנויה מלבנים שנלקחו משרידה הקפלה של המצודה של וארן, שכבר לא קיימת. הכנסייה עצמה נבנתה בראשית המאה ה-13. הכנסייה מעוטרת בציורים של פריץ גרב.