ג'רג' לוקאץ'

גֶ'רג' לוקאץ'
Lukács György
	ג'רג' לוקאץ'
לידה	13 באפריל 1885; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	4 ביוני 1971 (בגיל 86); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
שם לידה	Löwinger György Bernát
מקום קבורה	בית הקברות קרפשי
מקום לימודים	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת אטווש לוראנד
מוסדות	ניוגט
מונחה לדוקטורט	Mikhail Ovsyannikov
זרם	מרקסיזם
תחומי עניין	אסתטיקה, פילוסופיה מדינית, ביקורת ספרות
עיסוק	פילוסוף, מבקר ספרות, היסטוריון אמנות, philosopher of culture, היסטוריון של הספרות, סוציולוג, סופר, מרצה באוניברסיטה, פוליטיקאי, מומחה ספרות
הושפע מ	קאנט, הגל, מרקס, לנין, לוקסמבורג, קירקגור, ובר, זימל
השפיע על	קרל מאנהיים, רודי דוצ'קה, פרדריק ג'יימסון, אסכולת פרנקפורט, ולטר בנימין, לשק קולקובסקי, אימרה לקטוש, קרל פולאני, גי דבור, סנדרה הארדינג
מדינה	הונגריה
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1948); עיטור הדגל האדום (מרץ 1969); פרס קושוט (1955); פרס גתה (1970); מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
צאצאים	Ferenc Jánossy, Lajos Jánossy

ערך זה עוסק בפילוסוף. אם התכוונתם למפיק ובמאי הקולנוע, ראו ג'ורג' לוקאס.

גֶ'רג' לוקאץ' או גיירג' לוקאץ' (בהונגרית: György Lukács; בודפשט, ‏13 באפריל 1885 – בודפשט, 4 ביוני 1971), נולד בשם לוינגר (Löwinger), היה קומוניסט, פילוסוף מרקסיסטי ומבקר ספרות הונגרי-יהודי. נחשב למייסד אסכולת המרקסיזם המערבי. הוא היה ממייסדי חוג יום ראשון ומשתתפי חוג גלילאו ולמעשה מייסד אסכולת בודפשט שחבריה התרכזו סביבו.

קורות חיים

לוקאץ' נולד ב-13 באפריל 1885 בבודפשט, שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, במשפחה יהודית. אביו היה יוז'ף לוקאץ' (במקור לווינגר), המנכ"ל של הבנק האנגלו-אוסטרי בבודפשט ובעל תואר אצולה שהוענק לו בשנת 1899 על ידי פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה שהיה גם מלך הונגריה. אמו הייתה אדל ורטהיימר.

לאחר השלמת לימודיו לתואר דוקטור באוניברסיטת ברלין בשנת 1906, ערך לוקאץ' מספר מסעות לאיטליה, ולאחר מכן שהה ארבע שנים בהיידלברג, שם למד אצל הפילוסוף היינריך ריקרט והסוציולוג והפילוסוף מקס ובר. בגרמניה גם הושפע מתפיסות קומוניסטיות-מרקסיסטיות. ב-1919 היה קומיסר העם לענייני תרבות וחינוך בממשלת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית קצרת הימים של הקומוניסט (ממוצא יהודי) בלה קון. ב-1923, עם שובו להונגריה, פרסם את ספרו החשוב ביותר, "היסטוריה ותודעה מעמדית", שסתר מספר עקרונות מהתפיסה המרקסיסטית הלניניסטית, ולכן הוחרם על ידי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

לוקאץ' תרם את רעיונות החפצון (ראיפיקציה) והתודעה המעמדית לפילוסופיה המרקסיסטית. בחיבורו "חזיון הראיפיקציה" (1923), הוא מבקר את הפטישיזם הנעוץ בקפיטליזם המודרני, ההופך את העובד לחפץ ולסחורה. בתחום ביקורת הספרות פרסם לוקאץ' את הספרים "הריאליזם בספרות" (1951) ו"הרומן ההיסטורי" (1955), שהשפיעו על המחשבה הריאליסטית בספרות.

בזמן המרד ההונגרי ב-1956 כיהן לוקאץ' תקופה קצרה כשר התרבות בממשלתו האנטי-סובייטית של אימרה נוג'. עם פלישת הכוחות הרוסים ודיכוי המרד הוא הוגלה, זמנית, כשאר חברי הצמרת המהפכנית לסנגוב, ברומניה. בשנת 1957 הוא שב להונגריה, הצליח לשרוד את הטיהורים של יאנוש קאדאר, ונפטר בשיבה טובה בבודפשט ב-1971.

ביבליוגרפיה נבחרת

בתרגום לעברית

גיאורג לוקאץ', הריאליזם בספרות, 1951
גיאורג לוקאץ', אכזיסטנציאליזם או מארכסיזם?, תרגום: א. ראובני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בשנת 1950
גיאורג לוקאץ', הרומן ההיסטורי - התפתחות המגמות והצורות בענפי הספרות, תרגום: אריה סולה, הוצאת ספרית הפועלים, מדע-לכל, 1955

עד 1945

Ifjúkori művek (1902–1908) (Bp., 1977)
A lélek és a formák. Kísérletek; Franklin, Bp., 1910 (Die Seele und die Formen, 1911)
A modern dráma fejlődésének története, 1-2.; Kisfaludy Társaság, Bp., 1911
Esztétikai kultúra. Tanulmányok; Athenaeum, Bp., 1913 (Modern könyvtár)
Balázs Béla és akiknek nem kell. Összegyűjtött tanulmányok; Kner, Gyoma, 1918
Taktika és ethika; Közoktatásügyi Népbizottság, Bp., 1919
Die Theorie des Romans. Ein geschichtsphilosophischer Versuch über die Formen der grossen Epik; Cassirer, Berlin, 1920
Geschichte und Klassenbewusstsein. Studien über marxistische Dialektik; Der Malik, Berlin, 1923 (Kleine revolutionäre Bibliothek)
Lenin. Studie über den Zusammenhang seiner Gedanken; Malik, Wien, 1924 (Wissenschaft und Gesellschaft)
Lenin. Tanulmány Lenin gondolatainak összefüggéséről; németből ford. Gábor Andor; Ama, Wien, 1924
Georg Lukács: Lityeraturnije tyeorii XIX veka i markszizm; Goszlitizdat, Moszkva, 1937
Georg Lukács: K isztorii realizma; Goszlitizdat, Moszkva, 1939
Írástudók felelőssége; Idegennyelvű Irodalmi Kiadó, Moszkva, 1944

ספרים בתרגום לאנגלית

1950. Studies in European Realism. London: Hillway.
1962. [1937, Rus.; 1947, Hun.] The Historical Novel. London: Merlin.
1963. [1958, Ger.] The Meaning of Contemporary Realism. London: Merlin.
1964. [1947, Hun.] Essays on Thomas Mann. London: Merlin.
1968. [1947, Ger.] Goethe and His Age. London: Merlin.
1970. [1924, Ger.] Lenin: A Study on the Unity of his Thought. London: New Left Books.
1970. [1969, Ger.] Solzhenitsyn. London: Merlin.
1970. Writer and Critic, and Other Essays. Edited by Arthur Kahn. London: Merlin.
1971. [1923, Ger.] History and Class Consciousness. London: Merlin.
1971. [1916/1920, Ger.: Die Theorie des Romans.] The Theory of the Novel. London: Merlin.
1972. [1919, Hun.] Tactics and Ethics. Edited by Rodney Livingstone. London: New Left Books.
1973. Marxism and Human Liberation. Edited by E. San Juan, Jr. New York: Dell.
1974. Conversations with Lukács. Edited by Theo Pinkus. London: Merlin.
1974. [1910, Hun.] Soul and Form. London: Merlin.
1975. [1948, Ger.] The Young Hegel. London: Merlin.
1978. The Ontology of Social Being. 1, Hegel's False and His Genuine Ontology. London: Merlin.
1978. The Ontology of Social Being. 2, Marx's Basic Ontological Premises. London: Merlin.
1980. [1954, Ger.] The Destruction of Reason. London: Merlin.
1980. [1948, Ger.] Essays on Realism. Edited by Rodney Livingstone. London: Lawrence and Wishart.
1980. The Ontology of Social Being. 3, Labour. London: Merlin.
1983. Record of a Life. Edited by István Eörsi. London: Verso.
1983. Reviews and Articles from "Die Rote Fahne". London: Merlin.
1986. Selected Correspondence, 1902–1920. Edited by Judith Marcus and Zoltán Tar. New York: Columbia University Press.
1991. The Process of Democratization. Albany: State University of New York Press.
1993. [1951, Ger.] German Realists in the Nineteenth Century. Edited by Rodney Livingstone. London: Libris.
1995. The Lukács Reader. Edited by Arpad Kadarkay. Oxford: Blackwell.
2002. [1996, Ger.] A Defence of "History and Class Consciousness." London: Verso.
2010. [1910, Hun.] Soul and Form. New ed. Edited by John T. Sanders and Katie Terezakis. New York: Columbia University Press.
2012. The Culture of People's Democracy. Edited by Tyrus Miller. Leiden: Brill.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'רג' לוקאץ' בוויקישיתוף

ג'רג' לוקאץ', ברשת החברתית Goodreads
ג'רג' לוקאץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'רג' לוקאץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
כתבי ג'רג' לוקאץ' בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
גאורגי לוקץ' (1885-1971), דף שער בספרייה הלאומית