לדלג לתוכן

בן ארזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בן ארזה (או בן ארזא) היה הממונה על הצלצל[1] והמנצח על נגינת הלויים[2] בבית המקדש השני, מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

בן ארזה היה ממונה על כל הלוויים שהיו מנגנים בכלי נגינה בבית המקדש בשעת הקרבת קרבן התמיד, וכן בזמנים מיוחדים כמו בעת ניסוך היין, ניסוך המים, הקרבת קרבן פסח, הקרבת עולות ציבור, הבאת ביכורים.

עיקר שירת הלוויים הייתה נעשית בפה, והיא הייתה מלווה בשלושה סוגי כלי שיר: כינורות, מהם ניגנו לכל הפחות תשעה כינורות, וניתן להוסיף מהם ללא הגבלה; נבלים, מהם אין פוחתים משני נבלים, ולא מוסיפים יותר משישה; וצלצל יחידי, שבו היה מנגן בן ארזה עצמו. לא היה ניתן להוסיף ולנגן בצלצלים נוספים, כיוון שקולם חזק ורועם, ואם היו רבים מהם לא היו נשמעים קולותיהם של הכלים האחרים, וההרמוניה תופר, ואף השירה בפה לא תישמע[3]. מלבד כלים אלו, בשנים עשר הימים שבהם היו הלוויים אומרים את ההלל בבית המקדש, היו מוסיפים לליווי שירתם גם חלילים (אבובים), מהם היו לכל הפחות שניים ולכל היותר תריסר. בנוסף, בעת הקרבת קרבן התמיד היו הכהנים תוקעים בחצוצרות.

על כל תיזמור כלי הנגינה היה ממונה בן ארזה, לצד הוגרס בן לוי שהיה מנצח על השירה שבפה. במסגרת תפקידו היה בן ארזה, שהיה ”גדול שבמשוררים, ובקי להקיש בצלצל”[4], אחראי לסמן ללוויים מתי לפתוח בשירתם, דבר שהיה נעשה באמצעות הקשה עזה בצלצל גדול - כלי הקשה שהופקו ממנו קולות דומים למצלתיים, ונזכר כבר במקרא[5]. כשהיו הלוויים פותחים בנגינתם היה בן ארזה מסדרם ומפקח על נגינתם, בעוד שהוא עצמו מלווה אותם בנגינת הצלצל היחיד.

בכך היה בן ארזה מסיים את תהליך הקרבת קרבן תמיד של שחר, כפי שמתואר במשנה במסכת תמיד[6]:

”באו ועמדו אצל בן ארזא, אחד מימינו ואחד משמאלו. שחה [הכהן הגדול] לנסך, והניף הסגן בסודרין, והקיש בן ארזא בצלצל, ודברו הלוויים בשיר.”

הנפת הסודרים שימשה אות לבן ארזה שעליו להקיש בצלצלו הגדול, ועם ההקשה היו הלוויים פותחים בשירתם, המלווה את הקרבת התמיד.

תפקיד זה של בן ארזה נזכר גם בפיוט "תפילה תיקח תחינה תבחר" של רבי מאיר שליח ציבור (מחבר האַקְדָמוּת), הנאמר בסליחות לערב ראש השנה בנוסח אשכנז, ובו מתואר כיצד ”מְחַצְצְרִים בׇּאִים עֲמָד לוֹ אֵצֶל בֶּן אַרְזָה, צְרֵדָה מַקִּיש לְשֵׁמַע צֶּלְצַל”.

תיאורו כממונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה מתארת את חמישה עשר בעלי התפקידים החשובים בבית המקדש, ובהם בן ארזה:

אלו הן הממונין שהיו במקדש: יוחנן בן פינחס, על החותמות; אחיה, על הנסכים; מתתיה בן שמואל, על הפייסות; פתחיה, על הקינין, פתחיה זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון; בן אחיה, על חולי מעיים; נחוניא, חופר שיחין; גביני, כרוז; בן גבר, על נעילת שערים; בן בבי, על הפקיע; בן ארזה, על הצלצל; הוגרס בן לוי, על השיר; בית גרמו, על מעשה לחם הפנים; בית אבטינס, על מעשה הקטורת; אלעזר, על הפרוכת; ופנחס, על המלבוש.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מסכת שקלים, פרק ה' משנה א'.
  2. ^ משנה תורה להרמב"ם, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ז' הלכה א' והלכה ז'.
  3. ^ ספר החינוך, פרשת קרח, מצווה שצ"ד.
  4. ^ "מלאכת שלמה", תמיד פרק ז' משנה ג'.
  5. ^ ספר שמואל ב', פרק ו' פסוק ה'; ספר תהילים, פרק ק"נ פסוק ה'.
  6. ^ פרק ז', משנה ג'.