אובניים

אובניים הם מכשיר בצורת גלגל המשמש קדרים זה כחמשת אלפים שנה ליצירת כלי חרס.

היסטוריה

הופעת האובניים על במת ההיסטוריה התאפשרה רק לאחר המצאת הגלגל (לפני כ-5500 שנים, בשומר שבמסופוטמיה). מקור השם הוא בעובדה שהאובניים הקדומות היו עשויים משתי אבנים. באבן התחתונה היה שקע ובאבן העליונה הייתה בליטה מתאימה. כדי להפעיל את האובניים האלו היה צורך במישהו נוסף שיסובב אותם בזמן שהקדר יוצר את הכלי. אפשר לראות אובניים כאלו במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, בתצוגת הקבע של ביתן הקרמיקה.

השלב הבא בהתפתחות האובניים היה הפסקת השימוש בשתי אבנים. הציר התארך כדי לאפשר לקדר להפעיל את האובניים בעצמו. משיכה באמצעות היד או דחיפה/בעיטה באמצעות כף הרגל הזיזו גלגלי תנופה שהיו עשויים עץ בדרך כלל. גלגל התנופה היה מחובר באמצעות ציר למשטח עגול שעליו מניחים את החמר (כמו שניתן לראות בתמונה). על גבי המשטח הזה יוצרים את צורת הכלי. באזורים שונים של העולם התפתחו גרסאות שונות של המכשיר אך לכולם מכנה משותף אחד, הסיבוב המהיר יחסית. סיבוב שאפשר לווסת באמצעות כח הרגל או היד וכיום גם באמצעות מנוע חשמלי ודוושה. מהירות הסיבוב של האובניים היא שמאפשרת את האופי הסימטרי של הכלים הנוצרים.

טכניקת השימוש באובניים

ישנן דרכים רבות להשתמש במכשיר האובניים, אך הדרך הסטנדרטית כוללת את השלבים הבאים:

הכנת החומר ולישתו. במקומות מתועשים ניתן לרכוש חומר מוכן ללישה מידית, אך לאורך רוב ההיסטוריה לא הייתה אפשרות כזו. כמו כן בקרב קדרים מקצועיים נהוג לעבד, לשלב, למחזר ואף ליצור חומר. פעולות אלה דורשות דחיסה וריכוז החומר לכדי מקשה גושית אחת, עגולה ונטולת בועות אוויר, לפני השימוש באובניים.

הטחת החומר הדחוס למרכז גלגל האובניים. את החומר מטיחים בעודו לח, ומדביקים אותו בעזרת לחץ כלפי מטה תוך שמירה על מרחק שווה מכול קצוות הגלגל. היה והחומר אינו יושב בדיוק במרכז הגלגל, התיקון נעשה באמצעות מדידה והזזה. שלב זה מצריך דיוק מרבי, שכן עבודה על חומר שאינו יושב במרכז הגלגל מלכתחילה, תקשה על המשך תהליך המרכוז.

מרכוז החומר. בשלב זה מתחילים בסיבוב האובניים במהירות גבוהה יחסית, מרטיבים את החומר ואת הידיים. לאחר מכן מחבקים את החומר ומפעילים עליו כוח רב, בדרך כלל עם שתי הידיים בתנועת לחיצה מטה וכלפי פנים. מטרת שלב זה היא הכנת החומר לקראת הפקת צורה. לצורך כך על הגוש כולו להתמרכז ולנוע באחידות עם גלגל האובניים. התוצאה הרצויה היא גוש חומר דמוי כיפה שנראה שאינו זז מעל הגלגל המסתובב. אם החומר 'רוקד' מעט, סימן שאינו ממורכז לחלוטין. (ראו תמונה)

יצירת החלל בחומר. באמצעות האגודל או מכשיר קהה ומוצק, תוך שמירה על יציבות הגוף, יד תומכת בפעולה ואחידות עם תנועת הגלגל, פוערים בור ישירות במרכז החומר ומושכים אותו מטה והחוצה עד לנקודה הרצויה. כאשר מכינים צילינדר סטנדרטי נהוג לעצור כסנטימטר לפני הנגיעה בגלגל. ברגע שנוצר חלל בכלי, מקפידים מדי עת לספוג ממנו מים באמצעות ספוג. שלב זה מבוצע על פי רוב תוך האטת קצב סיבוב הגלגל. כמו בכל שלב, גם את שלב זה ניתן לבצע במספר פעימות, להרחיב את החלל, לדקק את הכלי או לסגור את חלקו העליון תוך שמירה על לחות מינימלית. (ראו תמונה)

הרמת החומר. משתמשים בחלל שנוצר בתוך הכלי כדי לאמוד את פריסת החומר לאורך ולרוחב הכלי. בדרך כלל חומר רב נותר בתחתית או שנוצרו שכבות לא מאוזנות לאורך הכלי. על כן תומכים לרוב בשתי ידיים בשני צידי הכלי במקביל, האחת בחלקו החיצוני והאחת בחלל שנוצר בתוכו, ובזהירות רבה אוספים את החימר ומפזרים אותו כלפי מעלה לפי המידה הרצויה, כך שהכלי כולו מתרומם כצריח. שלב זה יכול להתבצע פעמים מספר ונהוגות בו שלוש הרמות, אך הפרזה עשויה לגרום לעייפות החומר.

שכלול הצורה. יצירת הצורה מצויה בכול אחד משלבי העבודה על האובניים, אך מסורתית לאחר הרמת החומר ניתן לייצר נפח בכלי, להופכו לקערה או לכיפה, לעדן את שפתו העליונה, לחתוך או לשייף באמצעות כלי עץ ומתכת, לקשטו בחריטה או באנגוב, או כל דבר אחר העולה על הדעת.

הורדת הכלי מהאובניים. פעולה זו נעשית בשתי ידיים, באמצעות תיל. את התיל מעבירים מעבר לכלי ותוך הצמדתו לגלגל מושכים אותו בחוזקה ובזהירות תחת הכלי לכיוון הגוף. החומר ניתק מגלגל האובניים ומועבר לייבוש.

עבודה על הצד ההופכי. לאחר שהחומר מתקשה לדרגה דמוית עור (Leather hard) ניתן להפוך את הכלי על ראשו ולעבוד על צידו השני. תחילה מודדים את עובי החומר הנותר בתחתית הכלי. גם בשלב זה מדביקים את הכלי למרכז הגלגל, על ידי חומר רך תומך במקום הטחה. בודקים שהכלי במרכז הגלגל על ידי סיבוב ועצירת האובניים. כשהכלי במרכז הגלגל, ניתן לגלפו לאורך, לעידון הצורה, או ליצור "רגל" על ידי גילוף האזור השטוח עליו ישב. פעולה זו נעשית, בדומה לשלב יצירת החלל, על ידי הפעלת כוח במרכז הכלי ומשיכה למטה וכלפי חוץ. הדבר נעשה גם כן באמצעות מכשיר. הורדת הכלי נעשית על ידי הסרת החומר התומך.

במקרא וביהדות

בתנ"ך מוזכרים האובניים במשל היוצר של ירמיהו (פרק י"ח). במשל זה, הנביא מסביר שכל עוד אין גזירה מוחלטת, תמיד ניתן לשנות את גזר הדין, כמו שהיוצר על האובניים יכול לבנות כלי ולפרקו.