אובייקטיביות

אוֹבְּיֶקְטִיבִיוּת היא סטטוס אפיסטמולוגי הניתן להיגדים שערך האמת שלהם הוא אמת. התנאים בהם סטטוס זה מוענק הם נושא הדיון של תחום החקירה של הפילוסופיה של המדע.

המפעל המדעי שואף לעיתים קרובות לבסס ולעגן כמה שיותר אמיתות כאובייקטיביות והדיון המדעי מתנהל לעיתים קרובות כך שהכרעה של מה שנחשב כ'ידע' הוא אותו הדבר שאפשר להעניק לו את הסטטוס של אובייקטיביות. במפעל המדעי, צורות התצפית והניסוי המקובלות כמו גם עקרונות ההסקה הדדוקטיבית והאינדוקטיבית, מנחות בדרך כלל את ��נשי המקצוע בבואם להעניק את הסטטוס של אובייקטיביות להיגדים מסוימים, אולם הדיון באילו שיטות בדיוק מזקקות את הסטטוס של אובייקטיביות הוא נושא הדיון של הפילוסופיה של המדע.

נראה שכיום, כל תחום אקדמי פיתח לעצמו קווים מנחים וחוקים לגבי ראיות אובייקטיביות. לדוגמה, מחקר יעילות של תרופה חדשה, אם הוא נעשה בצורה אקראית, תוך כדי סמיות כפולה ושימוש בפלצבו – יחשב כמחקר אובייקטיבי, וזאת מכיוון שהוא דובק בעקרונות הידועים והמקובלים למיקסום אמינותן של התוצאות הסופיות.

בתחום חקר ההיסטוריה, אובייקטיביות מושגת באמצעות שימוש ב"מתודה ההיסטוריונית" ו"ביקורת עמיתים" שנעשית בדרך כלל על ידי החלפת רעיונות והתכתבויות דרך מאמרים שעוסקים בנושא המסוים. ההיסטוריון מעלה השערה, הסבר או ניתוח לגבי אירוע היסטורי, ואלו עוברים הערכה אצל מומחים אחרים מאותו התחום. תהליך הביקורת נעשה לרוב לפני פרסום המחקר הסופי.

לפי עמדה זו, אמיתותם ותקפותם של שיפוטים והצהרות מוסריות יהיו בלתי-תלויים באמונות או רגשות של אדם או קבוצה מסוימת. טענה זו מובילה לגישה שבה היגדים אתיים מקבלים סטטוס דומה להיגדים מתחומי ידע אחרים ככימיה, ביולוגיה או היסטוריה. ישנן גישות שונות באשר למה שמעניק להיגדים מסוימים את הסטטוס של אובייקטיביות באתיקה. ביניהן מוסר דתי, האינטואציה האפלטונית וגישת עמנואל קאנט למוסר – הציווי הקטגורי.

כיום רווחת תפיסה מודרנית, שטוענת, לא נמצאת ולא תיתכן אובייקטיביות. האדם מושפע מסביבתו ותכונותיו.

• אובייקטיביזם (איין ראנד)
• אובייקטיביות חזקה
• סובייקטיביות
• אמת

• אובייקטיביות, דף שער בספרייה הלאומית
• אנדרי מרמור, שלושה מושגים של אובייקטיביות, עיוני משפט יט, ספטמבר 1994