- לשון המקרא עשה מעשה רע בכוונה ובמודעות
- ”וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת“ (שמות כא, פסוק יד)
- ”וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד“ (דברים יז, פסוק יג)
- ”אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר..וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא“ (דברים יח, פסוק כ)
- ”וְהֵם וַאֲבֹתֵינוּ הֵזִידוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ“ (נחמיה ט, פסוק טז)
- ”האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומים ומדמי עצים“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ב, משנה ד)
- ”הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים בלא תעשה“ (תוספתא, מסכת זבחים – פרק יב, הלכה יז)
- המשמע הבסיסי של השורש ז-י-ד (או ז-ו-ד) הוא 'רתח' (כמו הפעיל: הֵזִיד ב 'הרתיח, בישל נזיד': ”וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד“ (בראשית כה, פסוק כט)).
- מאחר שמים רותחים עולים על גדותיהם, באנלוגיה הפועל, כאשר הוא מתייחס לבן אדם, רכש את המשמע 'עלה על גדותיו', כלומר 'החציף פנים, פעל באופן חצוף בלי לשמוע': ”וַיֹּאמֶר יְהוָה ... לֹא תַעֲלוּ. ... וְלֹא שְׁמַעְתֶּם ... וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ“ (דברים א, פסוקים מב – מג). ומשם 'פעל רע בכוונה, במזיד, בזדון'.
- זוד 'רתח' קרוב אל דוּד 'מְכָל להרתחת מים'.[1]
- שורש ז-י-ד או ז-ו-ד: כמה מילונים לא מפרידים ביניהם, אך כנראה שורש זה 'רתח'\'פעל בזדון' במדויק ז-י-ד (כמו המקבילים בארמית זידנה[2] וערבית زَيَّدَ (זַיַּדַ)), בניגוד לשורש לא קשור ז-ו-ד (שורש של מזוודה) במשמע בסיסי 'צידה לדרך' וקשור לצורה ארמית של צידה (כמו המקבילים בארמית זוודא[3] וערבית زَوَّدَ (זַוַודַ) 'סיפק צידה, ציוד').
- לפי HALOT[4], המשמע המקורי 'רתח', במובן 'כעס' (בן אדם שרותח = כועס מאוד, בדומה לאנגלית 'boil with anger'), מופיע בפסוק ”וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ“ (שמות כא, פסוק יד) = 'ואם איש כועס מאוד על רעהו עד שהורג אותו".
- מאותו משמע הבסיסי 'רתח' של השורש زيد (זיד), השפה הערבית הסיקה מהרעיון של 'מים רותחים עולים על גדותיהם' את המשמע زائِد (זַאִד) 'עודף, מופרז', زَيَّدَ (זַיַּדַ) 'הגדיל, הרחיב'[4].
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
הזיד
|
| שורש וגזרה |
ז־ו־ד
|
| בניין |
הִפְעִיל
|
- לשון המקרא הרתיח, בישל. בפרט, בישל נזיד
- ”וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף“ (בראשית כה, פסוק כט)
- מהשורש ז-י-ד (לפעמים ז-ו-ד) שמשמעו הבסיסי 'רתח', משם הזיד 'הרתיח'. בהשאלה, כנגזרת ממשמע זה ראו הֵזִיד א 'החציף פנים, פעל רע בכוונה' כאשר הפועל מתייחס לאופי של בן אדם.
- הפועל מופיע פעם אחת במקרא השורש ז־ו־ד או נ־ז־ד (מפרשים)
- ↑ מילון יסטרוב.
- ↑ CAL.
- ↑ CAL.
- ↑ 4.0 4.1 HALOT ערך זיד. The Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament, by Ludwig Köhler, Walter Baumgartner, Johann Jakob Stamm, Benedikt Hartmann, Ze’Ev Ben-Hayyim, Eduard Yechezkel
