פולה בן-גוריון

נולדה בשם פאולינה מונבז^[4] לשלמה וברטה מונוייס (Munweis) במינסק שבמערב האימפריה הרוסית (כיום בירת בלארוס), במשפחה בת שלושה ילדים. ב-1905, כשהייתה בת 12 היגרה כמו מאות אלפי יהודים באותה תקופה, עם כמה בני משפחה לניו יורק שבארצות הברית^[5].

דוד בן-גוריון ופאולינה מונבז נפגשו בשנת 1915 בניו יורק, לאחר שבן-גוריון גורש מארץ-ישראל עם יצחק בן-צבי על ידי הטורקים. כשנפגשו, היא כבר הייתה אחות ראשית בחדר ניתוח, לדוד לא היו הרבה מכרים באותה עת, הוא היה בודד וביקש ממנה שתבוא איתו לספרייה הציבורית לעזור לו: "שאעתיק לו את מה שמספרים על העתיד של ארץ-ישראל... היה לי כתב יד יפה".^[6] השניים נפגשו והתאהבו מיד,^[7] אך משפחתה של פולה התנגדה בתחילה לקשר בינה לבין בן-גוריון. בתקופת היכרותם פולה לא הייתה ציונית ולדברי בן-גוריון היא העריצה את אמה גולדמן האנרכיסטית.^[8] באותה תקופה העריצה גם את טרוצקי.^[9] עם הזמן הושפעה פולה מפעילותו של בן-גוריון והתקרבה אל הציונות.^[10] הם נישאו ב-5 בדצמבר 1917.^[5] בבוקר החתונה עוד עבדה בחדר הניתוח בבית החולים, ומיד לאחר הטקס חזרה לעבודתה. בן-גוריון כינה אותה "פולה" ולאחר נישואיהם ניסה, ללא הצלחה, לשנות את שמה ל"פנינה".^[11]

הזוג שכר דירה בברוקלין, אולם כעבור ארבעה חודשים מנישואיהם, נפרדו לתקופה ארוכה.^[11] בשנה האחרונה של מלחמת העולם הראשונה, התנדב בן-גוריון ללגיון וב-29 במאי 1918 יצא למחנה האימונים בקנדה והשאיר מאחוריו את פולה כשהיא בהריון.^[12] הוא העריך את מסירותה המוחלטת ועוד בימי שירותו בגדוד העברי הביע הערצתו אליה בכתיבת מכתב מדי יום ביומו וכתב לה מכתבי אהבה מווינדזור שבקנדה:

קדוש, פוליה שלי, זוהי המלה היחידה המביעה במלוא העוצמה את המשמעות הנודעת לך בחיי. אהבתיך עוד לפני שהתחתנו, ואת יודעת זאת, אם כי לא אמרתי לך זאת. אהבתי גדלה לאחר החתונה שלנו, כי מצאתיך יותר יפה ויותר טובה משציפיתי. עכשיו זוהי יותר מאהבה - את הקדושה שלי, המלאך הסובל המרחף סביבי בלי שאראהו, שאליו נמשכת נשמתי, שאליו אני מביט בעיניים מורמות אל על, כי רואה אני אותך עומדת למעלה, מעלי, כי מה שאת עשית הוא גדול יותר, ללא שיעור יותר, ממה שאני ואחרים עושים. וקורבנך כה גדול, עד שאני רוצה לפעמים להסיר כובעי ולהשתחוות, להשתחוות עמוק לגבורתך, אשר כל חיי לא אחדל להשתומם לה ולהעריצה.

— מכתב מבן-גוריון, וינדזור, 15 ביוני 1918^[13]

לפולה ודוד נולדו שלושה ילדים. גאולה נולדה בארצות הברית ב-11 בספטמבר 1918, ונקראה בשם זה, כפי שביקש אביה בצוואה שהשאיר לפני צאתו לאנגליה.^[14] ב-15 בנובמבר 1919 הגיעו פולה וגאולה לארץ ישראל.^[15] את אשתו לא ראה בן-גוריון במשך 18 חודשים ואת בתו ראה לראשונה בחייו.^[16] בתחילת יוני 1920 נסעה המשפחה ללונדון בשליחות של "פועלי ציון".^[17] ב-28 באוגוסט 1920, נולד באנגליה בנה, עמוס.^[18] לאחר שחודשו הקשרים עם פלונסק, שנותקו בזמן מלחמת העולם ומלחמת רוסיה-פולין,^[17] יצא בן-גוריון במרץ 1921 לשליחות בווינה מטעם תנועתו ואת פולה והילדים שלח לפלונסק, להכיר את אביו ולהתארח בביתו. באוגוסט 1921 שב בן-גוריון לארץ ישראל.^[19] ממשכורתו הנמוכה כמזכ"ל ההסתדרות שלח בן-גוריון מדי חודש כסף לפולה בפלונסק.^[20] ב-5 באפריל 1922, כשמונה חודשים לאחר ששב לארץ ישראל, חזרו גם פולה והילדים והצטרפו אליו לירושלים.^[21] הבת רננה נולדה בארץ ישראל ב-1925.

כאשר ישב בן-גוריון בלונדון בשנים הגורליות של המאבק להקמת מדינת ישראל, העלה את כל רשמיו על הנייר והפנה אותם אל "פולה היקרה". מכתבים אלה הועתקו לאחר מכן והופצו בין חברי הנהגת מפא"י:^[22]

אם אהבה גדולה, עמוקה, יש ביכולתה להביא אושר – אז פוליה יקרה, תהיי את המאושרת ביותר. אני אגאל אותך מהכאבים שלך עכשיו. איני יכול לנחם אותך עכשיו בצערך ובסבלך. אני יודע איזה מחיר את משלמת בנעורייך ובאשרך למעני, למען האידאל שלי. המחיר הוא גדול ואיני יודע אם אוכל לגמול לך כראוי, אבל זוהי האכזריות של אהבה עמוקה.

— מכתב מבן-גוריון^{[דרושה הבהרה][23]}

פולה ראתה את תפקידה העיקרי כשומרת על בן-גוריון. היא דאגה לו וטיפלה בו בכל שטחי החיים כדי שיוכל לעסוק בצרכי הציבור ללא הפרעה.^[24] בריאיון שהעניקה למירה אברך אמרה: "רק אחד כמוהו נולד בדור, ואם הוא ראש ממשלה או נהג - הוא תמיד דוד בן-גוריון וזה הרבה יותר מראש ממשלה!".^[25] פולה נטלה על עצמה את הטיפול בעניינים הכלכליים, דאגה לחינוך ילדיהם ונמנעה מלשתפו בדברים העשויים לגרום לו לדאגה. מקורבים לבן-גוריון טוענים שהוא מעולם לא ידע מה מצבה הכלכלי של המשפחה ופולה לא הטרידה אותו בעניין זה.^[26] כשהתגוררו בתל אביב ובן-גוריון היה נוסע לחוץ לארץ לתקופות ארוכות, עבדה פולה בקיץ, ללא ידיעתו, כאחות עזרה ראשונה על שפת הים.^[27] פולה דאגה לכל ענייני הבית ודוד מעולם לא דאג לניקיון הבית, לבישול, לקניות או לטיפול השוטף בילדים. דוד היה מעורב רק בעניין אחד במידה מסוימת – לימודיהם של הילדים. עניין זה עולה בבירור ממכתביו לילדים, במיוחד המכתבים משנות ה-30, אז הרבה לשהות באירופה עקב המצב הפוליטי הרגיש. מעבר לטיפול בבית ובילדים, פולה דאגה לבריאותו של בן-גוריון ולתזונתו. מאפיין זה בלט במיוחד כאשר התבגרו והזדקנו. בערוב ימיהם התקרבו בני הזוג בן-גוריון באופן ניכר. הוא אף הקדיש לה את הספר החמישי בסדרה "חזון ודרך" בפסוק מדברי הנביא ירמיהו: ”זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה” (ב', ב).^[28]

במאי 1953 התפטר דוד בן-גוריון מהממשלה והוא ופולה הצטרפו כחברים בקיבוץ שדה בוקר.^[29]

חייה של פולה לא היו קלים בשדה בוקר. היא הייתה רחוקה מבני משפחתה וחבריה והסתגלותה לקיבוץ ולתנאי המחיה החדשים היו ארוכים וקשים.^[30] ב-1955 נקרא דוד לשוב ולכהן כשר הביטחון ואחר כך גם כראש הממשלה. בתקופה זו פולה ודוד הגיעו לשדה בוקר רק באירועים מיוחדים, בפגרות הכנסת ובחגים.^[29] רק בסוף שנת 1964, לאחר "פרשת לבון", דוד ופולה החליטו לחלק את ימיהם בין הבית בשדה בוקר לביתם בתל אביב.^[31] בזיכרונותיהם מתארים אנשי הקיבוץ את פולה כאישה מלאת צבע ופלפל. אומנם לא תמיד הייתה לה אינטראקציה טובה עם הסביבה בשדה בוקר אולם היא בהחלט הייתה מורגשת.

דני בוגוסלב, חבר בקיבוץ, סיפר על פולה:

ההומור של פולה התבטא במסיבת הפורים שלאחר הגיעם אלינו. פולה שלחה אותו (את דוד) למסיבה תחילה (לחדר-האוכל) ואז לקחה אותי לצריף שלהם והלבישה אותי בחליפת-השרד של ראש-הממשלה (לשעבר). על ראשי חבשה את המגבעת הפורמאלית ומעל אזני תחבה סיבי ליפה שדמו לצבעי רעמתו. שלובי-זרועות נכנסנו, היא ואני, לחדר-האוכל וזכינו לתשואות (גם מצדו של בן-גוריון האמיתי!)".

— קיבוץ שדה בוקר, 2002

בדרך עקיפה השפיעה פולה פעמים רבות על צעדים פוליטיים ועל דרך פעולתו של דוד בן-גוריון. כל דבר היה צריך לעבור דרכה בטרם יגיע לבן-גוריון. מדינאים, דיפלומטים ופוליטיקאים ידעו שהם יוכלו לדבר עם בן-גוריון בטלפון רק אם יצליחו לשכנע את פולה.^[32] כאשר יעקב ינאי הגיע לבשר לבן-גוריון שהארי טרומן הכיר במדינת ישראל, היא סירבה להכניס אותו משום שזו הייתה שנת הצהריים של בן-גוריון.^[33] כאשר אנשי משרד החוץ היו צריכים לארגן ארוחה לכבוד אורח נכבד אצל ראש הממשלה, פולה הייתה בודקת את רשימת המוזמנים ומוחקת ממנה את השמות שלא היו נראים לה. מזכירו המדיני של בן-גוריון, יצחק נבון, היה מגיש לפולה רשימה מוגדלת של אורחים כדי שיוכל לנהל איתה משא ומתן על רשימת המוזמנים.^[34]

פולה לא ששה להתערב בעניינים פוליטיים, אך עם זאת, לא תמיד הזדהתה עם השקפותיו של בעלה. למשל, היא סברה שהיהודים שאינם עולים לישראל עושים כמיטב יכולתם לעזור למדינת ישראל, בעוד בן-גוריון סבר כי יהודים שאינם עולים, אינם רשאים להיקרא "ציונים". בן-גוריון סבר כי מקומם של הסטודנטים הישראלים הוא בישראל בעוד פולה תמכה בישראלים שעוזבים את המדינה כדי להשכיל באוניברסיטאות זרות וטענה שהמדינה אשמה שלא דאגה להם ליותר מוסדות לימוד בארץ.^[35] לפולה לא היה משנה מה השקפותיהם או מפלגתם של ידידיה. כך הייתה ידידתם של מנחם בגין^[36] ופנחס לבון, למרות מאבקיהם הפוליטיים עם בן-גוריון. במאבקים מפלגתיים, פולה לא היססה להתקשר או להגיע לביתו של יריב פוליטי ולנסות לשכנע אותו לפעול בדרך הנראית לה כנכונה.^[37]

ב-7 בינואר 1952, בזמן דיון על כניסה למשא ומתן עם גרמניה על הסכם השילומים, הותקפה הכנסת על ידי מפגינים שהתנגדו לקשרים עם גרמניה. רבים מן המפגינים והשוטרים שנפצעו ברחוב, הוכנסו אל תוך בניין הכנס�� לקבלת עזרה, ופולה, כאחות במקצועה, סייעה להם בעזרה ראשונה.^[38]

פולה הייתה אישיות ציבורית בזכות עצמה ולאו דווקא בזכות היותה רעייתו של ראש הממשלה. לאחר התפטרותו של דוד מראשות הממשלה, הגיעה בהזמנת מנהלי חברת "צים" להשיק את אוניית הדגל הישראלית "שלום" בנמל שרבור שבצרפת.^[39]

בתקופת חייה בשדה בוקר תרמה ופעלה רבות למען הקיבוץ. היא דאגה לבית הילדים לציוד רב כמו מקרר, דוד נירוסטה ומכונת כביסה, שהיו מוצרים קשים להשגה באותה תקופה.

עם המעבר לחדר-האוכל שבצריף החדש, ביקשו חברי הקיבוץ מפולה ציוד וכלים חדשים והיא דאגה לכך מיד. הפסנתר הראשון הגיע למשק בשנת 1958 בעזרתה וכן מכונת תפירה. פולה נהגה לתת מתנה מסורתית לכל זוג שנישא במשק – אלבום מצולם של בן-גוריון עם חתימתו.^[29]

פולה התעקשה שבארוחות לא רשמיות בנסיעותיהם לחוץ לארץ, יאכלו כל פמלייתם איתם בחדר האוכל המשותף כולל שומרי הראש, צוות העובדים והנהגים.^[40]

בינואר 1962 עברה התקף לב. כשפולה הייתה בת 72 היא חלתה ואושפזה בבית החולים. אשפוזה הראשון היה לצורך ניתוח בעין ותקופה קצרה לאחר מכן מצבה הבריאותי החמיר והיא נאלצה להתאשפז מספר פעמים.

בינואר 1968 נפטרה פולה^[41] משטף דם במוח.^[42] בן-גוריון בחר את חלקת הקבר עבור שניהם מול נחל צין, במדרשה.^[43] פולה נקברה באחוזה השוכנת כ-5 קילומטר מדרום לקיבוץ שדה בוקר. האחוזה ממוקמת על מצוק תלול ממנו נשקפים נופיה הקדומים של בקעת צין ורמת עבדת.^[44] בין אישי הציבור שהשתתפו בהלוויה היה גם יריבו בעבר של בן-גוריון, מנחם בגין. ראש הממשלה לוי אשכול, שהיה יריבו של בן-גוריון באותו הזמן, נעדר ממנה, אולם פרסם מודעת אבל.^[42]

• דוד בן-גוריון, מכתבים אל פולה ואל הילדים, הוצאת עם עובד, 1968. (הספר בקטלוג ULI)
• אילן בן עמי, האישה שאיתו: חייהן הפרטיים והציבוריים של נשות ראשי הממשלה בישראל, עמ' 25-56, הוצאת מטר, 2010. (הספר בקטלוג ULI)
• מירה אברך, פולה, עם הספר, 1965. (הספר בקטלוג ULI)
• David Ben-Gurion, Aubrey Hodes (translator), Letters to Paula, Vallentine, Mitchell Publishers, 1971 (הספר בקטלוג ULI)

• מידע על פולה בן-גוריון בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד תדהר (עורך), "פאולה בן-גוריון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3025
• מתולדותיה של פולה בן-גוריון, דבר, 30 בינואר 1968
• אורי אבנרי, פולה, "העולם הזה", גיליון 1587 מ-31 בינואר 1968, עמוד 9
• דוד (גרין) בן-גוריון (1973-1886), במוזיאון הווירטואלי של ארכיון מפלגת העבודה
• איך נראו החיים של דוד ופולה בן-גוריון, באתר Xnet‏, 22 באפריל 2015
•   גילי גופר, בעלה של אשת ראש הממשלה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• חיי האהבה של פולה ודוד בן-גוריון, ראיון של ד"ר שלומית ליר עם ד"ר גילי גופר
• פולה בן-גוריון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
•   פולה בן גוריון (1892-1968), דף שער בספרייה הלאומית