תום שגב
תּוֹם שֶׂגֶב (נולד ב-1 במרץ 1945) הוא עיתונאי והיסטוריון ישראלי. נחשב לאחד מ"ההיסטוריונים החדשים". היה בעל טור שבועי בעיתון "הארץ".
.jpg) | |
| לידה |
1 במרץ 1945 (בן 79) ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| ענף מדעי | היסטוריה |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום לימודים | |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
פרס ברונו קרייסקי (2023) |
| תרומות עיקריות | |
| חוקר תולדות מדינת ישראל | |
  | |
ביוגרפיה
עריכה
נולד להיינץ ולריקרדה שוורין בירושלים בשנת 1945, במשפחה בת שני ילדים. הוריו, ילידי גרמניה ובוגרי בית הספר "באוהאוס" בדסאו, נרדפו עם עליית הנאצים לשלטון בשל היותם קומוניסטים, ועלו לארץ ישראל ב-1935. אביו, היינץ שוורין, היה אדריכל, אך בישראל התפרנס כיצרן צעצועים. אמו, ריקרדה שוורין, הייתה צלמת ידועה בירושלים. היא לא התגיירה ולמדה עברית בסיסית בלבד.[א]
תום שגב גדל ברחוב הנביאים. שפתו הראשונה הייתה גרמנית, ואילו עברית למד רק מגיל שלוש. אביו נהרג ב-1948, במהלך מלחמת העצמאות,[1] ואמם היא שגידלה אותו ואת אחותו הגדולה, יוטה, לימים פוליטיקאית גרמנית. את לימודי התיכון עשה בתיכון ליד האוניברסיטה.[ב]
לשגב תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת בוסטון. הוא שימש מרצה אורח באוניברסיטת רטגרס, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובאוניברסיטת נורת'איסטרן (בה העביר קורס על תולדות השואה).
קודם לתחילת עבודתו בעיתון "הארץ" ב-1979, כתב שגב בעיתון "על המשמר", ערך והגיש את "היום הזה" ב"קול ישראל" והיה כתב "מעריב" בבון. כמו כן שימש ראש לשכת ראש העיר טדי קולק בירושלים. בין השנים 1983–1987 ערך יחד עם נחום ברנע את השבועון "כותרת ראשית".
ספריו, העוסקים בהיסטוריה של מדינת ישראל והשואה (יצאו לאור בהוצאת כתר ובהוצאת דומינו) הפכו ברובם לרבי-מכר ופורסמו בארבע-עשרה שפות.
שגב נחשב בעיני רבים כאיש קבוצת ההיסטוריונים החדשים וכפוסט ציוני. עם זאת, על פי תפיסתו, הפוסט ציונות איננה אידאולוגיה אלא מצב שבו האידאולוגיה הציונית הגשימה את עצמה, ובמדינת ישראל "אנשים מואסים באידאולוגיה ובקולקטיב ורוצים לחיות את חייהם שלהם כאינדיבידואלים".[2] מנגד, שגב ביטא פעמים רבות את הסכמתו - לעיתים הנלהבת - לשיוך לקבוצת ההיסטוריונים החדשים. הטור השבועי של שגב במוסף השבועי של הארץ כתוב במסורת ה"היסטוריה החדשה", והוא אכן עוסק באופן שיטתי וכמעט בלעדי באלמנטים בעייתיים בהיסטוריה הציונית. אלא שבספרו "הציונים החדשים" (2001) הוא טוען כי קבוצת "ההיסטוריונים החדשים" מתוארת כך בטעות:
- "לדעתי נכון יותר לתאר אותם כהיסטוריונים ראשונים. כי בשנים הראשונות לקיום המדינה לא הייתה בישראל היסטוריוגרפיה. הייתה מיתולוגיה. הייתה אידאולוגיה. הייתה הרבה אינדוקטרינציה. ההיסטוריונים הראשונים שהורשו בראשית שנות השמונים לעיין בתיקים אשר היו חסויים עד אז מצאו עצמם שוב ושוב אוחזים במצחם בהשתאות אין קץ. לא זה מה שלימדו אותם בבית הספר, אמרו לעצמם שוב ושוב והתכוננו למתקפה הבאה: מה לכם המנפצים מיתוסים, אומרים להם, מי שׂמכם. יש הזקוקים למיתוסים; זה לגיטימי. אך יש האומרים שאסור לבחון מיתוסים כי אין זה פטריוטי. זו דרכו של כל פטריוט: לעולם יֵדע מי פטריוט ומי לא".[3]
שגב הנחה את התוכנית "היו ימים" בערוץ הכנסת. הוא אב לבן מאומץ מאתיופיה.[4]
ביקורת
עריכהלצד שבחים רבים בישראל ובעולם, ספג שגב התקפות רבות מצד גורמים שונים בזירה האקדמית. ההתקפה העזה ביותר על שגב הייתה במאמרם של הפרופסורים יהודה באואר וטוביה פרילינג "לא תום ולא שגב",[5] שנכתב כתגובה לספרו "המיליון השביעי: הישראלים והשואה". טענות דומות הועלו על ידי פרופ' יהושע פורת לגבי הספר "ימי הכלניות"[6] כמו גם ההיסטוריון שלמה אהרונסון.[7] הניו יורק טיימס, לעומת זאת, כלל את הספר בין עשרת ספרי השנה של 2002.
ספריו בעברית ובאנגלית
עריכה- 1949 - הישראלים הראשונים, הוצאת דומינו-כתר, תל אביב, 1984
- Soldiers of Evil: The Commandants of the Nazi Concentration Camps, 1988 (ISBN 0-07-056058-7)
- One Palestine, Complete: Jews and Arabs Under the British Mandate, 2000 (ISBN 0-316-64859-0)
- Elvis in Jerusalem: Post-Zionism and the Americanization of Israel, 2003 (ISBN 0-8050-7288-8)
- 1967: Israel, the War and the Year That Transformed the Middle East, Metropolitan Books, 2006
קישורים חיצוניים
עריכה- יוסי גורביץ, היסטוריונים חדשים, היסטוריונים ישנים: המקרה של תום שגב, באתר "האייל הקורא", 12 בספטמבר 1999
- דליה קרפל, ביוגרפיה חדשה של תום שגב חושפת גילויים חדשים על צייד הנאצים שמעון ויזנטל, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2010
- מיכל סטרנין ומרב ז'נו, ריאיון עם הסופר והחוקר תום שגב, זיקה 25, 2011
- אבנר שפירא, ההיסטוריון תום שגב יקבל פרס בגרמניה, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2015
- עופרה עופר אורן, "ימי הכלניות": האם מדינת ישראל קמה "בזכות" השואה?, בבלוג "סופרת ספרים", 17 באוקטובר 2016
- עופר אדרת, במיטה עם בן־גוריון: ביוגרפיה חדשה חושפת צדדים חדשים במנהיג, באתר הארץ, 14 בפברואר 2018
- תום שגב בתוכנית "בין השמשות" בהגשת דב אלבוים, בערוץ היוטיוב של כאן - תאגיד השידור הישראלי, 2018
- ראיון עם תום שגב, באתר יד ושם
- תום שגב, האם מכתבי חיילים משני צדי המתרס יכולים להציג את מלחמת העצמאות באור חדש, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2024
- תום שגב (1945-), דף שער בספרייה הלאומית
- תום שגב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- תום שגב, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
ביאורים
עריכה- ^ לימים יכתוב תום שגב: "הנה פרדוקס ישראלי, מפתח להבנת הספקנות המייחדת את יחסם של ישראלים כה רבים אל המדינה: קשה להם להשתחרר מהתחושה שבבואם לחיות בישראל - החמיצו משהו. בין היקים הייתה התחושה הזאת מרכיב עיקרי בין מרכיבי זהותם" (תום שגב, אני וכל היהודים, באתר הארץ, 15 ביוני 2005).
- ^ תום שגב, הציונים החדשים, הקדמה, עמ' 7: אברהם ב. יהושע היה המורה שלו לספרות.
הערות שוליים
עריכה- ^ חלק ראשון מריאיון עם תום שגב.
- ^ נרי ליבנה, עלייתה ונפילתה של הפוסט ציונות, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2001.
- ^ תום שגב, הציונים החדשים, עמ' 9–10.
- ^ "היו ימים" עם ראובן מרחב, ערוץ הכנסת, 26 בפברואר 2009.
- ^ יהודה באואר וטוביה פרילינג, 'לא תום ולא שגב: שליחות יואל ברנד ו"המיליון השביעי"', עתון 77 160–161 (מאי–יוני 1993, תשנ"ג), 24–28.
- ^ יהושע פורת, המנדט המפוקפק של תום שגב, תכלת 9, אביב 2000.
- ^ שלמה אהרונסון, היסטוריה מדומה לעומת היסטוריה ראויה לשמה, עיונים בתקומת ישראל 10, 2000, עמ' 672–687, בעמ' 678–687
- ^ ביקורת: טוביה פרילינג, המיליון השביעי כמצעד האיוולת והרשעות של התנועה הציונית, עיונים בתקומת ישראל 2, 1992, עמ' 367-317
- ^ ביקורת: יהושע פורת, המנדט המפוקפק של תום שגב, תכלת 9, 2000, עמ' 166-158 ; בני מוריס, הזמן האדום, ישראל אביב תשס"ב, עמ' 148-143
- ^ ביקורת: גדי טאוב, האם העבר היהודי הוא העתיד האמריקני?, אופקים חדשים 20, 2005
- ^ ביקורת: יצחק לאור, עוד איש גדול מבוצ'אץ', באתר הארץ, 1 באוקטובר 2010