מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שלף
|
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
שׁ־ל־ף
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
ר׳ שְלָפִים
|
- עברית חדשה [חקלאות] שדה אחרי הקציר, שעדיין לא נחרש מחדש.
- גבעולים יבשים שנותרו בשדה אחר הקציר.
- "וּמַחְשׂוֹף כַּף רַגְלֵךְ יִלָּטֵף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת / אוֹ שִׁלְפֵי שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם" (הֲאֻמְנָם
, מאת לאה גולדברג)
- "אסוף את כל מראות פניה היפים, / כמו את הפרי ואת הבר, / האדמה היא אפורה מתחת לשלפים, / ואין לה עוד לתת לך דבר." (אסיף, מאת איתמר פרת)
- מקור המילה הוא בספר תהילים בפסוק: ”יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שׂנְאֵי צִיּוֹן. יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ.“ (תהלים קכט, פסוקים ה–ו) פירוש המילה על פי המפרשים (אבן עזרא וכדו') וההקשר הוא שעוד טרם נביטת הגבעול מן האדמה- פעולה המכונה שְׁלִיפָה-"שָׁלַף"- הוא יתייבש. ממקור זה נגזרה ההטיה העברית המודרנית למילה - שֶׁלֶף, שְׁלָפִים- ככינוי לגבעולים יבשים שנותרו בשדה אחרי הקציר.
- פרופסור שמואל ייבין ייחס קשר גזרוני לתיבת "סנפ" המופיעה בלשון מצרית קדומה . בלשון קופטית ("סנוף" ⲥⲛⲟⲩϥ) בהוראת אשתקד,שנה שעברה ,מתקשר עם המונח המקראי שלף (=חיטים מאשתקד שנשארו בשדה) . בערבית - שֲׁאף شاف גם בהוראת מזג אוויר חמים ונעים [1].
- הוציא חפץ מהמקום בו הוא היה.
- לשון המקרא הוּצָא מִמְּקוֹמוֹ.
- לשון המקרא (נאמר על נַעַל) חָלַץ, הֵסִיר מֵעָלָיו.
- ”וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה, לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ, וְנָתַן לְרֵעֵהוּ...“ (רות ד, פסוק ז)
- ”וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז, קְנֵה לָךְ; וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ“ (רות ד, פסוק ח)
- "א"ל רבי מנא מכיון שאת גדול המשפחה כד תהא סלק גב אחוך הוי שלף סנדלך" (תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת מועד קטן, דף י"ד, פרק ג', הלכה ה')
- ↑ פרופ' שמואל ייבין, חקירות השוואה בבלשנות שמית מצרית -ב', לשונינו (כסלו תרצ"א) עמ'111
