פתה

פִּתָּה א

עברית חדשה לחם שטוח, ולעתים בעל כיס, העשוי מקמח בתוספת שמרים.
- ”פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים, וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן; מִנְחָה, הִוא“ (ויקרא ב, פסוק ו)
- עתה היא מגישה ארוחת ערבית: פיתות ומרק עדשים... "בת המושבה", א"ש שטיין
- ”אֶקַּח אִתִּי עַגְבָנִיָּה, / סִדּוּר קָטָן, וּפִתָּה; / וּמִסִּפּוּן הָאֳנִיָּה / לַמֶּרְחַקִּים אַבִּיטָה.“ (גְּדַלְיָה רֶבַע אִישׁ, מאת נתן אלתרמן בזֶמֶרֶשֶׁת)
- "עשינו לו תכף כסא שבת / אפינו לו פיתה חמה אחת" (הטיול הגדול, מאת נעמי שמר)

מארמית: פיתא, צורה ארמית לפת (לחם), המילה נשאלה ליוונית ביזנטית: píta) πίτα) באותה משמעות.
מצרית קדומה פַּאתה pꜥṯḥ בהוראת לחם-מושטח. להלן הירוגליף:

ערך בוויקיפדיה: פיתה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיתה

במקרא גם פִּתִּיתִּי וגם פִּתֵּיתִי ”פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא“ (יחזקאל יד, פסוק ט).

הולך שולל, נמשך לעשות דבר בתרמית ובדעת שאינה מלאה.
- ”אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ“ (ירמיהו כ, פסוק י)
- ”אין מעשה קטנה כלום אלא כמפותה בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה“ (משנה, מסכת יבמות – פרק יג, משנה ב)

מי שתוך הונאה-עצמית התרצה לדבוק בהתנהגות מסוימת (בדר"כ שלילית)
- ”הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם“ (דברים יא, פסוק טז)