סממן
מראה
סַמְמָן
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | סממן |
הגייה* | sameman |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ס־מ־ם |
דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
נטיות | סַמְמָנִים |
- לשון חז"ל חומר סְגוּלּי. לרפואה לצבע לריח וכדו' עפ"ר טחון בצורת אבקה לעיתים גם משחה וכדו'.
- ”אין שורין דיו וסממנים“ (משנה, מסכת שבת – פרק א, משנה ה)
- ” יש לציירים סממנים שהן צרין צורות“ (משנה, מסכת נגעים – פרק ב, משנה א)
- ”שִׁבְעָה סַמְמָנִים מַעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם רֹק תפל ומי גריסים ומי רגלים ונתר ובורית וקמוניא ואשלג“ (משנה, מסכת נדה – פרק ט, משנה ו)
- ”(רפואה אסורה בשבת) גזירה משום שחיקת סממנים“ (בבלי, מסכת שבת – דף נג, עמוד ב)
- רכיב, בעל תכונות כימיו־ביולוגיות ואופי ייחודי הניתן לזיהוי בקליטה החושית.
- אחד־עשר סממני הקטרת
- עברית חדשה תכונה אופיינית.
- הוא ישראלי אך נטול סממנים ישראליים.
- מלך זולו שיש החושדים שהורעל בידי סממן (ראו לעיל) עוטה נוצות על ראשו כסממן המשמר את מורשת אבותיו
גיזרון
[עריכה]- 1. הכפלה מן סם. (במקור, המלה מתיחסת לרכיב המשמש בתוך מרקח)
- 2. או בהשאלה מן 1. או מן סמן (או סימן), כאשר הכפלת המ' משמשת לצימצום והפרטה. (כדוגמת 'גג' ו'גגון', וכדומה)
נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]ראו גם
[עריכה]מידע נוסף
[עריכה]- ב ”הכותב שתי אותיות בין משם אחד בין משני שמות בין משני סממניות“ (משנה, מסכת שבת – פרק יב, משנה ג) יש מפרשים שני סוגי צבע (וא"כ צורת נקבה למילה) ויש מפרשים שני סימנים. ויש גורסים סימניות.