מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
נאור
|
הגייה* |
naor
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
א־ו־ר
|
דרך תצורה |
משקל נִקְטָל
|
נטיות |
נ׳ נְאוֹרָה, ר׳ נְאוֹרִים, נ"ר נְאוֹרוֹת
|
- עברית חדשה אדם שמחזיק בדעות שנחשבות מתקדמות, ונוהג בדרכיו על פי השכל.
- אני סבור כי לא ראוי לאדם נאור שכמותך להמשיך במנהג אכילת בשר מן החי.
- אני תומך במפלגת מים צלולים כי ברצוני לחיות במדינה נאורה.
- שם פרטי לזכר.
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא ”נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי־טָרֶף.“ (תהלים עו, פסוק ה) לדעת רבים מהפרשנים, מן אור; לדעה אחרת א־ר־ר, והוא צורה חלופית של נאר.
השורש אור
|
השורש א־ו־ר הוא שורש מגזרת נע"ו/י הנוטה לפי משקל "פָּעֹל".
א־ו־ר
|
עבר
|
הווה/בינו��י
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
אוֹר
|
אוֹר
|
יָאוֹר
|
אוֹר
|
לֵאוֹר
|
נִפְעַל
|
נָאוֹר
|
נָאוֹר
|
יֵאוֹר
|
הֵאוֹר
|
לְהֵאוֹר
|
הִפְעִיל
|
הֵאִיר
|
מֵאִיר
|
יָאִיר
|
הָאֵר
|
לְהָאִיר
|
הֻפְעַל
|
הוּאַר
|
מוּאָר
|
יוּאַר
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
אִיֵּר
|
מְאַיֵּר
|
יְאַיֵּר
|
אַיֵּר
|
לְאַיֵּר
|
פֻּעַל
|
אֻיַּר
|
מְאֻיָּר
|
יְאֻיַּר
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
- בבניין קל, בגופים הראשון והשני החולם המלא אחרי פה"פ הופך לחולם חסר בהטיית העבר, כך; אֹרְתִּי, אֹרְנוּ, אֹרְתָּ וכו'...
- בבניין קל, בזמן הֶעתיד של צורת הנוכחות והנסתרות, ת' האית"ן תונע בקמץ, כך: תָּאֹרְנָה.
| |
|