מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- החזיק, תפש.
- ”וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב...“ (בראשית כה, פסוק כו)
- ”וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי“ (תהילים עג, פסוק כג)
- ”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ...“ (שמות ד, פסוק ד)
- בהשאלה: השתלט על-.
- ”שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.“ (שמות טו, פסוק יד)
- וְיֹאמַר לִי כְּמֹשׁ לֵכ אָחֹז אֶת נְבֹח עַל יִשְׂרָאֵל. וְאֶתְהֵלָכ בָּלְלָה וַאֲלַתְחֵמ בָּהּ מִבֶּקַע הִשְׁחַרְתָּ עַד הַצָּהֳרָמ / מצבת מישע
- שם פרטי.
- ”בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו כְּדָוִד אָבִיו.“ (מלכים ב׳ טז, פסוק ב)
- בשת העשרת לגדיו מאזה אבבעל 2 אחז 2 שבע 1 מרבעל 1 / KAI 184 (מחרסי שומרון)
- מדרש רבה: למה נקרא שמו אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות (רות א, ז) מלשון אחיזה וסגירה.
- האות האחרונה בשורש היא מקרה של חילופי ז↔ד מהאות הפרוטו־שמית ḏ. כנענית מואבית: 𐤀𐤇𐤆 (אחז);[1] אוגריתית - 𐎀𐎃𐎄 (אַחֿד)[2] ובצורה נדירה גם 𐎀𐎃𐎏 (אַחֿדֿ)[3]; סורית - אִּחֵד ܐܚܕ ( ;(ʾeḥaḏבערבית שורש א-חֿ-דֿ (أ خ ذ) במשמעויות של - "לתפוס" , "לקחת". "מאחֶדֶת"-במשמעות סכר (אוחז המים). שבאית - אחְדְ 𐩱𐩭𐩹 ( ;(ʾḵḏגעז "אַחַזַ" במשמעות "לקח".[4]
- מלשון קדם-שמית - אַחַ'דֿ (aḫað)[דרוש מקור]. בלשון אכדית שגורה היתה המילה שהגייתה: 'אֻחזֻ' (uḫḫuzu) וששימשה כמילה פולישֵֹמית רבת משמעויות (ע"ע: הומונימיה), בין השאר בהוראות: 'נשיאת מטען יקר', 'נשואין' [5].
- ↑ KAI 181 (מצבת מישע)
- ↑ לוחות UT 49 II, 51 II, 51 IV, 51 V, 51 VII, 123, 132, 137, 603, 2 Aqht I, 3 Aqht, וכן לוח KTU 1.103
- ↑ לוח UT 75 II
- ↑ א.ז אשכלי - "לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה", א' (תרצ"ה), כרך ז, עמ' 88
- ↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago -1995 ,"uḫḫuzu" , page - 179
| השורש אחז
|
|
השורש א־ח־ז הוא שורש מגזרת נפ"א.
| א־ח־ז
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
אָחַז
|
אוֹחֵז, אָחוּז
|
יֹאחַז או יֶאֱחֹז
|
אֱחֹז
|
לֶאֱחֹז
|
| נִפְעַל
|
נֶאֱחַז
|
נֶאֱחָז
|
יֵאָחֵז
|
הֵאָחֵז
|
לְהֵאָחֵז
|
| הִפְעִיל
|
הֶאֱחִיז
|
מַאֲ��ִיז
|
יַאֲחִיז
|
הַאֲחֵז
|
לְהַאֲחִיז
|
| הֻפְעַל
|
הָאֳחַז
|
מָאֳחָז
|
יָאֳחַז
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
אִחֵז
|
מְאַחֵז
|
יְאַחֵז
|
אַחֵז
|
לְאַחֵז
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
מְאֻחָז
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְאַחֵז
|
מִתְאַחֵז
|
יִתְאַחֵז
|
הִתְאַחֵז
|
לְהִתְא��חֵז
|
" ”טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם“ (קהלת ז, פסוק יח), לצד: ” יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח; יַחֲזֵק עָלָיו צַמִּים“ (איוב יח, פסוק ט)
| |
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אחז
|
| הגייה* |
ekhez
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
א־ח־ז
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
|
- ידית לאחיזה.
| השורש אחז
|
|
השורש א־ח־ז הוא שורש מגזרת נפ"א.
| א־ח־ז
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
אָחַז
|
אוֹחֵז, אָחוּז
|
יֹאחַז או יֶאֱחֹז
|
אֱחֹז
|
לֶאֱחֹז
|
| נִפְעַל
|
נֶאֱחַז
|
נֶאֱחָז
|
יֵאָחֵז
|
הֵאָחֵז
|
לְהֵאָחֵז
|
| הִפְעִיל
|
הֶאֱחִיז
|
מַאֲחִיז
|
יַאֲחִיז
|
הַאֲחֵז
|
לְהַאֲחִיז
|
| הֻפְעַל
|
הָאֳחַז
|
מָאֳחָז
|
יָאֳחַז
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
אִחֵז
|
מְאַחֵז
|
יְאַחֵז
|
אַחֵז
|
לְאַחֵז
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
מְאֻחָז
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְאַחֵז
|
מִתְאַחֵז
|
יִתְאַחֵז
|
הִתְאַחֵז
|
לְהִתְאַחֵז
|
" ”טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם“ (קהלת ז, פסוק יח), לצד: ” יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח; יַחֲזֵק עָלָיו צַמִּים“ (איוב יח, פסוק ט)
| |
|
