מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אוזלת יד
|
| הגייה* |
ozlat yad
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
א־ז־ל י־ד־י/ה
|
| דרך תצורה |
צירוף
|
| נטיות |
ר׳ אָזְלוֹת־יָד
|
- חוסר-יכולת, העדר עשייה בעטיה לרוב נגרם אסון
- בגלל אזלת ידה של המדינה, אלפים מניצולי השואה חיים מתחת לקו העוני.
- אֲנִי - לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי, וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד "עַל הַשְּׁחִיטָה", חיים נחמן ביאליק
- על פי הפסוק: ”כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב“ (דברים לב, פסוק לו). אך יש לקרוא את המילה "אָזְלַת" בקמץ גדול (תנועת /a/) תחת האל"ף, כלומר azlat ולא ozlat. זוהי צורת פועל משורש אז"ל אזל בבניין קל, בסיומת הקדומה at- המציינת את נטיית העבר נסתרת (התי"ו מתקיימת בנטיות כגון לְקָחַתְהוּ = "לקחה אותו", וכן השווּ לערבית כַּתַבַּתְ המקבילה לכָתְבָה בעברית וכיו"ב). צורה ארכאית זו מופיעה כאן במקום "אָזְלָה" הצפויה על פי חוקי הדקדוק (על דרך כָּתְבָה, שָׁמְרָה וכו'. צורה זו אינה נדירה במקרא. למשל, ”הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ“ (תהלים קיח, פסוק כג), ”וְשָׁבַת לַנָּשִׂיא“ (יחזקאל מו, פסוק יז) ועוד). המילה "יד" משמשת כאן בהוראה מטונימית של "כוח", כלומר משמעות הצירוף "אזלת יד" בפסוק זה היא "אָזַל (=הלך, נגמר) הכוח".
- בשל חריגותה של הצורה "אזלת", הצירוף "אזלת יד" עבר בעברית החדשה ניתוח מחדש (מטא-אנליזה) על ידי הדוברים ונתפס כצירוף סמיכות שמני, והמילה "אזלת" נתפסה כצורת נסמך של *אָזְלָה - שם עצם במשקל קָטְלָה. במשקל זה הקמץ הראשון הוא קטן (תנועת /o/). מכאן השינוי בהגיית הצירוף ובשימושו לעומת המקור.(𐤀.𐤊)
- בציטוט של ביאליק לעיל וכן ביצירות אחרות שלו (למשל "רְאִיתִיכֶם שׁוּב בְּקֹצֶר יֶדְכֶם", "על אחד העם V") מופיע עדיין "אזלת יד" כפועל.
- בעקבות כללי הכתיב החדשים שהתקבלו באקדמיה ללשון העברית בשמונה במאי 2017, ניתן לכתוב בכתיב מלא "אוזלת יד". עד אז צורת הכתיב התקנית היתה "אזלת יד". (ראו מאמר אתר האקדמיה ללשון העברית: "פרשת האזינו – אָזְלַת יָד")
