תוספתא/שבת/טז

אין עוקרין בהמה חיה ועוף מרשות היחיד ואצ"ל מרשות הרבים אבל דוחין בהן עד שיכנסו כופין את הסל בפני האפרוחים שיעלו ושירדו עליה ואסור לטלטלו.

כיצד מסייעין את הבהמה בי"ט נופחין [בחוטמיו] ונותנין דד לתוך פיו ואוחז בולד שלא יפול רשב"ג אומר מרחמין היינו על בהמה טהורה ביו"ט קושרין את הטבור ר' יוסי אומר נוהגין היינו אף חותכין טומנין את השליא כדי שלא יוצן הולד כגון בספל של שמן ובכסות ובקופה של תבן ומהלקטין למילה ר' יהודה אומר אם לא הלקיט חייב מיתה וכורך עליה חוטי צמר וחוטי פשתן ובלבד שלא יקשור ומזלף עליה את החמין ולא עוד אלא שאדם מזלף את החמין ע"ג מכתו.

כל זמן שעוסק במילה חוזר אף על [הציצין] שאין מעכבין את המילה פירש אין חוזר אלא על ציצין המעכבין בלבד.

[בן ז' דוחין עליו את השבת בן ח' אין דוחין עליו את השבת ספק בן ז' ספק בן ח' אין דוחין עליו את השבת בן ח' הרי הוא כאבן ואין מטלטלין אותו אבל אמו שוחה עליו ומניקתו אין גודר טומאה מן המת לא באדם ולא בכלים אין מטמא לא בזיבה ולא בצרעת אין זוקק ליבום ואינו פוטר מן היבום ואינו מאכיל בתרומה ואין פוסל [בתרומה] ואינו נוחל ואינו מנחיל פירש ממנו אבר הרי הוא כאבר מן החי ובשר הרי הוא כבשר מן החי זה הכלל כל זמן שהוא חי אינו לא כחי ולא כמת מת הרי הוא כמת לכל דבר ואיזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו ר' אומר סימניו נכרין בו צפורניו ושערו שלא גמרו וכדרך שבן ח' באדם נפל כך בן ח' בבהמה גסה נפל וכן ד' בדקה ר"ש אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנא' (במדבר יח) ופדויו מבן חודש תפדה וכל ששהה ח' ימים בבהמה אינו נפל שנאמר (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה ירצה וגו'].

[ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי ר' רשב"ג אומר] לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא היתה יולדת זכרים והן נמולים ומתים מלה ראשון ומת שני ומת שלישי [לא תמול דברי רבי רשב"ג אומר] שלישי תמול רביעי לא תמול מעשה בד' אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת שניה ומת שלישית ומת [בא] מעשה לפני רשב"ג ואמר רביעית לא תמול אמר ר' נתן כשהייתי במדינה של קפוטקיא היתה שם אשה אחת שהיתה יולדת זכרים והן נימולין ומתים מלה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהיה ירוק נסתכלתי בו ולא מצאתי בו דם ברית אמרו לי מה אנו למולו אמרתי להם המתינו לו עד שיכנס בו דם המתינו לו ומלוהו וחיה והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי].

[המשוך צריך שימול ר' יהודה אומר משוך לא ימול מפני שהוא מסוכן אמרו לו הרבה מלו בימי בן כוזיבא והיו להם בנים ולא מתו שנאמר (בראשית יז) המול ימול אפי' מאה פעמים ואומר (שם) את בריתי הפר לרבות את המשוך].

מי שנולד מהול וגר שנתגייר מהול ותינוק שעבר זמנו ושאר כל הנימולין אין מלין אותן אלא ביום ר"א בר"ש אומר [בזמנן] אין מלין [אותן] אלא ביום עבר [זמנן מלין אותן] בין ביום בין בלילה רשב"ג אומר אם היה מסורבל בבשר רואין אותו בשעה שמתקשה אם נראה ערל מלין אותו ואם לאו אין מלין אותו.

[א"ר יוסי מנין למילה שהיא במקום פרי שנאמר (ויקרא יט) וערלתם ערלתו את פריו ואומר (בראשית יז) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ממקום שהולד ניכר אם זכר אם נקבה משם מלין אותו] אר"ש ב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על מי שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א א"צ.

אר"ש לא נחלקו ר"א ור' יהושע על מי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהיה לו למול בע"ש ומלו בשבת שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אמר לו ר"א אי אתה מודה במי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב שהחליף [את] זמנו אף מי שהיה לו למול בע"ש ומלו בשבת יהא חייב שכן החליף את זמנו אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת במי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב שאינו בקום מול תאמר במי שהיה לו למול ע"ש [ומלו] בשבת יהא חייב שכן בקום מול אמר לו ר"א נותר יוכיח שמאמש בקום אכול ואם אכלו למחר ה"ז חייב אמר לו ר' יהושע לא אם אמרתי בנותר [שאינו] בקום אכול בו ביום תאמר במילה שכל [היום] בקום מול.

מפקחין על ספק נפשות בשבת והזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד [כיצד] נפל לים ואין יכול לעלות טבעה ספינתו בים ואינה יכולה לעלות יורדין ומעלין אותו משם וא"צ ליטול רשות מב"ד נפל לבור ואין יכול לעלות עוקרין לו חוליא ויורדין ומעלין אותו משם וא"צ ליטול רשות מב"ד תינוק שנכנס לבית ואין יכול לצאת שוברין דלתות הבית ואפילו היו של אבן ומוציאין אותו משם וא"צ ליטול רשות מב"ד מכבין ומפסיקין לדליקה בשבת והזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד.

מי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום ושוחטין לו תרנגולת וגוזזין לו כרשינין אוכל וא"צ לעשר ד"ר רשב"ג אומר צריך לעשר.

מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו ובין לרפאותו ואין אומרין המתינו לו שמא יחיה אלא ספיקו דוחה שבת ולא ספק שבת זו אלא ספק שבת אחרת ואין אומרים [יעשו] דברים בנכרים ובקטנים אלא בגדולים שבישראל אין אומרים יעשו דברים הללו ע"פ נשים ע"פ נכרים אלא מצטרפין דעת ישראל עמהן.

א"ר יוסי מנין לפקוח נפש שדוחה [את השבת] שנא' (שמות לא) את שבתותי תשמרו יכול במילה ועבודה ופיקוח נפש ת"ל אך חלק פעמים שאתה שובת פעמים שאי אתה שובת ר"א אומר מילה דוחין עליה השבת מפני מה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן והרי דברים ק"ו ומה אם על אבר אחד ממנו דוחה את השבת דין הוא שידחה השבת על כולו אמרו לו ממקום שבאת מה להלן ודאי ולא ספק אף כאן ודאי ולא ספק א"ר עקיבה וכי במה החמירה תורה בעבודה או בשבת החמירה בעבודה יתר משבת שהעבודה דוחה את השבת ואין שבת דוחה אותה והרי דברים ק"ו ומה עבודה שדוחה את השבת ספק נפשות דוחה אותה שבת שעבודה דוחה אותה אינו דין שספק נפשות דוחה אותה הא למדת שספק נפשות דוחה את השבת.

ר' אחא אמר משום ר"ע הרי הוא אומר (שמות כב) אם במחתרת ימצא הגנב וגו' בעל הבית מהו ודאי או ספק הוי אומר ספק אם הורגין נפש להחיות נפש בספק דין הוא שידחו את השבת להחיות נפש בספק הא לא נתנו מצות לישראל אלא לחיות בהן שנאמר (ויקרא יח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהן וחי בהן ולא שימות בהן אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים בד"א שלא בשעת הגזירה אבל בשעת הגזירה אפילו [מצוה] קלה שבקלות אדם נותן נפשו עליה שנא' (ויקרא כב) ולא תחללו את שם קדשי [וגו'] ואומר (משלי טז) כל פעל ה' למענהו.