מלכים ב ו

    א ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו ב נלכה נא עד הירדן ונקחה משם איש קורה אחת ונעשה לנו שם מקום לשבת שם ויאמר לכו ג ויאמר האחד הואל נא ולך את עבדיך ויאמר אני אלך ד וילך אתם ויבאו הירדנה ויגזרו העצים ה ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר אהה אדני והוא שאול ו ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל ז ויאמר הרם לך וישלח ידו ויקחהו

ח ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ אל עבדיו לאמר אל מקום פלני אלמני תחנתי ט וישלח איש האלהים אל מלך ישראל לאמר השמר מעבר המקום הזה כי שם ארם נחתים י וישלח מלך ישראל אל המקום אשר אמר לו איש האלהים והזהירה [והזהירו] ונשמר שם לא אחת ולא שתים יא ויסער לב מלך ארם על הדבר הזה ויקרא אל עבדיו ויאמר אליהם הלוא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל יב ויאמר אחד מעבדיו לוא אדני המלך כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך יג ויאמר לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו ויגד לו לאמר הנה בדתן יד וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד ויבאו לילה ויקפו על העיר טו וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה טז ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם יז ויתפלל אלישע ויאמר יהוה פקח נא את עיניו ויראה ויפקח יהוה את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע יח וירדו אליו ויתפלל אלישע אל יהוה ויאמר הך נא את הגוי הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע יט ויאמר אלהם אלישע לא זה הדרך ולא זה העיר לכו אחרי ואוליכה אתכם אל האיש אשר תבקשון וילך אותם שמרונה כ ויהי כבאם שמרון ויאמר אלישע יהוה פקח את עיני אלה ויראו ויפקח יהוה את עיניהם ויראו והנה בתוך שמרון כא ויאמר מלך ישראל אל אלישע כראתו אותם האכה אכה אבי כב ויאמר לא תכה האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה שים לחם ומים לפניהם ויאכלו וישתו וילכו אל אדניהם כג ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו וישלחם וילכו אל אדניהם ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל

כד ויהי אחרי כן ויקבץ בן הדד מלך ארם את כל מחנהו ויעל ויצר על שמרון כה ויהי רעב גדול בשמרון והנה צרים עליה עד היות ראש חמור בשמנים כסף ורבע הקב חרייונים [דביונים] בחמשה כסף כו ויהי מלך ישראל עבר על החמה ואשה צעקה אליו לאמר הושיעה אדני המלך כז ויאמר אל יושעך יהוה מאין אושיעך המן הגרן או מן היקב כח ויאמר לה המלך מה לך ותאמר האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך ונאכלנו היום ואת בני נאכל מחר כט ונבשל את בני ונאכלהו ואמר אליה ביום האחר תני את בנך ונאכלנו ותחבא את בנה ל ויהי כשמע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עבר על החמה וירא העם והנה השק על בשרו מבית לא ויאמר כה יעשה לי אלהים וכה יוסף אם יעמד ראש אלישע בן שפט עליו היום לב ואלישע ישב בביתו והזקנים ישבים אתו וישלח איש מלפניו בטרם יבא המלאך אליו והוא אמר אל הזקנים הראיתם כי שלח בן המרצח הזה להסיר את ראשי ראו כבא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת הלוא קול רגלי אדניו אחריו לג עודנו מדבר עמם והנה המלאך ירד אליו ויאמר הנה זאת הרעה מאת יהוה מה אוחיל ליהוה עוד

    א וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ. ב נֵלְכָה נָּא עַד הַיַּרְדֵּן וְנִקְחָה מִשָּׁם אִישׁ קוֹרָה אֶחָת וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שָׁם מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם וַיֹּאמֶר לֵכוּ. ג וַיֹּאמֶר הָאֶחָד הוֹאֶל נָא וְלֵךְ אֶת עֲבָדֶיךָ וַיֹּאמֶר אֲנִי אֵלֵךְ. ד וַיֵּלֶךְ אִתָּם וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה וַיִּגְזְרוּ הָעֵצִים. ה וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה וְאֶת הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל הַמָּיִם וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל. ו וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל. ז וַיֹּאמֶר הָרֶם לָךְ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ.

ח וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּוָּעַץ אֶל עֲבָדָיו לֵאמֹר אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי. ט וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים. י וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים והזהירה [וְהִזְהִירוֹ] וְנִשְׁמַר שָׁם לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם. יא וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. יב וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ. יג וַיֹּאמֶר לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה בְדֹתָן. יד וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד וַיָּבֹאוּ לַיְלָה וַיַּקִּפוּ עַל הָעִיר. טו וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה. טז וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם. יז וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר יְהוָה פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע. יח וַיֵּרְדוּ אֵלָיו וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר הַךְ נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע. יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר לְכוּ אַחֲרַי וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה. כ וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְהוָה פְּקַח אֶת עֵינֵי אֵלֶּה וְיִרְאוּ וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן. כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי. כב וַיֹּאמֶר לֹא תַכֶּה הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם. כג וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם וְלֹא יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

כד וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן. כה וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חרייונים [דִּבְיוֹנִים] בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף. כו וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. כז וַיֹּאמֶר אַל יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב. כח וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר. כט וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ. ל וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וְהוּא עֹבֵר עַל הַחֹמָה וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת. לא וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם. לב וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ וַיִּשְׁלַח אִישׁ מִלְּפָנָיו בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ אֵלָיו וְהוּא אָמַר אֶל הַזְּקֵנִים הַרְּאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו. לג עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֹאת הָרָעָה מֵאֵת יְהוָה מָה אוֹחִיל לַיהוָה עוֹד.

א וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע: "הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם העיר שומרון בה ישב אלישע (לעיל ה, ג) אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ, צַר מִמֶּנּוּ מלהכיל את כולנו. ב נֵלְכָה נָּא עַד הַיַּרְדֵּן נהר ירדן וְנִקְחָה מִשָּׁם אִישׁ קוֹרָה כל איש קורת עץ אֶחָת, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שָׁם סמוך לירדן מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם", וַיֹּאמֶר: "לֵכוּ". ג וַיֹּאמֶר הָאֶחָד לאלישע: "הוֹאֶל נָא הסכם בבקשה וְלֵךְ אֶת עִם עֲבָדֶיךָ", וַיֹּאמֶר: "אֲנִי אֵלֵךְ". ד וַיֵּלֶךְ אִתָּם, וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה וַיִּגְזְרוּ הָעֵצִים. ה וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה עוסק בלכרות קורה מהעץ וְאֶת הַבַּרְזֶל חלק הברזל של הגרזן (שמחובר לידית) נָפַל אֶל הַמָּיִם, וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר: "אֲהָהּ! אֲדֹנִי אלישע! וְהוּא שָׁאוּל הגרזן לא שלי, שאלתי אותו". ו וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים: "אָנָה נָפָל?", וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמָּקוֹם, וַיִּקְצָב ויקצוץ עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל. ז וַיֹּאמֶר: "הָרֶם לָךְ", וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ. {פ}

ח וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּוָּעַץ אֶל עֲבָדָיו לֵאמֹר: "אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי יהיה התחנה שלנו, ושם נארוב למלך ישראל". ט וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים חונים". י וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם שליחים להזהיר את מחנה ישראל הנמצא בקרבת מקום זה אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, (והזהירה) וְהִזְהִירוֹ וְנִשְׁמַר שָׁם, לֹא אַחַת לא רק פעם אחת אלישע התריע וְלֹא שְׁתָּיִם אלא הרבה פעמים.

יא וַיִּסָּעֵר נסער, נבוך לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הולך אל מלך ישראל ומגלה לו את סודותינו?". יב וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו: "לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ". יג וַיֹּאמֶר: "לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה איפה הוּא, וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ", וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר "הִנֵּה בְדֹתָן". יד וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד, וַיָּבֹאוּ לַיְלָה וַיַּקִּפוּ עַל הָעִיר. טו וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם, וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב, וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ המשרת של אלישע אֵלָיו: "אֲהָהּ אֲדֹנִי! אֵיכָה מה נַעֲשֶׂה?". טז וַיֹּאמֶר: "אַל תִּירָא, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם". יז וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר: "יְהוָה, פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה שיבין שיש עלינו שמירה מלמעלה, כדי שלא יפחד", וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע. יח וַיֵּרְדוּ אֵלָיו, וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "הַךְ נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים עיוורון זמני, כמו בבראשית יט יא", וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע. יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע: "לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר. לְכוּ אַחֲרַי וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן", וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה לעיר שומרון בירת מלכי ישראל, ששם גר יהורם בן אחאב מלך ישראל. כ וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: "יְהוָה, פְּקַח אֶת עֵינֵי אֵלֶּה וְיִרְאוּ", וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן. כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם: "הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי מכובדי (שאל את אלישע אם להרוג את אנשי ארם)?". כב וַיֹּאמֶר: "לֹא תַכֶּה. הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ שבויי מלחמה בדרך כלל אַתָּה מַכֶּה? שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם". כג וַיִּכְרֶה ויתקן לָהֶם כֵּרָה סעודה גְדוֹלָה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם, וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לזמן ממושך (שמסתיים בפסוק הבא) גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. {פ}

כד וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ, וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן. כה וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן באותה תקופה היתה בצורת (לקמן מלכים ב ח א), ולכן במחסני העיר לא היה הרבה תבואה וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ ובנוסף לך העיר היתה תחת מצור, עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר משום פקוח נפש אכלו גם חיות לא כשרות בִּשְׁמֹנִים שקלים כֶּסֶף, וְרֹבַע הַקַּב (חרייונים) דִּבְיוֹנִים צואת יונים להסקה. כיון שצרו על העיר לא יכלו לחטוב עצים מחוץ לעיר בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף. כו וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה, וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר: "הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ". כז וַיֹּאמֶר: "אַל אל תבואי אלי בטענות! יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה. מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ? הֲמִן הַגֹּרֶן האם אני יכול להביא לך חיטים אוֹ מִן הַיָּקֶב או להביא לך יין (הגורן והיקב נמצאים בדרך כלל מחוץ לעיר, וכעת, במצור אי אפשר היה להגיע לשם)?". כח וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: "מַה לָּךְ?", וַתֹּאמֶר: "הָאִשָּׁה הַזֹּאת מישהי, שכנה שלי אָמְרָה אֵלַי: 'תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם, וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר'. כט וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ, וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר: 'תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ' וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ". ל וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, וְהוּא עֹבֵר עַל הַחֹמָה, וַיַּרְא הָעָם דרך חורי הקרעים וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת מבפנים, מתחת לבגדיו, כדרך האבלים. לא וַיֹּאמֶר כיון שראה עד כמה המצב קשה, האשים את אלישע שלא התפלל מספיק, או שלא ניבא שהמצור יהיה כל כך ארוך: "כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף, אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם". לב וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים מכובדי העיר יֹשְׁבִים אִתּוֹ, וַיִּשְׁלַח אִישׁ מִלְּפָנָיו והמלך שלח שליח להרוג את אלישע. בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ שליח המלך אֵלָיו לאלישע, התגלה לו בנבואה מה תיכנן המלך, וְהוּא אָמַר ואלישע אמר אֶל הַזְּקֵנִים: "הַרְּאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ המלך יורם בנו של אחאב (שהרג את נבות היזרעאלי) הַזֶּה לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי? רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ סִגְרוּ הַדֶּלֶת כדי שלא יוכל ליכנס וּלְחַצְתֶּם ודחקתם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת עם הדלת שישאר בחוץ, הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו המלך אַחֲרָיו וכשהמלך יגיע תתנו להם ליכנס ביחד, והמלך לא ירגיש בנוח להרוג אותי לפני הזקנים בלא משפט, או שאולי עד אז יתחרט המלך". לג עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו לכיוון אלישע אך הזקנים עיכבו אותו בדלת, ולאחר ששניהם נכנסו, וַיֹּאמֶר המלך: "הִנֵּה זֹאת הָרָעָה שאכלו את בשר בניהם מֵאֵת יְהוָה, מָה אוֹחִיל אתפלל לַיהוָה עוֹד"? {ס}