שולחן ערוך יורה דעה קכג כא

(מב) אין דורכין כו'. כדכתב טעמא בהג"ה דגזרינן קודם המשכה אטו לאחר המשכה וכב"י ומשמע דלא אסר ר"ת גת פקוקה ומלאה אלא שידרוך בה העובד כוכבים אבל מגעו בה מודה דאינו אוסר וכדברי הרשב"א והר"ן וכן נראה מדברי הטור וכן דקדק מהרי"ק שורש ל"ב מדברי סמ"ג עכ"ל ומביאו ד"מ ובכ"מ פי"א מהמ"א דין י"א הבין דהרמב"ם (שהעתיק המחבר כאן דבריו) אוסר בכפות אפילו בהנאה דגזרינן כפות אטו שאינו כפות וקשה דלמה יגרע כפות מישראל משמרו דכתב שם אח"כ והעתיקו המחבר בסעיף שאחר זה דלא מיתסר אלא בשתיה וכ"כ הב"י בסי' קכ"ד סעיף י"א דכפות עדיף מישראל משמרו אלא הדבר ברור דברישא כתב דאפילו בכפות אסור לדרוך עם העובדי כוכבים לכתחלה וכמהרי"ק וכלבו דלקמן ס"ק מ"ג ואחר כך כתב דבדיעבד אפילו ישראל משמרו סגי דליכא משום נגיעה אלא משום כחו וכחו מותר בהנאה כדלקמן ר"ס קכ"ה וזה ברור וע"ל סי' קכ"ד סי"ט בהג"ה:

(מג) שמא יגע בידים כו'. כתב הכ"מ פי"א מהמ"א שם דמלשון הרמב"ם זה (שבסעיף זה וסעיף שאחר זה) יש ללמוד שהוא סובר דנסוך דרגל לא שמיה ניסוך ליאסר בהנאה שהרי כתב שמא יגע בידו וינסך ואם איתא תיפוק ליה מפני שהוא נוגע בו ברגלו כשהוא דורך ועוד שכתב בסמוך עובד כוכבים שדרך היין ולא נגע בו כו' ה"ז אסור בשתייה משמע אע"פ שדרכו ברגליו לא נאסר בהנאה ואין לדחות דכל הני מיירי שלא נגע בענבים שבגת כגון ששם דפים על הענבים ודרך עליהם דא"כ לא ה"ל למיסתם סתומי עכ"ל ותימה דכאן העתיק ל' הרמב"ם הנ"ל ולקמן סי' קכ"ד סי"א פסק דנסוך דרגל שמיה ניסוך ליאסר בהנאה ואפשר דוקא מהרמב"ם דייק משום דלא ה"ל למסתם סתומי אבל המחבר הא פי' לקמן דניסוך הרגל שמיה ניסוך א"כ בע"כ מיירי כאן שדרך ע"ג עצים זה נ"ל בדעת המחבר אבל באמת נלפע"ד דאין מדברי הרמב"ם ראיה דהרי הרא"ש וטור סי' קכ"ד סוברים דניסוך דרגל שמיה ניסוך ואפ"ה ס"ל דאם דרך ברגליו מותר בהנאה משום שטרוד בדריכה גם מה שהביא בכסף משנה שם ובב"י לקמן סימן קכ"ד תשובת הרשב"א שכ' דמדכתב הרמב"ם ר"פ י"ב מהמ"א כיצד הנגיעה שאוסר בה העובד כוכבים הוא שיגע ביין עצמן בין בידו בין בשאר איברים שדרכן לנסך משמע דס"ל דנגיעה ברגל אינו אוסר בהנאה עכ"ל אינו מוכרח דאפשר דס"ל כדעת הרא"ש והטור וסייעתם דדרך לנסך ברגל (שוב מצאתי בב"ה שחזר בו וכתב שאפשר שגם הרמב"ם סובר דניסוך דרגל שמיה ניסוך) וע"ל סי' קכ"ד ס"ק י"ח ונ"ג וע"ש ס"ק ע"א כתבתי דבכ"מ שאסור מן הדין בשתייה לדידן בזמן הזה שרי אף בשתייה במקום הפסד כיון דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן:

(מד) ויצא לחוץ נאסר. אבל מה שבגת או בגיגית אע"פ שנמשך שרי דכח העובד כוכבים אינו אוסר אלא ביין שיצא לחוץ כ"כ ב"י וד"מ וע"ל ר"ס קכ"ה והיינו כשלא נגע בענבים שבגת או בגיגית כגון ששם עצים על הענבים ועלה העובד כוכבים על העצים ונדרכו מכחו כדאיתא בב"י וד"מ אבל נגע בהן פשיטא דאסור משום נגיעה כשנמשך אבל כשלא נמשך ש��י בדיעבד אפילו נגע כ"כ מהרי"ק שורש ל"ב ומביאו ב"י וד"מ ומסיים בה וכ"כ הכל בו דאף אם דרך העובדי כוכבים אין היין אסור בדיעבד ע"ש:

(מה) נאסר. בשתייה דכח העובד כוכבים אינו אוסר אלא בשתייה כדלקמן ר"ס קכ"ה:

(מו) אבל בעריבה כו'. ע"ל סי' קכ"ה ס"ו ועיין בתשובת בנימן זאב סימן ש"נ:

(מז) וכן לקנות ממנו כו'. הואיל ואין דרך למשוך בעריבות ואע"ג דלסוף אתרמי לפעמים דכששואבים מאותה עריבה לתת באותה גיגית שיש יין קצת צלול מ"מ אין לחוש בכך חדא דלעולם יש הרבה גרעיני ענבים מעורבין עם יין ועוד דכיון שאינו מתכוין העובד כוכבים להמשיך היין לא הוי המשכה כמו שכתב בתוספות ר"פ עכ"ל מהרי"ק ומביאו ב"י וכיוצא בזה כתבו התוספות (בעבודת כוכבים דף נ"ה ע"ב) וכ"כ הג"א מא"ז פרק ר' ישמעאל בשם ראבי"ה ומביאו הפרישה וכתב ואפשר דהיינו דוקא בגיגית אבל בגת בכל ענין הוי המשכה כיון דדרכו של גת להמשיך וכן נראה מדקדוק לשון הטור כו' ע"כ:
 

אין דורכין עם העובד כוכבים בגת. זה דברי רמב"ם פרק י"א מהמ"א ומיירי בגת שאינה סתומה ויש שם המשכה וע"ז שייך הטעם שכתב שמא יגע כו' אבל בגת סתומה ומלאה דלא שייך שם המשכה אינו אוסר אפילו אם יגע בידים אלא שהטור כתב בשם ר"ת דאפילו בגת סתומה אין דורכין עם העובד כוכבים כיון דבהמשכה כל דהו נעשה יין נסך גזרינן אטו אחר המשכה וכשדורכים בגיגית ולא שייך בה המשכה כו' הטעם דבגיגית אין שם מדרון בקרקע שלו וע"כ אע"פ שהיא חסרה אין שם המשכה במקום הפנוי מחמת סילוק ענבים מכח הדריכה וכל מה שנסחט על ידי הדריכה נעצר בין הענבים כיון שאין שם מדרון ואין בזה המשכה אלא דאם יש שם ברזא קטנה שמשם יוצא יין צלול ודאי יש שם המשכה אבל לא אם היא גדולה שאז יוצאים שם גם ענבים וכן אם הוא מפנה כל הענבים למקום א' בגיגית והיין מן הצד הוה שפיר המשכ' אלא דבמרדכי בשם ר"ת החמיר גם בגיגית בדריכת העובדי כוכבים וכן משמע באשיר"י והוא מטעם דעכ"פ כיון שיש שם שייכות המשכה בשום פנים חיישינן ליה שמא תהיה המשכה אבל בגיגית שאין בה נקב עם ברזא כל עיקר ודאי מותר בדריכת העובד כוכבים דאין שם שייכות המשכה כלל דאין לומר שמא יפנה הענבים עד שולי הכלים וימשך שם יין צלול דלאיזה צורך יעשה כן דניחוש שמא יבוא לידי כך והוא מילתא דלא שכיחא כלל וכן נמי לא שכיח שיוציא מעט יין צלול כמ"ש ב"י דכל זה לא שכיח ותו דהא כתב ב"י דלדעת התרומה אין אוסר ודאי במה שמוציא מעט יין צלול רק אותו שבכוס נאסר ואע"פ דאנן קי"ל לחומרא כמ"ש בסעיף י"ח מ"מ מספיקא לא נחמיר בכך ומ"מ יש כאן גמגום בדברי רמ"א שכתב או בגיגית והיינו אפילו בעוד יש ברזא בתוכה וזה עדיף טפי מגת סתומה והיינו מטעם גזירה דאחר המשכה כמו שזכרנו ואלו דברי המחבר הם בגת פתוחה דוקא מדסיים שמא יגע כו' כמו שהוכחנו ולענין הלכה יש לפסוק כמו שזכרנו דבכל כלי שיש בו ברזא אפי' הברזא גדולה יש ליזהר מדריכת העובד כוכבים שם ואע"ג דכתב ב"י בשם התוס' להתיר בברזא גדולה כעין פי החבית מ"מ מדברי המרדכי נראה להחמיר גם בזה כמ"ש כאן רמ"א והיינו כיון שיש שם המשכה קצת שמנענע קצת הברזא ויוצא יין צלול והוא מילתא דשכיחא כפי מה ששמעתי אבל בכלי שאין בו ברזא כלל אין שם שום איסור אפילו בדריכת העובד כוכבים כנלע"ד וכן הנהגתי במדינת מעהרין בגליל שהייתי שם בעת הבציר שלא נשמע כלל שמפנים הענבים לצד א' בגיגית עד השוליים ולעשות יין צלול בגיגית ומ"ה אין כאן גזירה אטו אחר המשכה. וכתב מהרי"ק שורש ל"ב דמ"מ אין איסור מגע עובד כוכבים בענבים בגיגית אע"פ שאסור לדרוך לר"ת דגם בדריכה מבואר בתוס' דהקדמונים לא חשו להך חומרא דר"ת עיין שם. ונראה דה"ה בגת סתומה אבל בגת פתוחה פשיטא שאסור במגע אפילו בענבים וכתב ב"י בשם סמ"ג דכל שיש סל בגת ונכנס שם יין צלול נקרא המשכה ואסור אפי' אם יגע עובד כוכבים בענבים:

שמא יגע בידים. ואע"ג דברגל יש נמי איסור כמ"ש סעיף כ"ד מ"מ שאני הכא שישראל דורך עמו ומבואר בסי' קכ"ה במסייע ישראל אפי' ביד יש קולא שם:

אבל בעריבה כו'. יש להקשות על היתר זה דדלמא היו אותן הענבים הדרוכים כבר במקום ששייך המשכה ויודע שלא יקנה הישראל מאותו כלי וע"כ הוא מריקם לעריבה זו ובאמת שמעתי מהרבה חכמים וחסידים שגזרו שלא ליקח מעובד כוכבים ענבים דרוכים בשום כלי והורו כן הלכה למעשה וכן הוא נכון לנהוג במקום שאפשר לעשות כן:
 

(כז) דורכין:    כתב הש"ך ודוקא דריכה אסור בגת פקוקה ומלאה אבל מגעו בה אינו אוסר ובכפות אינו אוסר אלא בשתיה והקשה הש"ך דכאן משמע דניסוך דרגל לאו שמיה ניסוך לאסור בהנאה דהרי כתב שמא יגע בידו וינסך ואם איתא תיפוק ליה מפני שהוא נוגע בו ברגלו כשהוא דורך ולקמן סימן קכ"ד סי"א פסק דניסוך דרגל שמיה ניסוך לאסור בהנאה ובע"כ צ"ל דמיירי כאן שדרך ע"ג עצים א"נ דכאן מותר בהנאה משום דטרוד בדריכה והט"ז מחלק דשאני הכא שישראל דורך עמו ומבואר בסי' קכ"ה במסייע ישראל אפילו ביד יש קולא וסיים הש"ך דבכ"מ שאסור מן הדין בשתיה לדידן בזה"ז שרי אף בשתיה במקום הפסד כיון דעובד כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הם והט"ז כ' דלענין הלכה יש לפסוק דבכל כלי שיש בו ברזא אפילו הברזא גדולה יש ליזהר מדריכת העובד כוכבים שם והיינו כיון שיש שם המשכה קצת שמנענע קצת הברזא ויוצא יין צלול והוא מילתא דשכיחא כפי מה ששמעתי אבל בכלי שאין בו ברזא כלל אין שם שום איסור אפילו בדריכת העובד כוכבים וכן הנהגתי במדינת מעהרין בגליל שהייתי שם בעת הבציר שלא נשמע כלל שמפנים הענבים לצד אחד בגיגית עד השוליים ולעשות יין צלול בגיגית מש"ה אין כאן גזירה אטו אחר המשכה וכתב מהרי"ק דמ"מ אין איסור מגע עובד כוכבים בענבים בגיגית אע"פ שאסור לדרוך לר"ת ונראה דה"מ בגת סתומה אבל בגת פתוחה פשיטא שאסור במגע אפילו בענבים וכתב ב"י בשם סמ"ג דכל שיש סל בגת ונכנס שם יין צלול נקרא המשכה ואסור אפילו אם יגע עובד כוכבים בענבים עכ"ל.

(כח) לחוץ:    כתב הש"ך אבל מה שבגת או בגיגית אע"פ שנמשך שרי דכח העובד כוכבים אינו אוסר אלא ביין שיצא לחוץ וע"ל ריש סימן קכ"ה והיינו כשלא נגע בענבים שבגת או בגיגית כגון ששם עצים על הענבים ועלה העובד כוכבים על העצים ונדרכו מכחו אבל נגע בהן פשיטא דאסור משום נגיעה כשנמשך אבל כשלא נמשך שרי בדיעבד אפילו נגע ואף אם נמשך אינו נאסר אלא בשתיה דכח העובד כוכבים אינו אוסר אלא בשתיה כדלקמן ריש סימן קכ"ה.

(כט) בעריבה:    והט"ז כתב דאין לסמוך ע"ז דיש לחוש שהיו אותן הענבים הדרוכים כבר במקום ששייך המשכה ויודע שלא יקנה ישראל מאותו כלי וע"כ הוא מריקה לעריבה זו ובאמת שמע מהרבה חכמים וחסידים שגזרו שלא ליקח מעובד כוכבים ענבים דרוכים בשום כלי והורו כן הלכה למעשה וכן הוא נכון לנהוג במקום שאפשר לעשות כן עכ"ל ובנקה"כ חולק דאחזוקי אסורא לא מחזקינן.

• הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}