שולחן ערוך חושן משפט קנג יז

לאחר ל' יום החזיק כו'. כן הוא דעת הרמב"ם וסייעתיה הנ"ל דס"ל דא"צ חזקת ג"ש וטענה כ"א להחזיר קרקע אבל לר"ת וסייעתי' ס"ל דגם בזה צריכין חזקת ג"ש ומפרשי מקור דין זה הנזכר בגמ' דקאי אענין אחר וכמ"ש בדריש' ע"ש ושם כתבתי דבהג"ה כ' דהני ז' ימי החג המה נוסף על ל' יום דבעי' בסוכה דעלמא דימי השנה:
 

(יח) החג:    כתב הסמ"ע דבהג"ה כתוב דהני ז' ימי החג המה נוסף על ל' יום דבעינן בסוכה דעלמא דימי השנה (והט"ז הביא בשם ב"י דלא בעינן ל' כיון דלא נחית מעיקרא אדעתא דרשות רק אדעתא דמצוה).
 

(ד) והוא שיביא ראיה שראובן סייע עמו וקשה לי דהא הרמב"ם כ' בפי"א מנזקי שכנים דאם טען הניזק לא ידעתי או מחיתי על הניזק להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע המזיק היסת ע"ש וכ"כ בש"ע ס"ס קנ"ה ע"ש:

שוב מצאתי קושיא זו בכנה"ג בסי' קנ"ה וכת' לישב ז"ל ויראה דלא כ"כ הרמב"ם אלא דוקא בדברים שלאלתר הוי חזקה בפתיח' ההוא או בנעיצת קורה אבל בפ"א משכנים שאין חזקתו מפני שסמך קורתו לכותל חבירו כיון דקורתו סוכת עראי ויכול לו' לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שהוא עראי ואין חזקתו אלא מפני שחיברה בטיט על המחזיק להביא ראיה א"נ לא אמר הרמב"ם דאם החזיק בנזק על הניזק להביא ראיה אלא דוקא בדברים שקרובים לודאי שראה הנזק מיד אבל בחיבר הקורה בטיט לכותל אפשר כו' אבל לא הכיר שחברה בטיט ומה שלא מיחה בסמיכת הכותל מפני שהי' לו שהות עד שלשים יום למחות עכ"ל. ולפ"ז אם החזיק אחר שלשים או בסוכת החג לאחר שבעה אין המחזיק צריך להביא ראיה. ובתוס' פ"ק דב"ב שם ד"ה האי כשורא דמטללתא בשם ר"ת דאמתני' קאי ועד למ"ד יום בחזקת שלא נתן מכאן ואילך בחזקת שנתן ע"ש וביאור דבריהם משום דע"כ לא אמרי' בחזקת שלא נתן אלא משום מי יימר דמחייבי לי רבנן והיינו דוקא בשלא הניח מקורה שם כל שלשים יום אבל כשהניח עליו הקורה כל שלשים או שחיברה בטיט הרי הוא בחזקת שנתן דבזה הוי משפטו גלוי וידוע שמחויב לשלם. וכמ"ש בנ"י פ"ק דב"ב בהא דתנן למעלה מארבע אמות בחזקת שלא נתן לו דאם קבע לו בנין קבוע בחזקת שנתן וכ"כ הרמ"א בסי' קנ"ז סעיף י"א. ובזה נרא' דאע"ג דאידך לא ידע שחיברה בטיט כיון דהוא יודע שחייב הרי הוא כמו שאר חוב שיודע משפטו שמחיוב לשלם כגון גנב או גזלן או הזיקו דאע"ג דחבריה לא ידע אם יודע בעצמו שחייב מיפרע פרע ליה וה"ה בזה ואינו צריך ראיה דאידך מזה:

• הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}