קטגוריה:שמואל א יז מה
נוסח המקרא
ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם יהוה צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ.
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֔י אַתָּה֙ בָּ֣א אֵלַ֔י בְּחֶ֖רֶב וּבַחֲנִ֣ית וּבְכִיד֑וֹן וְאָנֹכִ֣י בָֽא־אֵלֶ֗יךָ בְּשֵׁם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֱלֹהֵ֛י מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר חֵרַֽפְתָּ׃
וַ/יֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־הַ/פְּלִשְׁתִּ֔י אַתָּה֙ בָּ֣א אֵלַ֔/י בְּ/חֶ֖רֶב וּ/בַ/חֲנִ֣ית וּ/בְ/כִיד֑וֹן וְ/אָנֹכִ֣י בָֽא־אֵלֶ֗י/ךָ בְּ/שֵׁם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֱלֹהֵ֛י מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר חֵרַֽפְתָּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"אשר חרפת" - חוזר הוא על מערכות ישראל
"בשם ה'" - במבטח שם ה'
"בא אלי בחרב" - רצה לומר כל בטחונך בחרב וגו'מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
נס:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז מה.
|
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ. |
| -- שמואל א יז, מה |
אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה
כמובן דוד ידע שהוא ינצח - הן הוא יכול לרוץ סביב גוליית במרחק של כ10 מטרים, להכות אותו באבנים בעזרת הקלע שבידו בלי להסתכן בכלל. אפשרי שדוד, בעזרת הקלע הטיל בעוצמה רבה אבן בגודל כדור ביסבול ובמהירות של כ100 מיל לשעה (160 קמ"ש, 45 מטר לשניה). אבן אחת שתפגע בגוליית, בכל מקום בגוף, תפיל אותו מרגליו, ואז גוליית יהיה חסר אונים לקום ללא עזרה בגלל השריון הכבד, ודוד יערוף את ראשו.
וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ
דוד היה מודע שהוא מפר את התנאים של גוליית:
- גוליית בא "בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן", וכולם, כולל שאול, חשבו שעליהם להלחם באותה צורה.
- דוד הבין שגוליית חרף את אלוהי ישראל ואת שאול, והזמין את בני ישראל לעזוב את אדוני ולהיות פלישתים.
- דוד ידע שהוא מפר את התנאים והיה חייב למצוא דרך להאשים את גוליית בשינוי.
גוליית בדבריו שינה את התנאים, וכך פתח את הדלת לדוד לשנות את התנאים:
- גוליית שינה את התנאים כאשר הוא הודיע לדוד שהוא לא רק יכה, אלא גם יהרוג ויבזה את גופת המת.
- דוד מציין "וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ" - כלומר בגלל שאתה חרפת את אלוהי ישראל אתה חייב בסקילה, ככתוב: "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת: כִּי בִקֵּשׁ, לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יג יא), וכנדרש, דוד יהיה הראשון לזרוק את האבן.[1]
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
- ^ לפי החוק הזה "וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר, בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת" ׁׁ(מלכים א כא יג). טיטוס פלאביוס אספסיאנוס ביטל את החוק הקובע עונש מוות לאדם המעליב אלוהים או מלך - שאלוהים ילחם את מלחמתו לבדו.
דפים בקטגוריה "שמואל א יז מה"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.