עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/106

לו ענינו הצטערות על הדבר, ול׳ ולשון חרה אפו ענין אחר הוא ושניהם ל׳ לשון חמימות אש; חרה לו, הדבר היה חם עליו והכאיבו. ויפלו פניו: השפיל פניו לקרקע מפני הבושה, הכעס והקנאה. (ז) הלא אם תיטיב שאת: הלא אם תיטיב מעשיך לעתיד תתנשא, ואע״פי ואף על פי שהיום לא שעיתי למנחתך, יש בידך לתקן דרכיך וגם אני אשוב אליך. שאת: מקור במקום זמן מוגבל, והוא ג״כ גם כן שם דבר, ענין התנשאות כמו יתר שאת, הלא שאתו תבעת אתכם, והזכיר ל׳ לשון זה כנגד ויפלו פניו. אם תיטיב תשא פניך. ואהוד לא-לי מפרש הלא אם תיטיב ראוי לך לשאת ראשך ולא ללכת שחוח בקנאה ושנאה. ואם לא תיטיב: הרי זה מקרא קצר, אבל אס לא תיטיב הלא אתה הוא סבת רעתך, כן נ״ל נראה לי ואם הוא נגד הטעמים. לפתח חטאת רובץ: ענין אחר, החטא רובץ על הפתח וממתין אימתי תפתח לו, ואליך תשוקתו להחטיאך, אבל אתה משול בו שלא לחטוא. חטאת: ל׳ לשון נקבה, ואמר רובץ והכוונה על חטא כמו למעלה (ב׳ ט״ו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, שהכוונה על גנה. ולדעת תלמידי מוה״רר איגל ולא־לי אם לא תיטיב אתה מוכן לנפול בחטא, כלומר אם אתה מוסיף להיות מקנא באחיך קנאתך ושנאתך תביאך להרע לו. זה טעם לפתח חטאת רובץ, אבל דע כי עם כל מה שהחטא משתוקק להחטיאך אתה תוכל למשול בו ולהמנע מחטוא. (ח) ויאמר קין אל הבל אחיו: לא נזכר מה אמר לו, ורבים נפתו אחרי הנסח השמרוני (ואחריו תרגום אלכסנדרי ותרגום ירושלמי) שכתוב בו נלכה השדה. ול״נ ולי נראה כמו (שמות י״ט כ״ה) וירד משה אל העם ויאמר אליהם, שענינו אמר להם מה שנזכר קודם לכן, אף כאן קין הגיד להבל כי ה׳ נראה אליו ונדבר עמו, והגיד לאחיו דברי ה׳ או מקצתם, ומתוך כך יצאו לריב וקם עליו והרגו. ויהי בחיותם בשדה: רחוקים מאדם ותוה. אל הבל אחיו: כמו על, ורבים כן. ומה שכתב רא״בע רבי אברהם אבן עזרא ושואלים נולדו ביום סגריר נ״ל נראה לי שהכוונה על הצפרדעים וקצת שרצים אחרים היוצאים לחוץ ונראין פתאום אחר ירידת המטר,