ורב זוטרא ורב אשי ישבו לפני אמימר כתלמידים חברים כשבועות ל: שרב יימר הוה ליה סהדותא למר זוטרא אתא לקמיה דאמימר אותבינהו לכולהו א"ל רב אשי והאמר עולא וכו', מזה אנו רואים שאמימר היה הריש וכולם אע"פ שהיו גדולי הדור אז ישבו לפניו, כי אמימר היה אז הריש בנהרדעא, וכן מצינו תמיד שלשתן אמימר ומ"ז ורב אשי ביחד כברכות מד: שהוו יתבי אייתו קמייהו ירק חי – אמימר ורב אשי אכול ומר זוטרא אל אכל, ושם נ: כרכו ריפתא בהדי הדדי – שקל מר זוטרא פתק לקמיה דרב אשי דסתנא א"ל לא סבר לה מר וכו', ובשבת נ: הוו יתבי אייתו לקמייהו ברדא אמימר ורב אשי משו ומר זוטרא לא משא א"ל לא סבר לה מר וכו', א"ל רב מרדכי בר מיניה דמר (זוטרא) דאפילו בחול נמי לא ס"ל וכו', ופסחים קג: הוו יתבי בסעודה וקאי עלייהו רב אחא בריה דרבא וכו', ובכתובות סג: כלתיה דרב זביד אימרדה – יתיב אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמדא גבייהו וכו', וכן כתובות סא א|שם סא.]] הוו יתבי אפתחא דבי אזגור מלכא חליף ואזיל אטורנגא דמלכא חזיה רב אשי למר זוטרא דחוור אפיה וכו', וב"מ כב. שאיקלעו לבוסתני דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושרי קמייהו אמימר ורב אשי אכלי ומר זוטרא לא אכיל – א"ל למר זוטרא השתא אמאי לא אכיל מר וכו'. ובנדה כ. הוו יתבי קמיה אומנא שקלי ליה קרנא קמייתא לאמימר חזייה אמר להו אדום דתנן כי האי, שקלי ליה אחריתי אמר להו אישתני וכו', וקראו זל"ז חברי כברכות נה: שהוו יתבי בהדי הדיי אמרי כל חד וחד מינן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה.
ומכל אלו המקומות ראינו שאמימר היה הריש.
וכן מצינו מר זוטרא איקלע לבי רב אשי כברכות כו. מו:, תמורה ה:, ורב אשי קראו מר, וכן שניהם איקלעו לרבא בר חיננא – א"ל מר זוטרא לרב אשי ולא ליחוש מר לסבא? כחולין יח., ובקידושין ז. א"ל רב אשי למ"ז.
וכן רבינא היה חבירו כב"ב סא: שא"ל רבינא לדידך וכו'.
וכן רב יימר בר שלמיא כברכות נג:, וכן מרימר (שהיה ריש בסורא אחר רב אשי) היה חבירו כברכות ל. מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא ומצלי, ובסנהדרין מב. מרימר ומר זוטרא מכתפי ומברכי (ברכת הלבנה), ופסחים ק. א"ל מרימר ואיתימא רב יימר למר זוטרא, ומה שמצינו סוכה מה. מרימר משמיה דמר זוטרא יען שמר זוטרא היה קשיש הרבה ממנו ונפטר זמן רב קודם, וביבמות עה: א"ל רבינא (האחרון) למרימר הכי אמר מר זוטרא משמיה דר"פ.
האומרים בשמו מצינו אך רב אחא בריה דרב יוסף אמר לרב אשי הכי אמירנן משמיה דמר זוטרא חולין מג., ורב אחא בר ייבא אמר משמיה כנדה סא:.
הלכותיו ומאמריו מפוזרין ע"פ כל הש"ס, ממדותיו היקרות מצינו מגילה כח. כי הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה לכל מאן דצערן, וברכות ו: אמר אגרא דתעניתא צדקתא, ובכתובות סג: אמו דר' חנינא מסורא מרדה על בעלה, ובפאה מר זוטרא ונפיק ר' חנינא, ובקידושין כב: ר' יהודה הנדואה גר שאין לו יורשין הוה חלש על מר זוטרא לשיולי ביה.
ומצינו שהיה לו שני בנים הונא כב"ב פו. ונתן כסנהדרין כט. וזכה להשיא את בנו כב"ב קמד..
ולעת זקנותו זכה לישב על כסא הריש מתיבתא בפומבדיתא אחר רב כהנא
