ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכו א
קריאת האל"ף, כי משפטו על משקל האחרים חסרי הפ"א: שֶׂאֶת על משקל גֶּשֶׂת. וכן עם הכנוי: "שְׂאֵתִי בְחֵיקִי" (תהלים פט נא), "אַךְ מִשְּׂאֵתוֹ יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ" (תהלים סב ה). ונפל האל"ף גם מהמכתב והשׂי"ן בצרי: "מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים" (איוב מא יז). אית"ן: אֶשָּׂא, יִשָּׂא, תִּשָּׂא, נִשָּׂא, יִשְׂאוּ, תִּשְׂאוּ, תִּשָּׂא, תִּשְׂאִי, תִּשֶּׂאינָה בנוח האל"ף, כמו "וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה" (רות א ט). וחסרה גם מהמכתב: "וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד" (רות א יד), "וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי" (ירמיהו ט יז). ובא בהראות האל"ף בקריאה: "וַחֲטָאֵי גִלּוּלֵיכֶן תִּשְׂאֶינָה" (יחזקאל כג מט עי"ש), והיו"ד למשך. ושם הפעל מזה: "אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ" (ש"ב יט מג), בפלס "יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת" (שה"ש ה יב). ועוד שם הפעל ממנו בנפול פ"א הפועל: "אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ" (איוב כ ו) – שֵם, ושרשו נשׂא, בפלס "כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ" (מ"א יח כז), מן הִשִּׂיג ששרשו נשׂג.
פלא – הכבד ממנו: "כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי" (תהלים לא כב), "וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת" (שופטים יג יט). ועל דרך בעלי הה"א: "וְהִפְלָא יְיָ אֶת מַכֹּתְךָ" (דברים כח נט) כתוב באל"ף ונקרא כבעלי הה"א, "וְהִפְלָה יְיָ בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל" (שמות ט ד) כתוב בה"א, "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא" (שמות ח יח), "הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ" (תהלים יז ז); ובנפעל: "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ" (שמות לג טז), "נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי" (תהלים קלט יד). ואפשר שיהיו אלה ענין אחר, ושרשם פלה בה"א. ובא בנִפְעַל ממנו מלה בשני סימני נקבה: "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי" (ש"ב א כו). והאל"ף בפתח כמו שכתבנו ב"הֶחְבְּאַתָה" (יהושע ו יז), וכתבנו טעם הכפל (ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכד ב). "הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" (תהלים קיח כג) – עיקרו נִפְלְאָה, והומרה הה"א בתי"ו והונחה האל"ף, כמו "וְחָטָאת עַמֶּךָ" (שמות ה טז).
קָרָא, קָרָאתָ, קָרָאתִי, קָרְאוּ, קְרָאתֶם, קָרָאנוּ, קָרְאָה, או קָרָאת – "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה" (דברים לא כט), כמו "וְחָטָאת עַמֶּךָ" (שמות ה טז). קָרָאת, קְרָאתֶן. הבינונים: קוֹרֵא בצרי, וכן כל בעלי האל"ף לבד מעטים שנמצא מפעלי האל"ף בסגול: "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת" (קהלת ז כו), "וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן" (קהלת ב כו), "אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע" (קהלת ח יב), "וְחוֹטֶא אֶחָד" (קהלת ט יח), "וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל" (ישעיהו סה כ).[1] קוֹרְאִים, קוֹרְאָה או קוֹרֵאת, קוֹרְאוֹת. הפעול: קָרוּא, קְרוּאִים, קְרוּאָה, קְרוּאוֹת. "קֹרִאים אֶל יְיָ וְהוּא יַעֲנֵם" (תהלים צט ו) – נכתב
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ כבר הביא כל אלה הבינונים מנחי למ"ד ה"א.