ספר המצוות עשה קסא

היא שציונו לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום, והוא אמרו יתעלה "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כג, טז). ודע כי כמו שנתחייבו בית דין למנות שנות יובל שנה-שנה ושמיטה-שמיטה כמו שביארנו במה שקדם (עשה קמ), כך חייב כל אחד ואחד ממנו למנות ימי העומר יום-יום ושבוע-שבוע, שהוא אמר "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" ואמר "שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ" (דברים טז, ט).

וכמו שמניין השנים והשמיטים מצוה אחת כמו שביארנו, כן ספירת העומר מצוה אחת, וכן מנה אותם כל מי שקדמנו מצוה אחת והאמת מה שעשו בזה. ואל יטעך אמרם (מנחות סו.) "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי" ותחשוב שהן שתי מצות. כי כל חלק וחלק מחלקי אי זה מצוה שיהיו לה חלקים מצוה לעשות החלק ההוא ממנה. ואמנם היו שתי מצות אילו אמרו מנין הימים מצוה ומנין השבועות מצוה. וזה מה שלא ייעלם למי שיטעם הדבור. כי אתה כשתאמר חובה לעשות כך וכך הנה לא יתחייב מזה המאמר שהפעולה ההיא מצוה בפני עצמה. והראיה הברורה על זה היותנו מונים השבועות גם כן בכל לילה באמרנו שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים. ואילו היו השבועות מצוה בפני עצמה לא היינו מסדרין מנינם כי אם בלילי השבועות לבד והיינו אומרים שתי ברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת ימי העומר ועל ספירת שבועי העומר. ואין הדבר כן, אבל המצוה היא ספירת העומר ימיו ושבועותיו כמו שתקנו.

ומצוה זו אין הנשים חייבות בה.

• ספר החינוך שו
• יד חזקה, הלכות תמידין ומוספים, פרק ז
• ספר המצוות באתר דעת