משנה סוטה ז רמבם

(א) אלו נאמרין בכל לשון -

פרשת סוטה, ווידוי מעשר,

וקרית שמע, ותפילה, וברכת המזון,

ושבועת העדות, ושבועת הפיקדון.

(ב) אלו נאמרין בלשון הקודש -

מקרא בכורים, וחליצה,

ברכות וקללות,

ברכות כהנים, וברכת כוהן גדול,

ופרשת המלך, ופרשת עגלה ערופה,

ומשוח מלחמה - בשעה שהוא מדבר אל העם.

(ג) מקרא הבכורים - כיצד?

נאמר כאן: "וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך, ארמי אובד אבי" (דברים כו ה),

ולהלן הוא אומר: "וענו הלויים, ואמרו" (דברים כז יד),

מה ענייה האמורה להלן - בלשון הקודש,

אף כאן - בלשון הקודש.

(ד) חליצה - כיצד?

נאמר כאן: "וענתה ואמרה, ככה" (דברים כה ט),

ולהלן הוא אומר: "וענו הלויים, ואמרו",

מה ענייה האמורה להלן - בלשון הקודש,

אף כאן - בלשון הקודש.

רבי יהודה אומר:

"וענתה ואמרה, ככה" - עד שתאמר בלשון הזה.

(ה) [ג] *הערה 1: ברכות וקללות - כיצד?

כיון שעברו ישראל את הירדן,

באו להר גריזים, ולהר עיבל שבשומרון,

שבצד שכם - אשר אצל אלוני מורה,

שנאמר: "הלוא המה בעבר הירדן, אחרי דרך" (דברים יא ל) וכו',

ולהלן הוא אומר: "ויעבור אברם בארץ, עד מקום שכם, עד אלון מורה" (בראשית יב ו),

מה אלון מורה האמור להלן - שכם,

אף אלון מורה האמור כאן - שכם.

שישה שבטים עלו - לראש הר גריזים,

ושישה - לראש הר עיבל,

והכהנים, והלוים, והארון - עומדים למטה באמצע,

והכהנים - מקיפין את הארון

והלויים - את הכהנים,

וכל ישראל - מכאן ומכאן,

שנאמר: "וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו, עומדים מזה ומזה לארון" (יהושע ח לג).

הפכו פניהם כלפי הר גריזים - ופתחו בברכה:

"ברוך האיש, אשר לא יעשה פסל ומסכה",

והיו אלו ואלו - עונים ואומרין אמן.

הפכו פניהם כלפי הר עיבל - ופתחו בקללה:

"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" (דברים כז טו),

והיו אלו ואלו - עונים ואומרין אמן.

עד שגומרין ברכות וקללות.

ואחר כך, הביאו אבנים - ובנו את המזבח,

וסדום - בסיד,

וכתבו עליהן את כל דברי התורה הזאת - בשבעים לשון,

שנאמר: "באר היטב" (דברים כז ח).

ונטלו את האבנים,

ובאו - ולנו במקומן.

(ו) [ד] ברכת כהנים - כיצד?

במדינה - אומר אותה שלש ברכות,

ובמקדש - ברכה אחת.

במקדש - אומרים את השם ככתבו,

ובמדינה - בכינויו.

במדינה - נושאים כהנים את ידיהם כנגד כתפותיהן,

ובמקדש - על גבי ראשיהם,

חוץ מכוהן גדול - שאינו מגביה את ידיו, למעלה מן הציץ.

רבי יהודה אומר:

אף כוהן גדול - מגביה את ידיו, למעלה מן הציץ,

שנאמר: "וישא אהרון את ידיו אל העם, ויברכם" (ויקרא ט כב).

(ז) [ה] ברכות כוהן גדול - כיצד?

חזן הכנסת נוטל ספר תורה - ונותנו לראש הכנסת,

וראש הכנסת - נותנו לסגן,

והסגן - נותנו לכוהן גדול,

וכוהן גדול - עומד ומקבל,

וקורא עומד.

קורא - "אחרי מות" (ויקרא טז א), ו"אך בעשור" (ויקרא כג כז).

וגולל את התורה - ומניחה בחיקו,

ואומר: "יתר ממה שקראתי לפניכם, כתוב".

ו"בעשור" שבחומש הפקודים - קורא על פה.

ומברך עליהם - שמונה ברכות,

על התורה, ועל העבודה,

ועל ההודיה, ועל מחילת העוון,

ועל המקדש, ועל ישראל,

ועל הכהנים, ועל שאר התפילה.

(ח) [ו] פרשת המלך - כיצד?

מוצאי יום טוב הראשון של חג - בשמיני, במוצאי שביעית,

עושין לו בימה של עץ - בעזרה,

והוא יושב עליה,

שנאמר: "מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטה, בחג הסוכות, בבוא כל ישראל ליראות" (דברים לא י-יא) וכו'.

וחזן הכנסת נוטל ספר תורה - ונותנו לראש הכנסת,

וראש הכנסת - נותנו לסגן,

והסגן - נותנו לכוהן גדול,

וכוהן גדול - נותנו למלך,

והמלך - עומד ומקבל,

וקורא יושב.

אגריפס המלך - עמד וקיבל,

וקרא עומ�� - ושיבחוהו חכמים.

וכשהגיע - "לא תוכל לתת עליך איש נוכרי, אשר לא אחיך הוא" (דברים יז טו),

זלגו עיניו דמעות.

אמרו לו: "אל תתיירא אגריפס,

אחינו אתה - אחינו אתה".

וקורא מתחילת "אלה הדברים" (דברים א א) - ועד "שמע" (דברים ו ד),

ו"שמע", "והיה אם שמוע תשמעו" (דברים יא יג),

"עשר תעשר" (דברים יד כב), ו"כי תכלה לעשר" (דברים כו יב),

ברכות וקללות - עד שהוא גומר את כולם.

ברכות שכוהן גדול מברך - הן המלך מברך,

אלא - שהוא נותן של רגלים תחת מחילת העוון.

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה סוטה ז