ניתן לפרש את הפסוק בשלוש דרכים:

1. הנחיה לעשיר - לתת צדקה לעני ולא לגעור בו: "עשרו של אדם הוא כופר נפשו, שעשה ממנו צדקה... ובלבד שלא ישמיע גערה לרש, שנותן לו ואינו מכלימו" ( רש"י , וכן מצודת דוד והרמב"ם בהלכות מתנות עניים) .

2. תוצאה - לפעמים אדם עשיר צריך לתת את כל עושרו ככופר נפש לשודדים המאיימים על חייו, כמו ב (קהלת ה יב): "יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ", וכמו ב (ירמיהו מא ח): "וַיֹּאמְרוּ אֶל יִשְׁמָעֵאַל 'אֶל תְּמִתֵנוּ כִּי יֶשׁ לָנוּ מַטְמֹנִים בַּשָּׂדֶה חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ'; וַיֶּחְדַּל, וְלֹא הֱמִיתָם בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם";

אולם הרש אינו שומע גערות כי אי אפשר להוציא ממנו כסף: "המתרוש��... ממלט עצמו מכמה סיבות באות ומתגלגלות על העשיר, וזה שהרש לא שמע גערה משום אדם" (רלב"ג) . והדברים נאמרים כנחמה לעני: "אמנם אתה חי ברמה נמוכה יותר, אבל גם יש פחות סיכוי שישדדו אותך".    ויש בהם גם הסבר לפסוק הקודם, המדבר על אנשים המתחזים לעשירים או לעניים ( פירוט ).

ויש מפרשים שגם ה' נוהג באופן דומה: "הרש, שאין לו ממון, הקב"ה אינו מביא עליו ייסורים כלל, שאין לו במה לפדות את עצמו. ולא די שאינו מביא עליו את הייסורים, אלא אפילו שום גערה אינו שומע, אלא שליו ושוקט" ( הגאון מווילנה ) . 

3. סיבה - האיש העשיר זכה בעושרו משום שמסר את נפשו כדי להשיג אותו; והאיש הרש נעשה רש משום שלא שמע גערה - לא שמע בקול האנשים שגערו בו על אורח-חייו הבזבזני, וכך איבד את כל רכושו (רמ"ד ואלי) .

בדיוק באותן דרכים ניתן לפרש את הפסוק המקביל, (משלי יג א): "בֵּן חָכָם מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה". ואפשר גם לפרש שהפסוק שלנו הוא משל המיועד להסביר לבן החכם, מדוע גוערים בו ולא באחיו הלץ ( פירוט ).