מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שָׁ֤וְא ׀ וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי
רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י
הַ֝טְרִיפֵ֗נִי לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃
רש"י
• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ראש" - דלות
"
הטריפני" - ל' מזון וכן טרף נתן ליראיו (
תהלים קיא)
רלב"ג
• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שוא ודבר כזב הרחק ממני". בהשגותי שוא ודבר כזב שלא אשתבש ואתבלבל בעיוני ושלא יהיה עיוני בדב' הבל שאין לו מציאות כאילו תאמר שיהי' העיון במציאות הרחוק וידמ' שרמז בשוא אל מה שהוא שקר ודבר כזב אל מה שהוא הבל או הפך זה והנה תקרה לאדם החקירה והעיון במה שאינו נמצ' לחשבו שהוא נמצא אם מפני שבוש המדמ' אם מפני ספו' כוזב קרה לו אם מפני דעות ירשו בזה מזולתו והשאלה הב' היא שלא תתן לי עוני ודלו' בדעו' לקצר בדעות מה שאפש' לאדם השגתו ולא תתן לי ג"כ עושר לפנות להתחכ' במה שאין לאדם השגתו אך השפיע לי בדעות המזון הראוי לשכלם לא פחות ולא יותר וזאת באמת היא שאלה גדולה לא יתכן שימצ' איש יגיע אליה באלפי' מן הב' אבל הוא ראוי שישתדל כל אחד מהאנשי' המעייני' בזה כחזק' היד:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
מצודת ציון
"שוא ודבר כזב" - היא היא, וכפל הדבר בשמות נרדפים, כמו (דניאל יב): "אדמת עפר".
"ראש" - עניות.
"הטריפני" - ענין מזון, כמו (תהלים קיא): "טרף נתן ליראיו", והוא מושאל מלשון מזון החיה הבא ע"י טרף.
"חוקי" - הקצוב לי, וכמו (בראשית מז): "ואכלו את חוקם".
מצודת דוד
"הרחק" - ר"ל תן בלבי לדבר אמת ולמאס בשקר.
"
הטריפני" - פרנסני מאכל קצוב די הספוק להחיות הנפש ולא יותר.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שוא ודבר כזב הרחק ממני", ר"ל בל אהיה עני בדעת לבל אבין מאומה עד שאבא להאמין אמונת שוא, ר"ל דברים שא"ל ממש כלל, כמו העכו"ם שהאמינו בכל דרכי סכלות ופתיות שזה אמונת שוא, ולא שאהיה עשיר בשכלי לפרוץ בחקירה יותר מדאי עד שאוציא דברי כזב, כמו שהרבו החוקרים דברי כזבים להכחיש חידוש העולם מאין, ואמרו שהעולם קדמון כקדמות ה' ועמד ממנו בהכרח כצל מהשמש וכמשכיל עם המושכל, וכן כחשו והמציאו כזבים בכל פנות האמונה, ונתן ע"ז משל "
ראש ועושר אל תתן לי", כי הראשון רש בשכלו, והשני עשיר יותר מדאי, ושניהם יוצאים מן האמונה, רק "
הטריפני לחם חקי". ובנמשל שיתחכם ע"פ חכמת התורה שהיא לחם הנפש המיועד לשלמותה ולחיותה:
ביאור המילות
"שוא". דבר שאין בו ממש.
"
וכזב", הוא דבר שלא יתקיים, וזה הבדלו מן שקר:
